הפגנת חרדים / צילום: ap, Maya Hitij
האופן בו החברה החרדית משתלבת, או לא משתלבת, בכלכלה הישראלית, הוא נושא שמטריד רבים לגבי היכולת של ישראל להחזיק בטווח הארוך. אבל גם ממש עכשיו יש לכך מחיר. מהו? "הנזק מאי השתלבות החרדים בשוק העבודה: 54 מיליארד שקל בשנה", נקבה כותרת ב"כלכליסט". אלא שהמספר הזה לא עבר בשקט: "הכותרת הדרמטית ב'כלכליסט' מתבססת על חישוב שגוי ותחזיות לא מעודכנות", טען ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל מחקר ונתונים במכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, בלינקדאין שלו. זה הוביל לתגובות ותגובות נגד. אז מי צודק?
● החטיבה שמגייסת חרדים ללחימה, ובקרוב תקים סיירת
● בדיקת גלובס | ידענו שיקר בישראל, אבל הנתונים האלה הפתיעו אפילו אותנו
כיצד התבצע החישוב?
ב"כלכליסט" התבססו על חישוב שערך ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שגם פורסם באופן נפרד. התחשיב הזה, יצוין, לא בודק תרחיש בו כל החרדים היו מצטרפים מחר בבוקר לשוק התעסוקה, אלא מצב בו מסלול חייהם היה מראש כזו בו הם היו עובדים בשיעור תעסוקה דומה ובשכר דומה לאלה של האוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. לשיטת רגב, אם בתנאים הנוכחיים החרדים שכרגע לא בשוק העבודה יצטרפו אליו, זה יוסיף לתוצר עוד 6 מיליארד בלבד.
אבל אנחנו נצמדנו לשאלה של מלאך, שכן היא זו שעמדה לביקורת. הבסיס שלו הוא אובדן השכר, כלומר כמה כסף לא משולם לחרדים בגלל שרבים מהם לא עובדים או עובדים בשכר נמוך בגלל תנאי פתיחה גרועים (למשל, חוסר בלימודי ליבה).
המספר בכתבה מבוסס על התייחסות לגברים החרדים: לפי עיבוד של המכון לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), כ־97 אלף גברים חרדים עובדים כיום. אלו שכן עובדים, משתכרים בממוצע בפחות מ־10,000 שקל, לעומת יותר מ־20 אלף אצל הגבר היהודי הלא־חרדי. זה מביא לכך שהכנסתם השנתית מעבודה של הגברים החרדים עומדת 11.5 מיליארד שקל. אם שיעור התעסוקה של הגברים החרדים היה זהה לזה של הגברים היהודים הלא־חרדים, היו יותר מ־163 אלף מועסקים. אם הם היו לומדים ליבה כדי לקבל משרות בשכר ממוצע כמו של מקביליהם הלא־חרדים, הכנסתם השנתית הייתה עולה ל־39.3 מיליארד. ההפרש עומד על 27.8 מיליארד שקל, וזה אובדן השכר.
בשלב הזה של החישוב, עדיין אין מחלוקת רצינית בין ד"ר מלאך לד"ר רגב: באמצעות נתונים מינהליים הוא הגיע לכך שפוטנציאל התעסוקה של הגברים החרדים הוא כ־157 אלף איש, ולא 163 אלף, מה שבין השאר מוביל לכך שאובדן השכר עומד על 26.1 מיליארד שקל. על הפרש של 1.7 מיליארד לא מתחילים לריב, גם אם המקורות לנתונים שונים.
אז איפה מתחילה המחלוקת? מבחינת ד"ר רגב, הסיפור נגמר כאן: אובדן התוצר שווה לאובדן השכר. אבל במכון הישראלי לדמוקרטיה עשו צעד נוסף: הרי התוצר אינו רק סך המשכורות, וישנו גם אובדן של הון. לפי ארגון העבודה הבינלאומי, 51% מהתוצר הישראלי מקורו משכר על עבודה. כלומר, כדי להבין את אובדן התוצר המלא לא ניתן להסתפק באובדן השכר, אלא כמעט להכפילו. כך מגיעים ל־54.5 מיליארד.
שורש המחלוקת
אז האם כשמנסים להבין כמה חוסר ההשתלבות של הגברים החרדים בתעסוקה עולה לנו, יש להסתכל רק על השכר שהם לא מקבלים, או גם על ההון שהיה יכול לבוא בעקבות זה? ד"ר רגב סבור שלא, כפי שהסביר בפוסט המשך בלינקדאין: "כשעובדים חדשים מצטרפים לשוק העבודה - במיוחד כשמדובר באוכלוסייה עם פריון ממוצע או נמוך - אין הצדקה להניח שהם יגררו אחריהם גם רווחים משמעותיים למעסיקים או תשומות הון חדשות".
ד"ר מלאך לא הסתמך רק על אותם 51%, אלא גם הראה שבמסמך של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר בו הכפילו פי 1.9 את אובדן השכר של משרתי המילואים כדי להבין את הנזק לתוצר. אלא שלפי רגב, שם חישבו אובדן של תוצר קיים - משרת מילואים שלא עובד במשק - ולא תוצר שיכול להתווסף. לכן, לדבריו, זה לא רלוונטי.
פנינו לדוברות משרד האוצר כדי לשמוע מה דעתם בעניין, וכך ענו לנו: "סביר לעשות התאמה זו גם בהקשר של פגיעה כלכלית או אובדן תוצר הנובע מגריעה של תשומות עבודה, לרבות בדוגמה של גברים חרדים שאינם מועסקים". נראה שבמשרד האוצר מקבלים את המתודולוגיה של מלאך.
לא הסתפקנו בכך, ופנינו לעוד כלכלנים, שנטו לחשוב פחות על תרחיש הבדיעבד של מלאך, ויותר על האפשרות של הצטרפות עתידית. "בטווח המיידי רגב צודק, כי כלל האצבע הוא שהתרומה של אדם לתוצר היא הברוטו שלו", אומר ד"ר יניי שפיצר, מרצה במחלקה לכלכלה ובתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. "אבל לאחר מכן מתחיל תהליך נוסף והדרגתי, שקשה למדוד אותו, בו כמות ההון מתאימה את עצמה למספר העובדים, ככה שיהיה יותר הון במשק, ואז נתקרב להערכה של המכון הישראלי לדמוקרטיה".
עם זאת, שפיצר מסייג: "לא צריך לחשוב על הנתון של הכלכלן הראשי כמדויק, מכמה סיבות. ראשית, קשה למדוד במדויק את נתח העבודה. שנית, החרדים הם לא העובדים הממוצעים, ויכול להיות שהם ימשכו איתם יותר או פחות הון. בנוסף, התרחיש הזה מבוסס על הרעיון שיושקע יותר הון כי יש יותר עובדים, אבל חלק ממנו יכול להיות הון בבעלות זרה. במקרה כזה התמ"ג אולי יעלה לפי המכפיל, אבל ההכנסה הלאומית, מה שפעם קראנו לו תל"ג, תגדל פחות, כי חלק מהתמורה תגיע לבעלי ההון הזרים. בעניין הזה אני חושב שההכנסה הלאומית חשובה יותר מהתמ"ג".
"אם היום באורח פלא התעסוקה של החרדים תשתווה לזו של הלא־חרדים, גם באחוזים וגם בפריון, זה יתאים את התוצר בהתאם לשכר שלהם בלבד", אומר פרופ' עומר מואב מאוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת ווריק. "אבל לאורך זמן, ככל שיהיו יותר עובדים תהיה יותר הכנסה, חיסכון והשקעה. אני לא חושב שתהיה הכפלה, אבל להוסיף 50־60% נשמע לי סביר". בדומה לד"ר שפיצר, הוא מוסיף: "בטווח הקצר בהחלט ייתכן שהתוצר המקומי יגדל מעבר לשכר בגלל תנועות הון, אבל הגידול לא יהיה זהה בתוצר הלאומי, כלומר בהכנסה במשק". בהתחשב בכך שגם בתחשיב המכון נכתב ש"בשיווי משקל של טווח ארוך היה מתקבל גם גידול בריווחי החברות המעסיקות עובדים אלו", נראה שבהתייחס לטווח יש הסכמה בין המומחים למלאך.
אבל יש כלכלנים שמציעים מראש לא לגשת לשאלה הזו דרך השכר. "השיטה פשוטה מאוד", אומר פרופ' בנימין בנטל, ראש תחום כלכלה במרכז טאוב. "מסתכלים על התוצר ומחלקים אותו במספר העובדים, וככה מקבלים את פריון העבודה. זה כולל בתוכו את רווחי ההון, התמורה ליחידות הון ובעצם הכל, כי התוצר כולל את התמורה לכל גורמי הייצור. אם רוצים לדעת מה תהיה התרומה לתוצר, אז חלוקת התוצר בין גורמי הייצור לא רלוונטית".
אז מה הנוסחה של בנטל אומרת? נדגיש קודם כל שמדובר בחישוב גס. לפיו, לאור העובדה שהאוכלוסייה החרדית הבוגרת מהווה קצת יותר מ־10% מכלל האוכלוסייה הבוגרת, הרי שהגברים החרדים מהווים כ־5% ממנה. מהם קצת יותר מ־50% עובדים. אם נצרף נניח 20% נוספים לשוק העבודה, כלומר 1% מהאוכלוסייה הבגירה, עם תוצר זהה לתוצר הממוצע לעובד במשק, הרי שתהיה תוספת של 1% לתוצר. אם בהנחה אופטימית נגדיל את פריון העבודה של אותם גברים חרדים שכן עובדים לרמה הממוצעת במשק, כלומר בכ־30 נקודות אחוז, נקבל עוד 1.5% לתוצר. בסך הכל 2.5% לתוצר, שהם כ־50 מיליארד שקל, לא רחוק מהחישוב של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
והנה עוד עניין שחשוב להזכיר: הפגיעה בתוצר היא לא הכל. "נחיה רגע בתרחיש שהחרדים מוכנים ללמוד לימודי ליבה, ושהזוג החרדי הוא כמו הזוג הלא־חרדי", אומר פרופ' מואב. "מה קורה לזוג עם שכר ממוצע? אם יש להם שני ילדים אז הם בצד שמשלם מיסים מעט יותר ממה שהוא מקבל מהמדינה. ברגע שיש חמישה־שישה ילדים, אז הזוג הזה נמצא עמוק בצד שמקבל ולא בצד שנותן. כשזו קבוצה גדולה וגדלה מהר לאורך זמן, זה לא מצב בר קיימא ומתכון לאסון כלכלי. זו הבעיה האמיתית עם החרדים במדינת ישראל, ובלי לצמצם את הילודה לא יפתרו את הבעיה".
גודל האוכלוסייה החרדית
הזכרנו קודם שהמחלוקת בין מלאך לרגב היא לא רק על האופן בו יש להתייחס לאובדן השכר בדרך לחישוב אובדן התוצר, אלא גם על גודל האוכלוסייה החרדית עצמה. בעוד מלאך השתמש בתחזיות הלמ"ס, רגב התבסס על נתונים מינהליים. למה בעצם לא ללכת לאותו מקור מלכתחילה?

נתוני הלמ"ס לגבי האוכלוסייה החרדית הם למעשה תחזית לאוכלוסייה כולה שפורסמה ב־2019, על בסיס נתונים מ־2015, ומתנבאת עד 2065. התחזית מתחלקת לשלוש חלופות: גבוהה, בינונית ונמוכה, כשהבינונית היא זו שנעשה בה שימוש על פי רוב. לפיה, ב־2065 יהיו בישראל קרוב ל־6.5 מיליון חרדים, שיהוו כמעט שליש מהאוכלוסייה הכללית. לפי החלופה הנמוכה, המתונה יותר, מספר החרדים יגיע אז ל־4.2 מיליון, "רק" 27% מהאוכלוסייה.
כמה אפשר להסתמך על התחזית הזו? לפי דוח מצב החברה החרדית 2024 שחיבר איתן רגב יחד עם יהודית מילצקי עבור המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, עם הרבה מלח. "האומדן המקובל עד לא מכבר, המתבסס על התחזית הבינונית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה", נכתב, "אינו צפוי להתממש". לפי התחזית מרחיקת הלכת ביותר שלהם, המבוססת על הנחת מוצא ששיעור הילודה בחברה החרדית יעמוד על 6.2 לידות לאישה - הנחה שלשיטת רגב אינה סבירה - נגיע ב־2065 לקצת יותר מ־5 מיליון, שיהיו קצת פחות מ־23% מהאוכלוסייה. ישנן גם תחזיות אחרות שמגיעות הרבה פחות רחוק.
אבל אלו תחזיות - מה לגבי המצב היום? לפי התחזית הבינונית של הלמ"ס, ב־2022 (שנת הייחוס של התחשיב של המכון הישראלי לדמוקרטיה) היו בישראל קרוב ל־1.3 מיליון חרדים. לעומת זאת, לפי דוח מצב החברה החרדית, היו בשנה זו פחות מ־1.2 מיליון. ההפרש לא גדול, אבל עדיין מראה פער שאמור לגדול יותר ויותר ככל שיעבור הזמן.
אבל זה לא רק דוח המצב שמבקר את התחזית הזו של הלמ"ס, וגם בלשכה עצמה כבר מעדכנים את החישובים. במצגת שהוצגה מטעמה בוועדת חוץ וביטחון בחודש שעבר, הנתון היה כמעט זהה לזה של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית. גם בנתונים שהיא העבירה למרכז המחקר והמידע של הכנסת לגבי זכרים חרדים בגילי 6־18, הודגש שהנתונים כבר הופקו לפי מודל חדש ולא לפי התחזית מ־2019, ובהתאם היו יותר נמוכים. כרגע, יודגש, עדיין אין תחזית מלאה שפורסמה לציבור הרחב, אבל הדבר כבר נמצא בעבודה.
ממה נובעים הפערים בתחזיות? לפי ד"ר רגב, בעיקר כי הפריון החרדי הוא לא מה שהיה פעם. אם בתחילת שנות האלפיים הוא עמד על יותר מ־7 לידות לאישה, כיום הוא עומד על 6.1, ונראה שמגמת הירידה ממשיכה. בנוסף, הוא הסביר לנו שמראש הבסיס של הלמ"ס לא היה מדויק. ועוד עניין: תחזית הלמ"ס לא שקללה את המעבר בין קבוצות דת.
פרופ' סרג'יו דלה פרגולה, פרופסור אמיריטוס וחבר המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, מרחיב לגבי החלק האחרון: "יש ניידות בין העמדות הדתיות השונות, והמחקר האמפירי מראה שהמגמה היא יותר של חילון מאשר של הדתה, ויש יותר יוצאים בשאלה מאשר חוזרים בתשובה. זה מעלה את השאלה: האם ילד שנולד חרדי יישאר חרדי? הוא לא חייב להפוך לחילוני, והוא יכול קודם כל להפוך לדתי חובש כיפה. גם אם המגמה הזו לא משפיעה במידה מכרעת, היא עדיין משפיעה".
לשיטת דלה פרגולה, הדבר גם ישפיע על בניית התחזיות הבאות: "אם חרדים ילמדו לימודי ליבה ויעבדו, יכול להיות שהגידול בהכנסה יגרום להם להביא יותר ילדים ולא פחות, אבל מצד שני יכול להיות שהם יראו אופציות נוספות בחיים ויגדילו את הריווח בין ילד לילד, מה שיביא לשינוי בפריון. אנחנו לא יודעים להגיד מה יהיה האימפקט של התהליכים שאנחנו רואים בעשורים הבאים, ולכן בתחזית הבאה הלמ"ס תצטרך לתת מניפה רחבה יותר של אפשרויות".