בית המשפט ראה בהתנהלותו של הבעל הפרה יסודית של הסכם הממון / אילוסטרציה: Shutterstock, Burdun Iliya
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי בעת הגירושים תיערך רשימה של הזכויות שנצברו על שם כל אחד מהצדדים, עם השווי של כל זכות או פריט רכוש. מי שמחזיק בסך הזכויות במצטבר הגבוה יותר, ישלם לבן זוגו את מחצית ההפרש, וכך נעשה "איזון" של הזכויות. ברשימת הזכויות לאיזון לא נכללות זכויות שקדמו לנישואים וכן מתנות וירושות שהתקבלו במהלך הנישואים. על חוק יחסי ממון ניתן להתנות באמצעות הסכם ממון שמאושר בבית המשפט לענייני משפחה.
● לא רק לעשירים: מתי כדאי לעשות הסכם ממון, ולמה צריך לשים לב
● בית המשפט קבע שהסכם הממון לא חל, והאישה תקבל מחצית מדירת היוקרה
זוג שנישא בשנת 1992, חתם בשנת 2002 על הסכם ממון, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, כפי שדורש החוק. 20 שנה מאוחר יותר הגיעו נישואיהם לקיצם. הבעל עתר לחלק את הרכוש שנצבר להם במהלך הנישואים בהתאם להוראות הסכם הממון, והאישה התנגדה וטענה כי כל צד צריך להישאר עם הזכויות הצבורות על שמו.
לבקשת האישה אין בסיס משפטי
בהסכם הממון עליו חתמו הצדדים, הם הסכימו על החלתו העקרונית של חוק יחסי ממון על יחסיהם, ולכן לבקשתה של האישה, לפיה כל צד יישאר עם זכויותיו, אין כל בסיס משפטי.
השינוי שכלל הסכם הממון במקרה זה היה החלתו גם על רכוש שנצבר בעבר וללא יוצאים מן הכלל, וכן קביעת מנגנון לניהול כלכלת חיי הנישואים באמצעות חשבון משותף בלעדי באופן הבא: "הצדדים מנהלים חשבון משותף בבנק דיסקונט (להלן: 'החשבון'). הצדדים לא יפתחו חשבון נוסף או תוכניות חיסכון וכיו"ב כלשהם אלא בהסכמה משותפת. לבעל קיים חשבון בבנק דיסקונט, והוא מתחייב לגרום לכך שהאישה תהיה שותפה מלאה בחשבון זה. מובהר כי אם חשבון זה מצוי ביתרת חובה, הרי שהאישה נושאת במחצית החיובים בחשבון. מוסכם כי כל הוצאות הצדדים יהיו מהחשבון. עוד מוסכם כי משכורתם של הצדדים וכל הכנסה או זכות אחרת (לרבות מתקבולי שכירות) שיגיעו לצדדים, יועברו לחשבון".
בפועל האישה מעולם לא צורפה לחשבון הבנק של הבעל, והוא המשיך להתנהל בחשבון הבנק שלו כראות עיניו וללא פיקוח. האישה, שהיא עיוורת, לא עמדה על זכויותיה להצטרף לחשבון בהתאם להסכם הממון, מאחר שנתנה בו אמון מוחלט, וכמו כן היא לא ביקרה בבנק ולא בדקה גם את ניהול חשבון הבנק המשותף.
הבעל הבריח כספים
בדיעבד, בעת הגירושים, האישה נכחה והוכיחה כי לא זאת בלבד שהבעל לא הפקיד את מלוא הכנסותיו לחשבון הבנק המשותף כפי שהוסכם, הן מעבודתו והן מקצבת הנכות שלו - אלא שהוא אף הבריח כספים מהחשבון אליו האישה הפקידה את הכנסותיה, לטובת מימון הוצאות ילדיו מנישואים קודמים וכן לצרכים אחרים, לרבות הברחתם לחו"ל. בית המשפט הגדיר את התנהגותו של הבעל כ"מעילה בכספים ובאמון שנתנה בו האישה".
בית המשפט התרשם לרעה מהתנהלותו הכלכלית של הבעל כחסרת תום-לב כלפי האישה גם במישורים אחרים. כך לדוגמה, הבעל החליט באופן חד-צדדי להפסיק לעבוד בשנת 2013, לאחר שהצדדים גמרו לשלם הלוואת משכנתה על הבית. האישה הפכה למפרנסת יחידה של שניהם, והוא חי על חשבונה, כשבנוסף הוא זכאי למחצית מכל הגדלה של הרכוש המשותף.
בית המשפט ראה בהתנהלותו של הבעל הפרה יסודית של הסכם הממון, ולכן באופן חריג ויוצא דופן הוא קיבל את עתירת האישה לקבוע שהסכם הממון בטל. המשמעות היא שעל כלכלת הצדדים חל חוק יחסי ממון כלשונו.
לכאורה, התוצאה הייתה צריכה להיות איזון של הזכויות באופן שוויוני בין בני הזוג, אולם לדעתו של בית המשפט, התנהלותו החריגה של הבעל הצדיקה גם את הפעלת החריג המאפשר לבית המשפט לקבוע חלוקה שונה ממחציות, והוא זיכה את האישה ב-70% משווי הרכוש שנצבר.