היו זמנים שבהם האנשים הכי פחות פופולריים בכדורגל האנגלי, היו המיליארדרים והמומחים לעסקים מארה"ב, שחצו את האוקיינוס האטלנטי כדי לקנות את המועדונים הוותיקים ביותר במדינה. הם נתפסו לעתים קרובות כפולשים חסרי מושג, וספגו השמצות באותה המידה שבה זכו להן שופטי ספורט או אוהדי מנצ'סטר יונייטד.
● WSJ | הסודות האפלים ודמי השתיקה: כך מנהל אילון מאסק את 14 ילדיו ואימהותיהם
● הכירו את האנשים שעובדים רק מרחוק - ושונאים את זה
● הם ביקרו ב-193 מדינות בעולם. למה הם עשו זאת ואיך?
שני עשורים לאחר שאמריקאים החלו לנחות בהמוניהם בנמלי התעופה הית'רו, וגטוויק ובאצטדיון אולד טראפורד כדי לקנות את המוסדות האנגליים הללו, חל שינוי ניכר בשוק. מסתבר שיש כמה משקיעי כדורגל אמריקאים שאולי בכל זאת יודעים מה הם עושים.
כעת, כשהעונה מתקרבת לסיומה, מועדונים בבעלות קבוצות אמריקאיות עומדים לגרוף את הזכיות של המקומות הראשונים בכל אחת משלוש הליגות המובילות באנגליה.
ליברפול, הנתמכת על ידי Fenway Sports Group מבוסטון, עומדת לזכות באליפות הליגה השנייה שלה מאז 2019, לפני ארסנל של סטן קרונקי. לידס, הנשלטת על ידי ה- San Francisco 49ers מה-NFL (ליגת הפוטבול האמריקאית), נמצאת במקום הראשון בצ'מפיונשיפ, הליגה השנייה, וכבר הבטיחה את העלייה לפרמייר ליג, לפני ברנלי שנמצאת גם היא בבעלות אמריקאית. ברמינגהאם סיטי, הנשלטת על ידי נייטהד קפיטל ושטום בריידי נמנה על משקיעיה, ניצחה לאחרונה את רקסהאם באליפות הליגה השלישית, ותשחק בצ'מפיונשיפ בעונה הבאה.
המשותף לכל הקבוצות הללו, הוא ההבנה שרבים אחרים לפניהן ניסו ליישם את מודל הספורט האמריקאי על הכדורגל האנגלי ונכשלו. הן היו זקוקות לספר מהלכים אחר. ובסביבה הקשוחה הזו, לא היה מקום להתייחס אליהן כאל נכסי ראווה.
"זה פחות קשור ללאומיות ויותר לחבורה של בעלי קבוצות ספורט מקצוענים שנוקטים בגישה מכוונת מאוד לבניית עסקים", אומר מייסד נייטהד, טום וגנר, שרכש חלק בברמינגהאם סיטי ב-2023. "ולא מבקשים רק ליהנות מהספורט".
כפי שלמדו משקיעים זרים רבים בדרך הקשה, הפעולה בתוך שדה הכדורגל האנגלי והעבודה בליגות אמריקאיות שונות כמו המרחק בין "בייגל וסקונס".
חור בלתי צפוי של 50 מיליון דולר בתקציב השנתי
במקום להיסחר בין קבוצות, למשל, השחקנים נעים בשוק חסר שקיפות ולא מוסדר כראוי עבור עמלות אסטרונומיות שקבוצות כמעט ולא מצליחות להחזיר. האפשרות של ירידת ליגה פירושה גם שעונה גרועה אחת עלולה להוביל להדחתו של מועדון מהליגה ולמשבר כלכלי. אפילו עבור קבוצות מצליחות מאוד, נתחי הכנסה עצומים נשארים קשורים ישירות לביצועים. כך שמועדון שמפספס את ההעפלה לליגת האלופות האנגלית יכול בקלות למצוא עצמו עם חור בלתי צפוי של 50 מיליון דולר בתקציב השנתי שלו.
במלים אחרות, קבוצות הכדורגל הן נכסים בלתי צפויים, ההופכים תכנון פיננסי לטווח הארוך לשדה מוקשים. נוסף על כך, כל זה קורה לעיני קהל אוהדים קולני וחזק, המצפה מהבעלים שינהלו כראוי את המועדון הוותיק שלהם, ושלא יהיו מנכ"לים החותרים רק להשיג רווחים.
שום דבר מזה לא הרתיע משקיעים אמריקאים מלנסות את מזלם. מאז שמשפחת גלייזר, שמחזיקה בקבוצת הפוטבול Tampa Bay Buccaneers, רכשה את מנצ'סטר יונייטד ב-2005, השקיעו אחרים דולרים רבים במשחק האנגלי, בתקווה לנצל את הפופולריות הגלובלית שלו ואת חוזי הטלוויזיה המפוארים שלו. כיום, כשליש מ-68 המועדונים בשלוש הליגות הבכירות של אנגליה, נמצאים בבעלות של רוב אמריקאי או נשלטים למעשה על ידי אמריקאים.
ובכל זאת, לא חסרו טעויות בדרך מצד בעלים שלא העריכו כראוי את הכאוס ואת ההוצאות המאפיינים את הכדורגל האנגלי.
לאחר השתלטותם על המועדון, נתקלו בני משפחת גלייזר במחאות ואיומים כה אלימות, עד שנאלצו להתגנב דרך מנהרה תת-קרקעית על מנת לבקר באצטדיון אולד טראפורד. ב-2021, נאלצו בעלי ליברפול להתנצל בפומבי בפני אוהדיהם על כך שנרשמו לליגת על אירופית כושלת ה-European Super League. והבעלים של אסטון וילה לשעבר, רנדי לרנר, שכל כך העריץ את המועדון עד שקעקע את הסמל על רגלו, מכר אותו בסופו של דבר בהפסד של יותר מ-200 מיליון דולר.
"הפרמייר ליג עלתה לי בעצבים רבים", אמר לרנר פעם.
הנוכחות הפיזית חשובה לאוהדים
לכן אין פלא שמשקיעים זרים נוטים להיתקל בספקנות. אך זו גם הסיבה לכך שרבים מהקונים האחרונים התחילו עם שאיפות צנועות יותר ורכשו מועדונים בליגות הנמוכות בשווי שאינו נקוב במיליארדים, ולאחר מכן עזרו להם לטפס בסולם הליגות. כאשר שחקני הקולנוע ריאן ריינולדס ורוב מקאלהני רכשו את רקסהאם, קבוצה מהליגה החמישית בצפון ויילס, בשנת 2020, הם הזרימו למועדון 2.6 מיליון דולר במזומן ותכננו להפיק תוכנית ריאליטי על לידתו מחדש של המועדון. חמש שנים לאחר מכן, הם על סף עלייה שלישית ברציפות. עד העונה הבאה, הם יצטרכו רק עוד עלייה אחת כדי להגיע אל הארץ המובטחת של הפרמייר ליג.
לקח אחד שהניסוי של רקסהאם הבהיר לבעלים זרים הוא, שנוכחות פיזית חשובה לאוהדים - לא רק בתא המנהל, אלא גם בפאבים מקומיים לפני ואחרי משחקים. מספר פעמים בעונה, עושים ריינולדס ומקאלהני את הדרך מלוס אנג'לס ועד צפון ויילס. וגנר ובריידי נוסעים לברמינגהאם לעתים קרובות ככל האפשר, ווגנר מקפיד ללכת לפחות למשחק חוץ אחד בכל שנה, כדי לשבת ביציע עם אוהדי סיטי שהגיעו במיוחד כדי לתמוך בקבוצה ( מקאלהני ובריידי נכחו שניהם כשרקסהאם התמודדה מול ברמינגהאם במשחק שכונה "הדרבי ההוליוודי" בספטמבר האחרון).
"זו אחת המלכודות שהכי קל להימנע מליפול בהן, כי כל מה שהיא דורשת הם זמן, אנרגיה ומסירות", אומר וגנר. "זה לא כאילו שאתה צריך להתעורר וללמוד מדע טילים. אתה פשוט צריך להגיע ושיהיה לך אכפת. זה לא כל כך קשה".
הלקח השני היה להתגבר על הדחף להיות מעורב יותר מדי. וגנר הרגיש בטוח ביכולתו לחולל מהפך בפן העסקי של ברמינגהאם סיטי, אפילו לאחר שהיא עברה ארבעה מנהלים וירדה מהצ'מפיונשיפ בעונה הקודמת. את מה שקרה על המגרש, לעומת זאת, היה צריך להשאיר למומחים.
אחת ממחלקות הסקאוטינג הטובות בעולם
"עשינו הרבה מאוד תפניות תאגידיות בהיסטוריה שלנו בנייטהד", הוא אומר. "מבחינה זו, זה לא היה באמת שונה מאוד. אבל ברגע שסיפקנו את המשאבים האלה... המטרה הייתה לאפשר לצד הספורטיבי לפעול באופן עצמאי, ללא התערבותנו".
בפרמייר ליג, גרם לעצמו הבעלים של צ'לסי, טוד בוהלי, הפסד של עשרות מיליוני דולרים בתחילת כהונתו בכך שניסה להכתיב את מדיניות ההעברות. גם הנהלת ליברפול למדה לגלות יותר איפוק.
בהנהגת FSG, בילה המועדון את העשור האחרון בבניית אחת ממחלקות הסקאוטינג הטובות בעולם וניצל את עזיבתו של המאמן יורגן קלופ בקיץ שעבר כדי להתארגן מחדש ולחזק את כל מבנה הכדורגל שלו. התוצאה הייתה שהמאמן הראשי החדש, ארנה סלוט, הצליח להיכנס למכונה שכבר פעלה ביעילות.
וביום ראשון, כ-5,000 קילומטרים מבוסטון, סלוט יכול להבטיח לבעלי הקבוצה את תואר אליפות הפרמייר ליג השני שלהם במספר.
