מאז שבעה באוקטובר, הלכה והתהדקה ברית הדמים בין החברה הדרוזית לשאר קבוצות האוכלוסייה בישראל. במארג היחסים בין הדרוזים לשאר חלקי החברה, המלחמה רשמה פרק מיוחד בסיפור על הדרוזים ברמת הגולן. המצב בצפון הפך אותם שותפים ללחימה ולהגנה על יישובי הגבול, ולמרבה הצער גם לאובדן ובשכול - כשבעיקר זכורה הטרגדיה במגרש הכדורגל במג'דל שמס, בה רקטה של חיזבאללה גבתה את חייהם של 12 ילדים ופצעה 34 נוספים.
ואכן, הקשר בין הדרוזים בגולן לבית מדינת ישראל זכה להכרה מקיר לקיר, ופוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית הבטיחו שהוא ישתקף במדיניות הציבורית. אבל מערכת היחסים הזו לא נולדה רק לפני שנה וחצי. מה הממשלה עשתה עד אז לטובת הדרוזים בגולן?
הגיוס יחליש את הדת?
נתחיל מהיכרות קצרה. האוכלוסייה הדרוזית בישראל נחשבת לקבוצת מיעוט המהווה כ־1.6% מכלל אוכלוסיית המדינה (152 אלף נפשות), ומתגוררת בארץ בשלושה אזורים מרכזיים: כרמל, גליל וגולן. בשנות ה־50, הדרוזים בכרמל ובגליל - שכבר אז היו חלק ממדינת ישראל - הביעו חשש מהתבוללות דתית, חברתית ותרבותית. כתוצאה מכך, היו פניות לממשלת ישראל לסיוע בשמירת הייחוד הדתי והתרבותי הדרוזי וכך הותוותה מדיניות חדשה כלפי הדרוזים בישראל. המדינה פעלה לשם קידום מוסדות העדה הדרוזית ונבדלותה מהמוסלמים.
נקודת ציון מעניינת ולא בלתי־רלוונטית לימינו נוגעת לגיוס של הדרוזים לצבא. בשנת 1956, הורחב גיוס החובה לצה"ל גם לצעירים דרוזים מהגליל והכרמל, צעד שננקט למרות ההתנגדות של רוב המנהיגות הדרוזית (הדתית ברובה) שחששה שהגיוס יוביל להיחלשות מקומה של הדת בקרב הקהילה.
אבל המדינה פעלה לשמירת הצביון הייחודי של האוכלוסייה הדרוזית, ובשנת 1957 הדרוזים קיבלו הכרה כקהילה דתית נפרדת. כעבור חמש שנים, המונח "דרוזי" החליף את המונח "ערבי" בתור הסיווג הלאומי בתעודת הזהות ובתעודת הלידה.
אחרי מלחמת ששת הימים בה השתתפו דרוזים במלחמה כנגד מדינות ערב התחזקה התפיסה האנטי־ערבית בחברה הדרוזית ותהליך החיבור של החברה הדרוזית למדינה היהודית התחזק.
למרות זאת, הדרוזים עדיין הופלו לרעה בתחומי חיים רבים וחלקם התקשו להגיע לעצמאות כלכלית. בשנת 1972 הוקמה הוועדה הדרוזית נגד מדיניות הממשלה שפעלה להפסקת הלאמת הקרקעות של הדרוזים על ידי המדינה, מאבק שנמשך במובן מסוים עד היום, בין השאר בשל היעדר מדיניות תכנונית וסירוב המדינה לאפשר הרחבת זכויות בנייה בישובים דרוזים.
החל משנות ה-90 החברה הדרוזית עוברת שינויים מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית שמחלישים את מקום הדת והמסורת בחברה ומחזקים את הרגש הלאומי הישראלי. אבל יחסי הדרוזים עם המדינה עלו על שרטון בקיץ 2018, עם חקיקת "חוק הלאום". החוק נחווה אצל הדרוזים כפגיעה משום שהוא מכליל אותם יחד עם שאר ערביי ישראל כאוכלוסייה שלא שייכת למדינת ישראל היהודית.
נגד חוק הלאום הוגשו מספר עתירות לבג"ץ, חלקן על ידי בני העדה הדרוזית שטענו כי החוק מתעלם מהם כקבוצת מיעוט ייחודית במדינת ישראל, אשר בינה לבין המדינה יש זיקה ארוכת שנים ו"ברית דמים" בזכות שירותם של בני העדה בצה"ל.
המיעוט שבתוך המיעוט
אבל אלה היו רק הדרוזים בכרמל ובגליל. מה עם הדרוזים בגולן? למעשה, אוכלוסייה זו - שמונה כיום כ־24 אלף נפש בארבעה יישובים (מג'דל שמס, מסעדה, בוקעאתא ועין קיניא) - הוכפפה לריבונות ישראלית רק לאחר כיבוש הרמה במלחמת ששת הימים (1967).
השוני בין הדרוזים ברמה לבין הדרוזים בכרמל ובגליל נובע לא רק מציר הזמן, אלא גם מקשרי המשפחה שיש להם עם דרוזים שנשארו בסוריה. הדרוזים המתגוררים בצפון רמת הגולן לרוב שומרים על עצמם כקהילה סגורה, גם אל מול הדרוזים האחרים בישראל. הם מתחתנים בתוך הקהילה ונשארים לגור בתוך יישוביהם בגולן כדי לשמור על הישרדות ושלמות הקהילה.
להזדהות עם סוריה תרם גם השיח הציבורי שרווח בישראל בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, כשאז החזרת שטח הגולן לסוריה תמורת שלום נידונה כתרחיש ריאלי. עצם קיומו של דיון זה נטע בקרב הדרוזים ברמת הגולן את התחושה שאולי הם יחזרו לחיות תחת המשטר הסורי.
אלא שבשנת 1981, סימן השאלה סביב השליטה הישראלית ברמת הגולן הפך לסימן קריאה, ונחקק בכנסת "חוק רמת הגולן" שסיפח באופן רשמי את רמת הגולן לישראל. עם החלת החוק הותר לתושבים הדרוזים ברמת הגולן להפוך לאזרחי ישראל, ומי שלא היה מעוניין בכך קיבל מעמד של תושב.
במהלך השנים, מצבם התעסוקתי של גברים ונשים דרוזים ברמת הגולן לא הצליח להדביק את זה שביישובים בגליל ובכרמל. כך, ברמת הגולן רמת הפריפריאליות גבוהה יותר, יש קושי גדול יותר בשליטה בשפה העברית ורווחת יותר תחושת אי שייכות לחברה הישראלית.
תוכנית העצמה ופיתוח
מתוך הכרה בשונות של הדרוזים ברמת הגולן, ב־2013 הממשלה קיבלה החלטה ליישם תוכנית רב שנתית לפיתוח והעצמת היישובים הדרוזים ברמת הגולן בין השנים 2014־2017. ההחלטה שמה לה למטרה להעצים את האוכלוסייה, היישובים והרשויות המקומיות, והיא הייתה התוכנית הייעודית הראשונה ליישובים הדרוזים ברמת הגולן.
בהמשך, הרשות לפיתוח החברה הדרוזית והצ'רקסית דחפו לגבש החלטה חדשה הנוגעת לדרוזים בגולן. ובנובמבר 2021 זה קרה: הממשלה קיבלה את החלטה 717 שעניינה "תוכנית להעצמה ולפיתוח כלכלי־חברתי ביישובים הדרוזיים ברמת הגולן לשנים 2021־2023".
התוכנית - שמתוקצבת בסך הכל ב־4 מיליארד שקלים - פועלת עבור פיתוח של שבעה תחומיים עיקריים. הראשון הוא חינוך, במסגרתו התוכנית מתמקדת בצמצום פערים וקידום החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, הנגשת השכלה גבוהה וחיזוק השפה העברית. התחום השני הוא הרווחה, שעיקרו הרחבת סל השירותים החברתיים לתושבים. השלישי הוא תעסוקה, כלומר פיתוח מקורות תעסוקה, מיומנויות תעסוקתיות, הכשרה והכוונה תעסוקתית והעצמת נשים בעבודה.
בתחום הדת התוכנית מתמקדת בשיקום מבני דת. בתעשייה (התחום החמישי), עוסקת התוכנית בפיתוח, הקמה וחיזוק של תשתיות, מבני ציבור, אזורי תעשייה ותיירות. בתחום הדיור התוכנית מתמקדת בתכנון תוכניות ובמימון פיתוח תשתיות מגורים. לבסוף, בתחבורה, ההחלטה עוסקת בשיפור תשתיות התחבורה העירוניות והבין עירוניות.
בנוסף לכך, ההחלטה באה לענות על כמה פערים הקיימים ביישובים הדרוזים ברמת הגולן, לדוגמה: נתונים בריאותיים שליליים בהם מובילה הקהילה ולכן קידמו בהחלטה חינוך לאורח חיים בריא ונגישות לתשתיות כושר; רישום טאבו והסדרי קרקע ולכן ההחלטה פועלת לקיים סדר בנושא, מרכז מיפוי ישראל מעורב במשימה זו; הקהילה הדרוזית ברמת הגולן עוסקת יותר בחקלאות מאשר הדרוזים בכרמל ובגליל ולכן היה צורך לתת להם מענה רחב יותר גם בתחום הזה.
יישום חלקי בשטח
אחד הצעדים המשמעותיים בהחלטה הוא תגבור התקציב השוטף של יישובי הדרוזים בגולן. על פי אתר משרד ראש הממשלה, הועבר תקציב של 16 מיליון שקלים בכל אחת מהשנים 2021 ו־2022. התקציב שהועבר בשנת 2021 נוצל לטובת תגבור התקציב השוטף של יישובי התוכנית ואילו התקציב שהועבר בשנת 2022 לא נוצל, על פי אתר משרד ראש הממשלה.
מענה חלקי עוד יותר קיבלה ההוראה לתגבר את שירותי הרווחה. לפי תשובת משרד הרווחה לפניית המוניטור, אכן גובשה תוכנית המהווה מענה לצרכי היישובים ברמת הגולן, אך בפרק זמן ארוך יותר מהנדרש. בנוסף, הרשויות המקומיות תוקצבו במלוא הסכום על ידי המשרד אך לא היה מימוש מלא של התקציב, בשל משך הזמן שלקח להבשלת התוכנית.
דוגמה לסעיף שכלל לא יושם היא גיבוש תוכנית לעידוד וקידום יזמות בתחום החדשנות הטכנולוגית ותעסוקה במקצועות ההייטק ביישובי התוכנית. משרד ראש הממשלה דיווח אי שם ביוני 2023 שהתוכנית לא גובשה - ומאז לא פורסמו עדכונים נוספים. עוד צוין באתר משרד ראש הממשלה שהמועד למסירת הדיווח לממשלה בדבר התוכנית חלף ללא דיווח מהמשרד. מה שכן חשוב לציין הוא שמאתר רשות החדשנות עולה כי יש העדפה לבני העדה הדרוזית בתוכניות מסוימות.
המפתחות להצלחה
בסיכומו של דבר, הניתוח של המוניטור מעלה שהתוכנית יצאה לפועל ברובה. מתוך 60 סעיפים ביצועיים שנבחנו בהחלטה, 34 יושמו במלואם (57%). מה עזר להחלטה להצליח?
משתנה אחד הוא קיומו של גורם מתכלל. הרשות לפיתוח כלכלי־חברתי בישובים הדרוזים והצ'רקסיים שימשה כמנגנון פיקוח ובקרה והייתה אחראית על תכלול התוכנית, ריכוזה ומעקב אחר יישומה מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. במהלך התחקיר צוין שוב ושוב כי קיומו של גורם מתכלל עודד את הגופים הרלוונטיים להאיץ את תהליכי גיבוש תוכניות העבודה ולהתקדם ליישומה ולניצול התקציבים במסגרת הזמן הנתונה.
מרכיב נוסף שתרם ליישום ההחלטה הוא מבנה מסודר וחלוקת עבודה ברורה. גוף ההחלטה מורכב מחלוקה לסעיפים אשר בכל אחד מהם מפורט מי הגוף האמון על ביצועם ומה היא המשימה. ניסוח מסוג זה מייצר בהירות עבור הגורמים הרבים המעורבים בישום ההחלטה, ומציין את הגורם הספציפי שאיתו ניתן לעבוד ולברר את התקדמות העבודה והיישום, אשר עליו גם מוטלת האחריות במקרה של אי ביצוע או יישום לקוי.
הגורמים המעכבים
ואולם, היישום בשטח עדיין רחוק מלהיות מושלם. ממצאי הדו"ח של המרכז להעצמת האזרח מעלים מספר חסמים עיקריים. הראשון הוא מגפת הקורונה וחוסר היציבות הפוליטית. ההחלטה התקבלה ויצאה לפועל בנובמבר 2021, לאחר פרוץ מגפת הקורונה ובתקופת משבר פוליטי, במהלכו התקיימו רצף של מערכות בחירות וחילופי שלטון תכופים. העיכוב באישור תקציב המדינה, הוביל להקפאת התקציבים והפעילות של המשרדים השונים וכתוצאה מכך לפגיעה ביכולת הקידום והביצוע של חלק מסעיפי ההחלטה.
חסם אחר הוא המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר. פעימת התקציב האחרונה הייתה אמורה להתקבל באוקטובר 2023, אך בשל פרוץ המלחמה ומצב החירום במדינה, שר האוצר החליט להקפיא את התקציב והוא הועבר לבסוף בדצמבר 2023. אי לכך, נפגעה היכולת לבצע ולהשלים את הביצוע הסופי של חלק מהסעיפים, ובמועד סיום מסגרת הזמנים שהוקצבה ליישום ההחלטה נותרו יתרות תקציב שלא נוצלו.
עוד גורם שהקשה על היישום הוא עבודת הרשויות המקומיות. סעיפים מסוימים יושמו באופן חלקי בשל מורכבויות שעלו במימוש התקציב ברמה המוניציפלית. בין היתר בשל אופן התקצוב בשיטת המאצ'ינג, המאופיין בהשתתפות במימון על ידי הרשויות המקומיות.
הישובים הדרוזים בגולן מדורגים באשכולות נמוכים במדד הסוציו־אקונומי ולכן הרשויות התמודדו עם קשיים בהשלמת המימון ליישום סעיפים מסוימים מתקציבן. חסם נוסף ועיקרי נבע בעקבות מחסור בידע והכשרה מתאימים של כוח האדם ברשויות לעבודה מול משרדי הממשלה ולביצוע משימות הכרחיות ליישום הסעיפים כמו הוצאה של מכרזים, קולות קוראים והיתרים.
בקשה לתוספת זמן
לאור מצב מימוש סעיפי ההחלטה בסוף שנת 2023, הוחלט להאריך את פעילות לביצוע התוכנית לשנת 2024. זאת, בשאיפה לערוך את ההתאמות הנדרשות, להעביר את התקציבים שהתעכבו, לנצל את יתרת התקציבים ולהשלים את הסעיפים שטרם בוצעו. כמו כן, מתוך המסקנות שנגזרו מביצוע התוכנית, עתידה להתקבל החלטת המשך במטרה להמשיך ולחזק את היישובים הדרוזים ברמת הגולן, וכרגע מתגבשת תכנית סיוע רחבה יותר וארוכת טווח שתיפרס על פני חמש שנים בין 2025־2029.
כיום, עוד קשה להעריך היכן פוגשת ההחלטה את האזרח בקצה, אך ניכר כי החלטות ממשלה קודמות שהתקבלו למען פיתוח הישובים הדרוזים תרמו באופן משמעותי לגישור על הפערים ואף להובלה והישגים בתחומים מסוימים.
המחסור לאורך השנים בהחלטות ייעודיות עבור האוכלוסייה הדרוזית בגולן המותאמות למאפייניה הייחודיים, השפיע על מצבה, מעמדה והתחושות בקרב התושבים. לכן, להחלטה 717 ולהחלטות ייעודיות עתידיות חשיבות עליונה בתיקון האפליה וביצירת הזדמנויות שוות עבור מיעוט זה, כמנוע של שילוב, ביטחון וצמיחה וכן בתרומה לחיזוק הקשרים החברתיים והכלכליים והצמיחה הכלכלית במדינה כולה. על כן, על הממשלה להמשיך לעמוד במחויבותה ולפעול להשלים את הסעיפים הנותרים ליישום ההחלטה במלואה.
