איור: Shutterstock
שירי יום הזיכרון הם חלק בלתי נפרד מהיום עצמו. אם התמזל מזלנו ולא נולדנו לתוך השכול, הרי ששירי יום הזיכרון הם לרוב האמצעי הראשון שדרכו אנחנו עוברים חיברות עם יום הזיכרון ועם נושא השכול כולו. זה לא במקרה. טובי משוררי הארץ כתבו שירים מתוך הלך רוח לאומי ברור ולפעמים אפילו בהזמנת הממסד. לשירי יום הזיכרון יש מאפיינים מוזקליים ותמתיים משותפים. רובם איטיים, בסולמות מינוריים ובתזמור מלא ומלאכי. רבים מהם מושרים על ידי הלהקות הצבאיות, כלומר מדברים בשם הקולקטיב ולא בשמו של אדם ספציפי, אם כי נושא השיר הוא לעיתים קרובות דווקא נופל יחיד, בין אם אדם מסויים שהיה, או נופל ספציפי גנרי, כמו ב"מה אברך" או "הנסיך הקטן".
● הפארק לזכר רוני אשל והמשפחה שפועלת כבר 20 שנה לזכר בנה
● ארבעה חללים וגעגוע: בעקבות המקומות האהובים על נופלים
"אלה הם שירי המלחמה של ישראל", אומרת פרופ' רננה פרס, ראש התמחות שיווק
בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית. "למדינות אחרות יש שירי כוח ועוצמה. לנו, למעט איזה 'חרבו דרבו' מידי פעם, כמעט ואין כאלה. אנחנו נעים בין שירי נופלים ביום הזיכרון, לבין שירי אהבה.
שירי הזיכרון נועדו במכוון לחבר את הציבור הישראלי לחוויית השכול, ולארגן את הנרטיב שבו אנחנו חושבים עליה, אותו אפשר לתמצת כ: זה מאוד עצוב, אך הכרחי ונאצל, וכולנו בתוך זה ביחד. "אלה שירים שלא נשמע בדרך כלל אם סתם נפתח את הרדיו ביום רגיל, ואם נשמע אותם, נשאל מייד - קרה משהו?".
אך לשירי יום הזיכרון יש גם משימה אחרת - לנחם. שירי יום הזיכרון עוזרים לווסת את הרגשות העזים העולים בתגובה להתמודדות עם השכול. זה קורה באופן המכוון, הציבורי, כפי שתואר לעיל, אך התהליך המסודר כה עוצמתי, כי הוא פוגש גם את הנטיה הטבעית של בני אדם לנחם את עצמם באמצעות מוזיקה. כך למשל, מאז ה-7.10, הגיעו לתחנות הרדיו מאות שירים שנכתבו על ידי נופלים או על ידי בני משפחה של נופלים, כזיכרון ונחמה עם אבדן יקיריהם.
הנחמה שניתן להפיק ממוזיקה נוכחת מאוד גם בתיאוריהם של החטופים, אם בשיר "איזה יום היה לי סמואל", באמצעותו עודד החטוף עומר וונקרט את עצמו ואת חבריו במנהרות של עזה, ומשפחתו אימצה את השיר כאשר המשוחררים שחזרו סיפרו להם על כך, עד לחזרתו של וונקרט. שגיא דקל חן סיפר כי נעזר בשיר "אל תבכי, קרן שמש" של בניה ברבי. אלון אהל, שעדיין נמצא בשבי, הוא פסנתרן ועל פי סיפורי השבים, הוא מנסה להרגיע את עצמו ברגעי המצוקה על ידי נגינה בידיו על גופו או על האוויר הריק, בהיעדר פסנתר. באפליקציות המוזיקה השונות ניתן למצוא לא מעט "פלייליסטים להחזרת החטופים", בהם שירים שעוזרים לציבור לווסת את רגשותיו על רקע המצוקה מן המצב. השירים דומים באופיים לשירי יום הזיכרון, אך מכוונים יותר לנושאים כמו כמיהה לשיבה ואיחוד, כמו "בוא הביתה" של שולה חן, או "עד שתחזור" של יובל דיין.
"המילים הן מקור הנחמה"
מאמר בהובלת החוקרות פרופ' רוני גרנות, פרופ' רננה פרס והדוקטורנטית עדי לוי מהאוניברסיטה העברית שפורסם בכתב העת Frontiers of Psychology, ניסה לפענח את האופן שבו בני אדם בוחרים שירים שמעניקים להם נחמה. הוא לא עסק ישירות ביום הזיכרון, אלא נערך דווקא בתקופת הקורונה, אבל המסקנות שלו מאפשרות תובנות גם לגבי האופן שבו אנחנו מנחמים את עצמנו באמצעות שירים.
פרס: "ביקשנו לחקור 'שירי התמודדות'. פרופ' רוני גרנות, החוקרת את הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של המוזיקה, ביקשה מאנשים לומר מהן היצירות המוזיקליות שהם אוהבים לשמוע בימים קשים. מעל 5,000 אנשים ב-11 מדינות ענו על כך. הרוב המוחלט של היצירות שנבחרו, היו שירים עם מילים. "זה בסופו של דבר מה שרוב העולם שומע רוב הזמן", אומרת פרס. "והיו עדויות אנקדוטליות שכמו החטופים, כך גם בחיים הרגילים אנשים בוחרים לעצמם בתקופות קשות, שיר אחד או שניים שעוזרים להם להתמודד, והם מאזינים להם שוב ושוב".
המשיבים נשאלו מהו שיר ההתמודדות שלהם, מהו הנושא שאיתו הם מנסים להתמודד, וכיצד השיר משפיע עליהם מבחינה רגשית. "מגוון שירי ההתמודדות היה עצום, גם מבחינת השירים הספציפיים וגם מבחינת הז'אנרים", אומרת פרס, שתפקידה בכוח היה ליצור את האלגוריתם שיפיק משמעות משפע המידע. "אנשים השתמשו בשירים כדי להירגע, כדי להרגיש פחות לבד ויותר שייכים, או דווקא כדי להרגיש יותר כמו עצמם בתוך סביבה שנכפתה עליהם. חלק השתמשו בהם כדי להתקרב לאלוהים, חלק כדי להתרחק מאלוהים. היה ברור שלכל אחד יש טעם משלו". המדגם כולו הציע 2,804 שירים בכל השפות.
באמצעות האלגוריתם שפיתחה פרס, חולקו השירים לנושאים. "האתגר הוא שבשירים אין הרבה מילים, אבל כל אחת היא משמעותית למאזין", אומרת פרס. "זיהינו מוטיבים כמו חברות, שייכות, חיים ומוות, אבדן, הרבה Always, Everything, Nothing, ונושאים שקשורים לאהבה ושברון לב".
כאשר נבחן הקשר בין מילות השירים לאופן שבו אנשים ביקשו להשתמש בהם, הסתבר כי השירים בדרך כלל מייצגים את המצב הקיים, ולא את המצב הרצוי. למשל מי שמשתמש בשירים כדי להפיג בדידות, יבחר בדרך כלל בשירים על בדידות ולא בשירים על שייכות. ולהיפך, מי שירצה להשתחרר מכבלי החברה, לא ידבר על חיים חופשיים בהכרח, אלא על תחושת המחנק והרצון להשתחרר, מתי שהוא בעתיד.
החידוש העיקרי במחקר היה כי המילים תאמו את המצב הנפשי הרבה יותר מאשר המנגינות. "למעשה לא גילינו קשר בין מאפיין מסויים של המנגינה - קצב, סולם, ז'אנר - לבין המצב הנפשי המסויים שבגללו אנשים נעזרו בשיר. לא גילינו מנגינות בדידות, או מנגינות להרגעה מסטרס.
"זה מעניין, כי מילים של שירים בדרך כלל לא נחשבות לכל כך חשובות בעולם הפסיכולוגיה של המוזיקה. בישראל אמנם שירים ידועים רבים נכתבו על ידי משוררים, אך ברבים מן השירים שנבחרו כשירי התמודדות, המילים הן פשוטות יחסית, ישירות, ורבים מן הכותבים הם קודם כל מוזיקאים ורק אחר כך כותבי מילים. ובכל זאת נראה כי המילים הן מקור הנחמה".
לשירי יום הזיכרון יש, כאמור, גם מבנה מוזיקלי מאוד ברור, אולם נראה כי באופן כללי, כאשר בני אדם מחפשים שירי נחמה, המילים הן המובילות את הבחירה.
מה מאפיין את שירי יום הזיכרון בישראל כשירי נחמה?
"גם בשירי יום הזיכרון המילים מאוד חשובות, וכך גם בשירי יום העצמאות. שיר כמו 'ארץ ישראל יפה וגם פורחת', יתפס כשיר ילדים. שירי האהבה הבוגרים למדינה הם מורכבים יותר. 'נחיה בה יהיה מה שיהיה', זה לא America the Beautiful". גם כאן, כנראה, אנחנו שרים את המצב הקיים, ולא את המצב שאנחנו שואפים אליו".
השנים האחרונות שינו את קאנון שירי יום הזיכרון?
"אנחנו רואים מעט שינויים במנגינות, למשל בלדות רוק אנרגטיות ולא בהכרח מינוריות שמביעות את אותן תמות של כאב, רואים יותר את הז'אנר המזרחי, ורואים יותר התייחסות לכאב וטראומה, כמו למשל בשירים של עידן עמדי. עם השנים ישנו דגש רב יותר על שירים שנכתבו על ידי הלוחמים עצמם.
"עוד נקודה מעניינת", אומרת פרס, "היא שכל השירים שאנחנו מדברות עליהן עכשיו כ'שירי יום הזיכרון', או 'שירי יום העצמאות', הם לא חלק מקנון משותף לכלל האוכלוסיה, אפילו לא כלל האוכלוסיה היהודית.
"חשבתי פעם שכולם לומדים בגן את אותם שירים, ומאז שאני עוסקת בעולם הפיוט היהודי, גיליתי עולם שלם של שירים אחרים שנוהגים לשיר בגני הילדים המסורתיים, הסרוגים או החרדים. לא כולם שרים 'שמחה רבה' בפסח או 'סלינו על כתפינו' בשבועות, אלא פיוטים המתאימים לחגים הללו ומתייחסים הרבה יותר לאלמנט הדתי שבהם. גם שירי יום הזיכרון והעצמאות במגזר המסורתי או והדתי-לאומי, הם לעיתים קרובות פיוטים או שירים עם אלמנטים דתיים יותר, כמו 'יהלומה' או 'למולדת שובי רוני', או 'והיא שעמדה', וכמובן שהם יתפללו ויגידו קדיש".
"זה בסדר להיתלות במילים"
אך המסר שמעוניינת פרס להעביר לגבי שירי התמודדות, משותף לכל המגזרים. "אנחנו בעצם רוצים להשתמש במחקר שלנו כדי להגיד לאנשים שזה 'בסדר' להיתלות כך במילים של שירים, ואין מה להתבייש", אומרת פרס. "כי כולנו רוצים לווסת את הרגשות שלנו לפעמים, ושירים הם כלי זול ולא מזיק לכך.
"גם לכותבי השירים אנחנו אומרים - כן, זה חשוב מה שאתם עושים, אנשים מקשיבים לזה. אנחנו ממליצים גם למטפלים לשאול את המטופלים על שירים שהם משתמשים בהם, כדי להבין מנין הם שואבים את הכוחות שלהם, להתמודד עם כל מה שהמציאות מניחה לפתחנו".