החשמל הגרעיני אמין, סביבתי ובטוח - אבל יקר / איור: Shutterstock
בשקט ומאחורי הקלעים, ישראל בוחנת אפשרות להקים תחנת כוח גרעינית שתשרת אותנו ביום שאחרי הגז - בין השאר על רקע "רנסאנס גרעיני" שכולל התעניינות מחודשת של הכלכלות הגדולות בעולם (ולא רק הן), בשילוב של ביטחון אנרגטי ועלות סביבתית נמוכה שאנרגיה גרעינית מציעה.
● מערכת הנשק הישראלית שזוכה לביקושים גדולים במיוחד
● בעלות של כמיליארד שקל: הדרך לנתב"ג עומדת להתקצר ב-10 ק"מ
ישראל תצטרך לעקוף את הפיל שבחדר: ההסכם לאי־הפצה של נשק גרעיני (NPT) שישראל לא חתומה עליו מטעמי עמימות גרעינית, ובלעדיו יהיה קושי להשיג אישור להקמת תחנה שכזו. עם זאת, מומחים מאמינים שדווקא ההצעות העולות בנוגע לאנרגיה גרעינית עבור ערב הסעודית עשויות לפתוח פתח להקמת תחנת כוח גרעינית גם בישראל.
מכיוון שתכנון ובנייה של תחנת כוח גרעינית הוא פרויקט ארוך ויקר - כדי להשלים אותו עד היום שאחרי הגז, צריך להתחיל לדון בכך ברצינות כבר עכשיו. ואכן, ישראל מתחילה לגשש בכיוון, כאשר על פי משרד האנרגיה "בימים אלו, נעשית עבודה בעניין הקמת תחנת כוח גרעינית בישראל לייצור חשמל. העבודה תוגש לממשלה במחצית השנייה של השנה". זאת, כנראה, עבודה של מנהל אגף אנרגיה גרעינית ביחידת המדען הראשי, ד"ר תמיר רייסין, שעובד במשרד האנרגיה כדי ליצור את הרגולציה הנדרשת להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל.
גם דוח ועדת מדיניות הגז ("ועדת דיין") מחביא בתוכו כמה רמזים נוספים: "הוועדה ממליצה להקים צוות שיבחן את סוגיית הביטחון האנרגטי בראייה כוללת של משק האנרגיה, לרבות אפשרות השימוש באנרגיה גרעינית ובסוגים אחרים של אנרגיה מתחדשת/מעוטת פליטות".
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן מסר כי "אנרגיה גרעינית היא העתיד של משק האנרגיה. היא יכולה לסייע לגוון את מקורות האנרגיה ולתת מענה לצרכים של הדורות הבאים. בחודשים הבאים אפעל להניח בפני הממשלה עבודה מקצועית שתכריע בנושא הקמת מתקן אנרגיה גרעינית".
במצגת של המשרד והמדען הראשי שפורסמה לאחרונה נמנים היתרונות של אנרגיה גרעינית, בהם רמת בטיחות גבוהה של הכורים וטכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו ייצור חשמל נקי, עם השפעות סביבתיות מצומצמות, בהיקף שטח קטן יחסית, והכי חשוב - יאפשרו אספקת חשמל יציבה. זאת כמובן בניגוד לאנרגיה סולרית, שתלויה ביום ובשעה. משרד האנרגיה אף יציג בשבוע הבא בוועדה המחוזית דרום עדכון של המיקום הצפוי לתחנת כוח גרעינית לכשתקום, לאזור "רוגם" בנגב, ליד רתמים וביר הדאג'.
המטרות: ביטחון אנרגטי וניטרליות פחמנית
עניין זה מתעורר על רקע המתח הגדול בין הצורך להבטיח ביטחון אנרגטי, כלומר אספקה שוטפת, סדירה ועצמאית של אנרגיה למשק, לבין ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל לצמצם את פליטות גזי החממה. מתח זה, יחד עם התחזית של ועדת דיין שהגז הטבעי המקומי אמור לא להספיק לצרכים שלנו בסביבות שנת 2048, מביאים לצורך לחשוב על איך נתכונן ליום שאחרי הגז. בהתחשב בפרקי הזמן הארוכים שנדרשים לתכנון ובנייה של כור גרעיני לייצור חשמל, הזמן לקבל החלטות רלוונטיות בזמן הוא כבר בשנים הקרובות.
בדוח בנק ישראל מ־2021, הציפו חוקרי הבנק את הבעיות הגדולות בטכנולוגיה הנוכחית של אנרגיה סולרית, שהיא המקור הכמעט בלעדי לאנרגיה מתחדשת וחסרת פליטות בישראל: "האנרגיה שהיא מייצרת לא ניתנת לצריכה בעת שונה מעת ייצורה, כך שייצור האנרגיה מוכרח להיות מסונכרן עם צריכתה". זו בעיה קשה, שכן שיא הייצור של אנרגיה סולרית (בשעות הצהריים) ושיא הצריכה של חשמל (בערב, אחרי השקיעה) אינם מסונכרנים. זה דורש השקעה מסיבית באגירה, וגם פתרון זה לא פותר את הבעיה של חוסר סנכרון בין־עונתי, במסגרתו בימי החורף הגשומים והמעוננים אנרגיה סולרית מספקת יחסית מעט חשמל, שדווקא נדרש לצורכי חימום למשל.
במצב כזה, ישראל צריכה "בסיס" איתן של אנרגיה שיכולה לפעול 24/7, 365 ימים בשנה, בלי שינויים גדולים ובלי תלות בתנאי מזג האוויר ומשתנים אקראיים אחרים. כיום, הגז הוא הבסיס הזה, שנקרא בעגה המקצועית Baseload. אך מה יקרה ביום שיהיה הרבה פחות גז, או שישראל תצטרף להתקדם לעבר יעדי צמצום פליטות שאפתניים במיוחד?
אחד הפתרונות הוא תחנת כוח גרעינית, שמסוגלת לספק אנרגיה באופן רציף לגמרי. לדברי בנק ישראל "אנרגיה גרעינית היא כיום המקור הזמין - טכנולוגית ומסחרית - הנותן מענה לשתי מטרות המדיניות: ביטחון אנרגטי וניטרליות פחמנית".
ליאור גאלו, חוקר בבנק ישראל ודוקטורנט בתחום מדיניות הסביבה והאנרגיה באוניברסיטת תל אביב, מציין כי "לאור התחייבויותיה של ישראל בתחום האקלים, חשוב להתחיל בגיבוש תשתית תכנונית, שכן מדובר בתהליך מורכב וארוך טווח. עוד 20-25 שנה צפויה ירידה משמעותית בזמינות מאגרי הגז הטבעי הקיימים, דבר שייצור צורך במקורות אנרגיה נוספים. אם לא יימצא פתרון מספק לאתגרים המרכזיים של אנרגיה סולרית, יהיה על ישראל לבחון מקור אנרגיה יציב שיכול לשמש כבסיס רציף לאספקת חשמל. במדינות מערביות רבות אנרגיה גרעינית משתלבת בתמהיל האנרגטי, ויש מקום לשקול בחינת כדאיות והיתכנות דומה גם בישראל".
יתרונות האנרגיה הגרעינית נעצרים במחיר
לדברי ד"ר אורי נסים לוי, מומחה להגנה גרעינית ויו"ר הפורום הגרעיני העולמי, "היתרונות של אנרגיה גרעינית עצומים: אין לה חורף וקיץ, יום ולילה. רק צריך השבתה יזומה פעם בשנתיים כדי להחליף דלק, ויש טכנולוגיות היום שמאפשרות להימנע גם מזה". הוא מוסיף כי "זה מפתיע, אבל אנרגיה גרעינית היא מהבטוחות ביותר שיש היום. תחנות כוח המבוססות על דלקי מאובנים הן מסוכנות הרבה יותר מאנרגיה גרעינית, בשל התמותה שיוצר הזיהום".
על פי גאלו מבנק ישראל, "בניגוד לתפיסה הרווחת, אנרגיה גרעינית נחשבת על פי הספרות המחקרית לאחת מצורות הייצור הנקיות והבטוחות ביותר". לדבריו, מחקרים מובילים מצביעים על כך שמספר מקרי המוות הנגרמים מתאונות וזיהום אוויר בייצור חשמל מגז טבעי עומד על כ־2.82 לכל טרהוואט־שעה (TWh), לעומת 0.03 בלבד באנרגיה גרעינית - נתון הדומה לזה של אנרגיה סולרית (0.02).
גם הקרינה מתחנת כוח גרעינית נחשבת נמוכה מאוד, ולדברי ד"ר לוי "יש מקומות טבעיים עם קרינה הרבה יותר גבוהה, כמו תחנות רכבת תת־קרקעיות. אם היינו רושמים רמות קרינה כאלה בתחנת כוח גרעינית, היא הייתה נסגרת מזמן. גם בטיסות מסחריות נחשפים להרבה יותר קרינה, וטייסים מוגבלים בכמות הטיסות הטרנס־אטלנטיות שהם עושים כדי לא להיחשף ליותר מדי קרינה. ביחס לאלה, הקרינה שנובעת מתחנות הכוח נחשבת נמוכה למדי".
גאלו מציין כי "בשנים האחרונות מתפתחות טכנולוגיות חדשות הכוללות מנגנוני בטיחות אינהרנטיים - שנועדו למנוע מראש תרחישים קיצוניים". לדבריו, חלק מהטכנולוגיות הללו, בהן כורים מדור רביעי, צפויות להגיע ליישום מסחרי רק לקראת סוף העשור הבא. לכן, הוא סבור, "יש מקום להמתין להבשלת הטכנולוגיות הללו, ובמקביל לפעול כבר כעת לקידום התשתית התכנונית והרגולטורית - כדי שישראל תוכל, בבוא העת, לקבל החלטה מושכלת מתוך עמדת מוכנות". אירוע קריטי כמו פוקושימה, במסגרתו יש צורך בפינוי שטח נרחב יחסית, הוא לא משהו שישראל יכולה להרשות לעצמה.
למעשה, הבעיה העיקרית עם אנרגיה גרעינית היא לא הבטיחות, אלא המחיר: בעוד ההפקה השוטפת מגרעין זולה יחסית, השקעת ההון יקרה מאוד וחייבת להתגלגל למחיר לצרכן. זאת ועוד, על פי בדיקה שפורסמה בבלומברג, העלויות אף מזנקות במהלך ההקמה - בייחוד בארה"ב ובצרפת, שתי מעצמות ייצור אנרגיה גרעינית.
דווקא הכורים בדרום קוריאה מצליחים לעמוד יותר בזמנים ובעלויות, וזו כנראה אחת הסיבות שאיחוד האמירויות בחרו בחברת האנרגיה הלאומית הקוריאנית לבנות את תחנת הכוח הגרעינית "בראכה" - שמספקת כרבע מצריכת החשמל הממוצעת של המדינה המפרצית.
ככה או ככה, לאנרגיה גרעינית קשה להתחרות במחירי הגז הנמוכים שיש היום בישראל, אבל בעתיד כשנאלץ לייבא גז טבעי מונזל (LNG) במחיר גבוה בהרבה, האנרגיה הגרעינית דווקא תהיה תחרותית ביחס אליו. "זמן הבנייה של תחנת כוח גרעינית ארוך מאוד, 10 שנים במינימום, וכשמוסיפים תקני בטיחות ובעיות נוספות זה יכול להגיע ל־20 שנה ויותר. עלויות ההקמה הן מיליארדים רבים", אומר ד"ר לוי.
דני גרוסמן, יזם שותף בחברת "ניוקלריטי", מסכים כי "האתגר הכלכלי בעולם הגרעין הוא מעבר לבטיחות, פסולת או דעת הקהל". יחד עם ד"ר עמי נגלר, גמלאי של הוועדה לאנרגיה אטומית, השניים מפתחים סוג חדש של כור גרעיני שלדבריהם יהיה מסוגל לייצר אנרגיה במחיר נמוך משמעותית מהמקובל היום. לדבריו, כבר ב־1978 ועדה של הקונגרס האמריקאי גילתה שההקפדה היתרה על בטיחות בכורים גרעיניים היא הגורם למחיר הגבוה. כל שינוי קל שבקלים מהמפרט מחייב תיקונים או בנייה מחדש, מה שהופך פרויקט כזה ליקר מאוד, ממושך ובעל סיכון כלכלי גדול.
ישראל תעקוף את האמנה במקום לחתום עליה
נחזור לאותו פיל שבחדר, האמנה לאי־הפצה של נשק גרעיני (NPT), שנחתמה ב־1968 כדי לסגור את "המועדון הגרעיני" למצטרפים חדשים ובכך לשמור על יציבות בינלאומית. רוב מדינות העולם חתומות עליה, כאשר שלוש יוצאות דופן בולטות לכך הן ישראל (שעל פי מקורות זרים מחזיקה בנשק גרעיני), הודו ופקיסטן. בלי חתימה על ה־NPT, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) תתקשה לאשר הקמת תחנת כוח גרעינית אזרחית בישראל, ובלעדיו - חברות בינלאומיות יהססו לעבוד על כך.
בשל מדיניות העמימות הגרעינית שישראל מחזיקה בה, קשה לראות איך נוכל לחתום על האמנה - אך זה לא אומר שאין פתרון. דרך אחת, על פי גרוסמן, היא בנייה של תחנת כוח על טהרת התעשייה הישראלית: "לישראל יש תשתית בסיסית בתחום, ומדינת ישראל הראתה שהיא יודעת להיכנס לטכנולוגיות אסטרטגיות כמו לוויינים וטנקים אם היא מחליטה, וביטחון אנרגטי הוא בהחלט אסטרטגי. אבל אם רוצים לייצר אנרגיה משמעותית, צריך להרחיב דרמטית את כמות מהנדסי הגרעין, אנשי הרגולציה, ושאר אנשי המקצוע. זה אפשרי, אבל זה דורש החלטה כבר מעכשיו". לדבריו, "העלויות שכרוכות בפיתוח מאפס גדולות והסיכון גדול. אבל הצלחה של תוכנית כזאת יכולה גם להוביל לצמיחה כלכלית".
דרך שנייה היא להיכנס "בדלת האחורית" כפי שעשו הודו ופקיסטן, באמצעות חתימת הסכמים עם מדינות גרעיניות קיימות. על פי גרוסמן, "הודו מצאה פתרון מול ארה"ב שבו האמריקאים שינו את חוק האנרגיה האטומית בקונגרס על מנת להחריג את הודו בלבד מהתנאי שקשרי מסחר בתחום הגרעין מחייב חתימה על ה־NPT, וכך אפשרו לחברות אמריקאיות לספק ציוד וידע גרעיני להודו".
גם לסין יש הסכמים מקבילים עם פקיסטן, כך שבפועל - שתי הענקיות החולשות על תת היבשת ההודית אינן חתומות על ה־NPT ומייצרות אנרגיה גרעינית בשיתוף פעולה בינלאומי למרות ששתי המדינות מצהירות על עצמן בגלוי כגרעיניות.
דרך שלישית היא שיטת "הקופסה השחורה". שיטה זו הוצעה גם על ידי שגריר ישראל לסבא"א עד יולי 2024 דוד נוסבאום, דווקא בהקשר של מדינות מזרח תיכוניות אחרות שמעוניינות בהפקת אנרגיה גרעינית. בשיטה זו, מסביר ד"ר לוי, "חתומים על חוזה ארוך־טווח עם חברה מספקת, שמעבירה את הדלק הגרעיני במצבו הסופי ומתקינה אותו בכור בעצמה, כך שאין דרך להשתמש בו לכל צורך אחר. זה יאפשר לנו לעקוף את ה־NPT, כי אי אפשר להמיר אותו לטכנולוגיה לייצור נשק גרעיני. כבר היום יש ספינות שמתחברות לנמל ומספקות אנרגיה גרעינית מכור שיושב עליה. אבל כור גרעיני בישראל כן יהיה תקדימי", הוא אומר.
גרוסמן מציע גם פתרונות שהוצעו בעבר כמו "אקס טריטוריה", במסגרתה שטח תחנת הכוח יהיה אמריקאי. "החיסרון הוא תלות גדולה בארה"ב, שיכולה להוריד לנו את השאלטר בכל רגע, ובנוסף שזה פתרון מוגבל ללא יכולת גדילה משמעותית. אפשרויות נוספות הן להקים את תחנת הכוח בים, או דווקא על גבול המדינה בשיתוף פעולה עם מצרים או עם ירדן". גרוסמן מזכיר גם את הרצון של ערב הסעודית להשיג אנרגיה גרעינית, לכאורה ליום שאחרי הנפט.
אולי דווקא הדחיפה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לאישור אנרגיה גרעינית עבור ערב הסעודית עשויה לסלול את הדרך לאישור אמריקאי ואולי אפילו אספקה שלהם של החומרים, הציוד והידע הנדרש להקמת כור גרעיני לייצור אנרגיה - גם בישראל.