מייקל אייזנברג / צילום: יונתן בלום
הראיון עם מייקל אייזנברג, אחד המשקיעים הוותיקים בהייטק הישראלי, נערך במשרדים של קרן ההון סיכון שלו אלף (Aleph), שממוקמים בלב תל אביב. הוא בכלל מתגורר בירושלים, יהודי אמריקאי חובש כיפה שנע בקלות בין שני העולמות - הרוחניות המסורתית של ירושלים והאנרגיה היזמית ולעיתים גם החומרית של תל אביב.
● האזהרה של המנכ״ל החשוב בעולם
● המשקיעים מבולבלים, בת הזוג חוששת לחייה: לאן נעלם אלי רייפמן?
קרן אלף בראשה הוא עומד, השקיעה לאורך הדרך בחברות כמו וויקס, לימונייד ו־Fiverr. אבל אייזנברג ממזמן כבר לא עוד משקיע; הוא גם כותב ספרים, מתראיין באולפנים, מצייץ כמעט בכל יום, מייעץ לפוליטיקאים מאחורי הקלעים (עד כדי שמועות שהצעד הבא יהיה להצטרף לפוליטיקה) ומביע עמדות ברורות - ישראל היא הבית, וכדי שהיא תמשיך להתקיים, אנו חייבים לשאול מחדש מה היא רוצה להיות.
"אנחנו צריכים לצאת למסע של שנתיים לברר עם העם מה הוא רוצה", אומר אייזנברג בראיון חגיגי לגלובס לכבוד יום העצמאות ה־77 למדינת ישראל. השיחה איתו נוגעת כמעט בכל תחום: מפוליטיקה, דרך עסקים ועד ליחסים בין־אישיים. יש לו ביקורת, יש לו תקווה, והוא חוזר ואומר: "יהיה פה טוב". אבל רק אם נעשה סדר.
"לא 'לקטלג' אותי תחת קטגוריות"
אייזנברג (53), אב לשמונה, נולד במנהטן שבניו יורק למשפחה דתית והתחנך בבתי ספר אורתודוקסיים. בבגרותו, הוא למד בישיבת הר עציון שבאלון שבות.
אתה מגיע מהציונות הדתית, אחד מהשבטים בחברה הישראלית שקורה בה שינוי מרתק: מחד, ההנהגה הישנה שלה נמחקה, ומאידך במגזר גוברת הקריאה לגיוס חרדים, השותף הטבעי לממשלות הימין. האם מהחברה הזו יגיע השינוי הפוליטי הבא?
"ראשית, אני לא מגדיר את עצמי כאיש של הציונות הדתית ואני ממליץ לא 'לקטלג' אותי תחת קטגוריות. אני חושב שהממשלה הבאה שתקום צריך לשקף את הרוב הציוני המאוד רחב שקיים כאן. דבר שני, זו עוולה מוסרית ממדרגה ראשונה שההנהגה החרדית לא נותנת לצעירים שלה להתגייס. אני לא יודע איך הם עומדים בצד, כשאחרים יוצאים למלחמה כבר 18 חודשים. אני לא יודע איך צעיר חרדי בן 18 או 19 או אפילו 21, יושב בבית המדרש כשהוא רואה אנשים נשואים 'טוחנים' 300 ימים במילואים בשנה".
גם בהקשר למדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל לדרותיהן, אייזנברג לא חוסך בביקורת נוקבת. "מרגרט תאצ'ר אמרה - בסופו של דבר נגמר הכסף של אחרים. המפלגות החרדיות מהנדסות את הנושא של מדינת הרווחה. הן מהנדסות את מדינת הרווחה בצורה סוציאליסטית. מחלקים קרקעות לקבוצות שלא משרתות בצבא - בהנחות מטורפות.
"אני נגד מחיר למשתכן ונגד חלוקה לא שוויונית של מחירי קרקעות. מי שצריך לקבל את זה אלו המשרתים". בכך, הוא גם מפנה אצבע מאשימה למפלגת השלטון בעשורים האחרונים: "גם בליכוד זה ככה. רפורמת 'הצדק התחבורתי' של מירי רגב לדוגמה - מה זה אם לא סוציאליסטי? זאת ממשלה שמורכבת מרוב סוציאליסטי".
בהקדמה לספרו, "אנו הישראלים ההירואיים", מציע אייזנברג פרדיגמה כלכלית חדשה כדי לפתור את הבעיה. במקום להתמקד בשוליים ובקיצוניות של החברה, הוא קורא להשקיע במה שהוא מכנה "האדם החציוני" - אדם מאמין אך לא בהכרח דתי, חלק ממשפחה בה שני בני הזוג עובדים, עשה שירות צבאי או לאומי ויש לו 2־4 ילדים. "מדינות רווחה במערב פושטות רגל והפוליטיקה מתמקדת בשוליים במקום בעיקר".
ובמילים אחרות, אייזנברג מציע לעבור לכלכלה המתמקדת בחיזוק מעמד הביניים שנושא את נטל המסים והשירות הצבאי. לגישתו, כספי המדינה צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה לחיזוק אלו שקרובים לשכר החציוני במשק (כיום כ־10,500 שקל) ולא למי שמרוויחים הרבה מעל או מתחת לכך. "זו לא המצאה, הוא מסביר, "אלא חזרה למודל היהודי המקורי כפי שמתואר בספר במדבר, שם חלוקת הנחלות בארץ התמקדה במשרתי הצבא.
"אני לא ליברטריאן, אם זה משתמע כך, כי אני לא חושב שמי שפוטר מעבודתו לא צריך לעזור לו למצוא עבודה נוספת, או שמישהו שיש לו בעיות בריאות צריך להסתדר לבד, אבל ברמה הכללית, מדינת רווחה צריכה לתת תמיכה בצמיחה וברשת ביטחון של חינוך ובריאות - ובעיקר בריאות. היא לא יכולה לשאת בהכול".
"הקיטוב הפוליטי ילך ויגדל פה"
בחודשים האחרונים נראה שישראל חזרה לתקופה של קיטוב פוליטי, ולחלקים נרחבים בענף ההייטק יש מה לומר בנושא. מאז פרצו הפגנות נגד השינויים שהממשלה מקדמת במערכת המשפט, בכירי ענף ההייטק, בהם מנכ"ל מיכה קאופמן, תומר בר זאב, עדי סופר תאני ותום ליבנה, הובילו הפגנות מחאה, בעוד שרבים אחרים בענף, כמו ניר צוק או גיל שוויד, מילאו את פיהם מים בנושא.
מה עמדתך בעניין?
"אני זמן רב מנסה להתחקות אחרי הגורמים לקיטוב פוליטי, ולא רק בישראל. התופעה הזו קיימת גם בארה"ב, באנגליה ובכל מדינה דמוקרטית. יכול להיות שזה קורה גם במדינות אוטוקרטיות, רק שפחות שומעים על כך. אני מנסה להבין האם הקיטוב הוא תוצר של הרשתות החברתיות ולענות על השאלה מדוע הוא פחת ב־7 באוקטובר. אני שואל את עצמי: מה קרה פה בעצם? פרצה כאן סולידריות לפתע?
"פרופ' רונלד פרייר מאוניברסיטת הרווארד, שהוא ידיד קרוב שלי, ניסה בעבר להסביר את התופעה הזו כך: כשהמציאות הופכת למורכבת יותר וקיים מנעד רחב יותר של תופעות שניתן לפרש בעיני המתבונן, מתחזקת אצל הפרט התודעה שהוא צודק וכל מה שקורה מחזק את עמדתו. מה שקורה בעידן האינפורמציה הבלתי פוסקת היא מנעד רחב יותר של מידע, כך שנוצרים יותר אירועים שיכולים להתפרש בעת ובעונה אחת כדבר והיפוכו בעיני המתבונן, כל אחד לפי הנטייה שלו. הפרשנות הזו יוצרת קיטוב".

ומה קרה אחרי 7 באוקטובר? מנעד הנושאים שדנים עליהם התכווץ לדברי אייזנברג. "למשל, על נושא המדינה הפלסטינית אין כמעט מחלוקת מאז. כאשר עצימות המלחמה פחתה והנושאים שמדוברים בציבור ובתקשורת בשגרה חוזרים לסדר היום - לכל אחד יש פרשנות לפי תפיסתו. ככל המידע ילך ויתרחב, כך הקיטוב הפוליטי יגדל פה ובמקומות אחרים. השאלה היא מה התרופה לכך. אני חושב שכולנו נסכים שמלחמה איננה תרופה טובה לדבר הזה. אנחנו לא רוצים שרק נתעסק במלחמות כל היום".
מייקל אייזנברג לא מפחד להביע את דעתו ברשתות - אבל לפעמים זה יכול להיגמר גם בתביעה משפטית, כמו במקרה של אהוד ברק ואהוד שניאורסון, שעומדים מאחורי חברת הסייבר ההתקפי פאראגון. בפברואר האחרון פורסם כי השניים הגישו התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים נגד אייזנברג, בעקבות פוסט אנונימי ששיתף ברשת החברתית X, בו נכתב בין היתר כי השניים פגעו בביטחון מדינת ישראל על ידי גיוס מיטב המהנדסים שלה ופגיעה בעבודתם של אנשי 8200.
השניים אכן תבעו אותו, ולדבריו של אייזנברג, הוא אמנם "מאוד מסכים שמדינת ישראל צריכה סייבר התקפי", אך מאמין ש"מכירתו לחברה אמריקאית היא לא טובה לביטחון". הוא מוסיף שהמכירה "הייתה יכולה להוות פגיעה בביטחון המדינה", ומציין שפרטים נוספים "יתגלו בכתב ההגנה". עם זאת, הביע אייזנברגה תמיהה על עצם התביעה. לדבריו, הוא לא מכיר אישית את אהוד ברק ו"לחצתי איתו יד פעם אחת. באופן מפתיע, ינון מגל גם צייץ את הפוסט הזה למשל, יוסי יהושע צייץ, ואיכשהו אהוד ברק בחר לתבוע אותי, ואין לי מושג למה".
"הוצאת הכסף מישראל זו טעות עסקית"
הקיטוב לא מתבטא רק במישור הפוליטי, אלא גם במישור העסקי. עוד בטרם פרצה המלחמה, ובצל ההפיכה המשטרית, החלו גורמים שונים בהייטק הישראלי להכריז על כך שהם פועלים להעברת נכסים ופעילות אל מחוץ לישראל. אייזנברג מחזיק בדעה נחרצת בעניין - אבל בכיוון ההפוך.
"אני לא שותף למישהו שרוצה להוציא מפה כסף. אני חושב שזה לא נכון, לא מבחינה עסקית ולא מבחינה לאומית. אנחנו חייבים למסד פה את חוקי המשחק מחדש כי אנחנו מדינה שהוקמה על ידי ההסתדרות. זו עובדה היסטורית. עכשיו המדינה בת 77 ואי־אפשר להמשיך ככה. העניין הזה מתבטא בכל המנגנונים ורפורמה היא חשובה כאן כי הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מואץ, המערכות הממשלתיות איטיות, האוכלוסייה גדלה ואי־אפשר לנהל ככה את המדינה. הכול פה איטי מדי. אם אנחנו רוצים להיות מדינה שמתאימה למאה ה־21, צריך להתאים אותה לכך. המשקולות האלו, כמו של הייעוץ המשפטי והמערכת המשפטית, כבדות מדי גם על הממשלה וגם על המשק".
איזו משקולת משפטית יש על התעשייה הפרטית כאן?
"אין יציבות במשטר המס לקרנות וגם דיני השותפויות לא מפותחות, וזו רק דוגמה אחת. הגישה מרחיקת הלכת של בית המשפט שיש לו נגישות לכל מקום מכבידה על המשק. מה שאתה מכנה שומרי הסף והייעוץ המשפטי - זה נולד כאן כי אין לנו אמון במערכת הפוליטית שתמנה אנשים טובים שיפעלו לפי החוק. לכן, צריכים למסד כאן שלושה דברים: הראשון הוא חוקה, ואני אישית בעד חוקה רזה; שנית, צריך לסדר מחדש את הבלמים המשפטיים כי הם כבדים מדי ושלישית צריך למסד מחדש את המנגנון המחוקק. אולי צריך כאן מעין סנאט או בית לורדים? אולי צריך להחליף את מוסד הכנסת? אני לא יודע איזה מנגנון חלופי מתאים, אבל אני חושב שהתיקונים שהוצעו בוועדה למינוי שופטים הם זוטות.
"דיברתי על הוצאת כסף מישראל ולא על השקעות. מותר וטוב, כמובן, להשקיע בחו"ל. אין לי שום התנגדות לפיזור כספים. אבל כאמור, האם זה נכון לחברת הייטק להוציא את הכסף מישראל? התשובה היא חד־משמעית לא, הן ברמה העסקית והן הלאומית. טוב פה ויהיה טוב פה. אנחנו מקימים חברות ישראליות. אנחנו רוצים להקים חברות ענקיות ולנהל אותן מפה לטובת המדינה והחברה הישראלית. ההשקעה בשוק ההון המקומי על פני מדדים זרים התבהרה כהשקעה לא רעה בכלל.
"אנחנו צריכים להיות המקום הכי מושך בעולם ליזמים ולמשקיעים. זו המטרה - למשוך אנשים להקים פה חברות. הטענה הבסיסית שלי לגבי כל משטור המיסוי - ובכך אנחנו בתחרות עם העולם".
בדרך לפוליטיקה? "אין לי כוונה כזו"
אייזנברג הקים את קרן ההון סיכון אלף בשנת 2013. היום שותפים בה גם אדן שוחט, יעל אלעד ותומר דיארי והיא מנהלת הון בהיקף של כמעט 900 מיליון דולר. לאחרונה פורסמו בתקשורת שמועות כי אייזנברג בדרך לעזוב את הקרן, אותן הוא הכחיש בתוקף. "בתקשורת יוצרים סיפורים כדי לייצר עוד סיפורים. זו לא עשייה אמיתית - ומה שלא עשייה אמיתית, פשוט לא מעניין אותי. אני לא יודע מאיפה הגיעה השמועה הזו. הייתי בפגישה בלי הטלפון שלי, וכשיצאתי ממנה, הנייד לא הפסיק לרטוט. אמרתי לעצמי שאולי היה פיגוע. ואז שלו חוליו התקשר אליי, ואמר: 'למה אתה לא מספר לי?'. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני והוא שלח צילום מסך. ככה נודע לי".
אבל אומרים שאין עשן בלי אש. האם תוכל להגיד בפה מלא שאתה נשאר בקרן אלף ולא מתכנן מהלכים חדשים שיובילו אותך לשלב חדש בקריירה?
"אני בכוונה לא מגיב לדברים שהיו חסרי שחר מלכתחילה. בהיותי שותף באלף וגם לפני זה בקרן בנצ'מרק ומאז שעליתי לארץ, תמיד נרתמתי ותמיד ארתם למה שיכול לקדם את מדינת ישראל".
עם כל המעורבות היומיומית שלך בענייני חברה וכלכלה, נראה שהמקום שלך בפוליטיקה, לא? מה גם שההערכות מדברות על הצטרפות שלך למפלגה החדשה שמקים נפתלי בנט.
"אין לי כל כוונה כזו. אני מכיר את הדיבור על הצטרפות לכמה וכמה מפלגות, אבל אף אחד לא דיבר איתי על זה, וגם אני לא דיברתי על זה עם אף אחד".

הוא מתייעץ איתך?
"אני לא אדבר על זה. אני בכוונה לא מדבר על הפעילות הציבורית שלי, ומה שידוע הוא רק מה שפורסם - חוק 'מעמד המשרת' שכתבתי עם ח"כ משה סעדה והעבודה עם השר בצלאל סמוטריץ', שהוציא את העניין הזה בעצמו. אחרת לא הייתי מדבר על זה".
כשאייזנברג נשאל בהמשך הראיון על פעילות הקרן, שנדמה שהקצב שלה לא גבוה, הוא אומר: "זו לא תחרות קצב, אלא תחרות תוצאות. הקצב שלנו מאוד עלה מאז המלחמה. השקענו הרבה בשנה וחצי האחרונות. אנחנו לא במרוץ לעשות כמה שיותר עסקאות. אנחנו רוצים להיות בעסקאות הנכונות".
בתחום שלך, מי שהשקיע בקרנות זרות הרוויח יותר. רוב קרנות ההון סיכון המקומיות לא השיאו תשואה.
"אני לא מכיר את המספרים שלהן, אז אני לא יכול להביע עמדה. בקרן אלף אין לנו משקיעים ישראלים".
היית רוצה לגייס משקיעים ישראלים?
"אני מאוד שמח עם המשקיעים הנוכחיים שלי. הם אנשים טובים".
באופן כללי, אתה חושב שקרנות הון סיכון ישראליות נחשבות לפחות אטרקטיביות?
"יש ירידה מאוד עקבית בכמות הכסף של המשקיעים הישראלים. זה עובד בגלים. בשנות ה־2000 הגיעו סקויה למשל, אחר כך הייתה ירידה ב־2008־2009, וזה חוזר בגלים. באלף, אנחנו כל הזמן מחפשים את דור העתיד. אם נמצא את האדם המתאים - ניקח. אם לא - אז לא".
מה דעתך על קרנות בתחומים ספציפיים, במיוחד בסייבר?
"אני חושב שגילי רענן הוא המשקיע הכי טוב בסייבר. יש לו שיטה ייחודית שלא מתאימה לאלף. ואם אני לא יודע להתחרות בשיטה של רענן - עדיף לי לא להשקיע בתחום, כי אני אקבל את סוג ב' ואני לא רוצה. יש שוק מספיק גדול של יזמים".
בנושא מעט אחר - רענן כהן, יזם שהשקעת בחברה שלו (ברינגג), כתב ספר על הצד האפל של עולם הסטארט־אפים וישנן שמועות שאתה מככב שם.
"החברה נפרדה מרענן כהן. הוא יכול לכתוב ספר פיקציה כאוות נפשו. אני מעריך שמשקיע שלא רואה את טובת החברה לנגד עיניו הקריירה שלו בהון סיכון תהיה נורא קצרה ואני בביזנס הזה כבר 30 שנה".
על כך הגיב כהן: "אני שמח שמייקל נהנה מהספר שלי. אני משאיר לכל אחד מהקוראים לבחור מה מרגיש לו אמיתי, ומה נשמע לו כמו 'פיקציה'".
"הבינה המלאכותית תשנה הנחות יסוד"
אחד הנושאים שכובשים בימים אלה את עולם ההייטק הוא הבינה המלאכותית, שמשנה מקצה לקצה את הענף כולו. בניגוד לאחרים, שחוששים מאבטלה כרונית שיכולה להגיע גם ל־40% בעקבות הכלי העתידני, אייזנברג מקפיד לשמור על אופטימיות. "אני חושב שכמו במהפכה התעשייתית, גם בזו הנוכחית יהיה גל של אבטלה שבסוף ימצאו מה לעשות עם האנשים. הבינה המלאכותית כן תזעזע הרבה עסקים, אבל יהיו גם הרבה עסקים חדשים שיבנו על בסיס ה־AI. זאת תקופה מאתגרת, כי הרבה מהנחות היסוד שלנו לגבי מהי תעסוקה פשוט ישתנו. יותר אנשים יהיו עצמאים בזכות הכלי הזה".
"אין מקום יותר טוב לגור בו מישראל"
בסיוף הראיון, אייזנברג מבקש לחזור לסוגיית הפילוג בעם. "עתיד העם היהודי ועתיד מדינת ישראל מטרידים אותי. אין ספק שעשור של עבודה להפוך את מדינת ישראל והחברה למקום שאתה חייב להתאגד נפגעה מאז שהרפורמה המשפטית נכנסה לחיינו; ולא משנה אם יקראו לזה רפורמה חפוזה ולא מחושבת בכלל על ידי יריב לוין או תבהלה. יש עובדה אחת - להתאגד בארץ נהיה פחות פופולרי והמלחמה קצת תרמה לזה וזה דבר שצריך להחזיר אותו".
אבל הרבה אנשים עוזבים עכשיו את ישראל.
"אחרי שנים סוערות, שהחלו בקורונה, נהיה קשוח פה. אנשים צריכים להתאוורר. ישבתי לא מזמן עם מישהו שעשה ריילוקיישן. אחרי שנתיים, בהן הוא נחשף לאנטישמיות בחו"ל, הוא הבין שזה לא אותו דבר לגדל ילדים במקומות האלה וחזר לארץ. אין מקום יותר טוב לגור בו'".