אינספור רומנים נכתבו על מלחמת העולם השנייה בכלל ועל השואה בפרט, אבל מתברר שתמיד אפשר להיות מקורי גם בנושא גדול ושחוק, שטיפלו בו מיטב סופרי העולם. רומן הביכּורים "הבּרמן של הריץ" של איש הרדיו ויוצר הפּודקסטים הפופולריים פיליפ קולָן הצרפתי הוא בדיוק כזה; אולי גם מפני שלמרות אורכו, בסופו של דבר הוא דומה להֶסְכֵּת טוב, מותיר את הפרטים הטפלים בחוץ ומדבר בקול ברור ובאופן צלול את העיקר בפרקים קצרים. זה ספר שקורץ מן החומרים שהופכים מיד לרב מכר ואף לסרט, תוך שמירה על איכות ספרותית נאותה. מדובר בסוגת הרומן ההיסטורי הווידויי האהובה עליי, שבמרכּזה דמות עבר מרתקת. יש עובדות קשות ועליהן בונה הסופר את עולם הדמיון שלו.
● בין "סופות מושלמות" ל"ברבורים שחורים": כיצד לנווט בתוך אי-ודאות
● הספר שנותן קול לנשים שנאנסו כאמצעי להשפלה לאומית של האויב
ביקורים של ארנסט המינגוויי וקוקו שאנל
גיבור הרומן הזה הוא פרנק מאייר, הברמן המיתולוגי של מלון הריץ בפריז, שהיה הברמן של המקום במשך כל ימות מלחמת העולם השנייה, והנה ההפתעה - הוא היה יהודי ושירת את הקצינים הנאצים בדרגים הגבוהים ביותר מבלי שיידעו זאת. בספר בעיקר מעניין המגע שלו עם הרמן גרינג, ראש הלוּפטוואפֶה, הזרוע האווירית של הוורמכט, פושע מלחמה גחמתי מן הקיצוניים בהיסטוריה האנושית, וכמובן גנב אמנות; אבל גם יחסיו עם נאצים אחרים מרתקים.
ככלל, דמויות ממגנטות מאכלסות את מלון הריץ בניצוחו של מאייר לפני המלחמה ובמהלכה: הסופרים ארנסט המינגוויי וסקוט פיצג'ראלד, האמן השנוי במחלוקת ז'אן קוקטו, שחקנים ובמאים צרפתים, מעצבת האופנה המיתולוגית גבריאל (קוקו) שאנל ועוד ועוד. קיימת תחושה שקולן מצליח להחיות את הבר לנגד עינינו במילותיו במין מיקרו עולם אסקפּיסטי, כאשר בתוך המלון חוגגים ובחוץ נלחמים ונרצחים. הניגוד הזה בין הפְּנים לחוץ, העובר דרך תודעתו של הברמן, הוא חזק, והפחד התמידי שלו שמא יגלו את זהותו ומוצאו הוא מרתק.
גם משבֵּר הזהות שלו כפטריוט צרפתי הוא עוצמתי ברומן הזה. מאייר היה לוחם במלחמת העולם הראשונה תחת פיקודו של הגנרל אנרי פיליפּ פֵּטֵן, מגינה של צרפת, שבמלחמה השנייה הפך את עורו ונעשה ראש ממשלת הבובות של וישי מטעם הנאצים בזמן הכיבוש. מאייר, שמעריץ את פטן, מתקשה להאמין שהוא עשה את זה ובעצם הפך לאויב; שמי שהוא העריך כל כך הפך לדמות השנואה ביותר בצרפת. הקונטרסט הזה של מאייר בין מי שהיה חייל בשוחות וכעת מתחבא בתוך הבר הנוצץ ומחכה שהמלחמה תסתיים - יש לו כוח נרטיבי.
הקשר של הברמן לניסיון ההתנקשות בהיטלר
כל העובדות האלה מובילות אותו אל הדילמה האם לשתף פעולה כבלדר, מוסר אינפורמציה, לתנועת ההתנגדות, הריזסטאנס, בגלל קרבתו אל הקצינים ומשתפי הפעולה הצרפתיים עם השלטון הנאצי; או לשמור על עורו שלו, שמא יגלו שהוא יהודי. הוא בוחר באפשרות הראשונה בזהירות רבה, וככל שהספר מתקדם בעלילה הוא הולך ומסתבך, כי הפעולות הופכות למורכבות יותר. בעיקר מעניין כאן, מעבר לתיווך בהשגת תעודות מזויפות לנרדפים, חלקו במה שמתקרא בהיסטוריה מבצע ולקיריה, הניסיון להתנקש באדולף היטלר, וזכור היטב הסרט עם טום קרוז שתוּם העין בנושא זה.
מאייר מאוהב בבלאנש אוזלו, אשתו של מנהל המלון קלוד אוזלו, אגב גם היא יהודייה והיא סובלת מחרדה נוראה המובילה אותה ממש להתמוטטות עצבּים שמא יגלו את זהותהּ. היא אינה יודעת שמאייר יהודי עד שלב מסוים ברומן, ולבסוף נאסרת על ידי הגסטפו אך משתחררת. עוד דמות חזקה ברומן הזה היא בעלת מלון הריץ הזקנה, הצפוּדה, הנוקדנית, מארי-לואיז ריץ, האלמנה הנודעת. היא רוצה שהריץ יחיֶה מה שלא יהיֶה, ומוכנה לעשות הכול כדי שהמלון והבּר ימשיכו להתקיים - משיתוף פעולה עם הגרמנים הגרועים ביותר, ועד חנופה לאמריקאים ולאנשי הרזיסטאנס בסוף ימי המלחמה ועם תומה. אין דבר חשוב יותר מבּחינתהּ מן המלון, וכמו כל עשירה טיפוסית יש לה יחסי אהבה ושנאה עם עובדיה, ובראשם מאייר. היא האנטגוניסטית המורכבת ברומן הזה העומדת למול הגיבור.
עם תום המלחמה, כל הדמויות הללו מחכּות לגזֵרת הגורל שלהן, כי כביכול שיתפו פעולה עם הנאצים במהלכה. כמו כל כותב הֶסְכֵּתִים טוב, לקולן יש קשר לספרי קומיקס, והסוף שלו מזכיר קצת קומיקס או סרט: אנחנו למֵדים בצד תמונה נלווית מקורית מה קרה לכל אחת מהדמויות, מן הנאצים ועד לאנשי הריץ הצרפתים. באשר לגדול הברמנים מאייר, נאמַר כי הוא עמד לחקירה בפני ועדת הטיהור, הוא ובנו הואשמו בגריפת רווחים מהכיבוש הגרמני, הוא שילם כופר ושוחרר. סוף חייו לוט בערפל ולא ברורות נסיבות מותו בשנת 1947.
איש הסוד כאשר הסודות חורצי גורלות
אחד הדברים היפים שעושה כאן קולן הוא שילוב המשקאות על פני הנרטיב של הרומן. הברמן היצירתי מצמיד לכל לקוח את המשקה האהוב עליו. כמו בסרט "קוקטייל" עם אותו טום קרוז שכבר הוזכר ברשימה זו, דמות הברמן תמיד מרתקת כי היא עומדת מן הצד, מאזינה ומשמשת תמיד גם כאשת סוד, וכאן הסודות הם הרבה ביותר מאשר בינו לבינה, אנחנו בלב מלחמה נוראה והסודות חורצי גורלות. המשקאות מובאים לפרטי פרטים - ניכרת עבודת התחקיר המעולה של קולן - והם מוטמעים בתוך הטקסט לעילא. אני לא שותה בכלל, אבל למדתי הרבה על העולם האלכּוהול האנין מן הרומן הזה.
בעיקר חזקים פרקי שהות הנרטיב, בין לבין, שהם היומן של מאייר, אלא שהיומן הזה הוא כולו פרי המצאתו של קולן והוא כתוב באופן אותנטי מאוד. ניכר כי קולן התאהב ממש בדמותו של מאייר וכי כל הקוקטייל העלילתי הזה - דילמות מוסריות תחת הכיבוש, זהות והסתרה, ידידות ובגידה, אהבה אסורה - נרקח באופן מרתק כמאמר הנביא חבקוק: למען ירוץ קורא בו.
