"הציונים שלי במתמטיקה בחטיבה היו לא טובים", אומר פרופ' רועי כהן־קדוש, היום פרופסור למדעים קוגניטיביים וראש בית הספר לפסיכולוגיה של אוניברסיטת סורי, בריטניה. לדבריו, הוא סבל כנראה מחרדה ממתמטיקה, המתחפשת לפעמים לקושי קוגניטיבי בתחום הזה, "אבל הייתה לי מורה ששמה לב לזה והציעה לי שתי התערבויות: לכתוב בעט ולא בעיפרון, כדי שאצטרך להיות יותר בטוח בתשובות שלי, ולקחת את הזמן. היא אמרה, 'תסיים את המבחנים מתי שאתה רוצה, תצא ותחזור ואפילו תשב עם הרגליים על השולחן ותנוח'. בעקבות זאת הציונים שלי השתפרו מאוד".
● גל החצבת בישראל: החשש מהילולה במירון ואיך תדעו אם נדבקתם?
● 17 דרכים למנוע דמנציה: חלקן מוכרות, וחלקן עשויות להפתיע
היום כהן־קדוש חוקר כיצד מיוצגות יכולות מתמטיות במוח ואת ההשפעה של גירוי מוחי על למידה. כשכיהן כפרופסור באוקספורד, הוא העביר סדנה להעצמה קוגניטיבית, שהפכה לאחד השיעורים הפופולריים בקרב סטודנטים.
כהן־קדוש לא ציפה להגיע לטופ של עולם האקדמיה (ראו מסגרת), אולם לאורך השנים זיהו את כישוריו עוד כמה מורים יוצאי דופן. לאחרונה, הגיע לישראל כדי לדבר ביום עיון שנערך בעקבות השקת מרכז אלו"ן לנוירופדגוגיה, המשותף למכללה האקדמית אחוה ולמרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. מטרת המכון היא להוביל את שילוב מדעי המוח במערכת החינוך הישראלית.
חרדה שמתחפשת לקושי קוגניטיבי
כשלמד לתואר ראשון במכללה האקדמית אחוה, כהן־קדוש צד את עינו של פרופ' אבישי הניק, חוקר מאוניברסיטת בן גוריון שהרצה במכללה וכיהן אז גם כמתאם האקדמי בין אוניברסיטת בן גוריון ואחוה. הניק הזמין אותו להצטרף אליו למחקר שביצע באוניברסיטה, שעסק באוטומטיות. "כשאנשים מאוד מיומנים במשימה, הם עושים אותה אוטומטית", הוא מסביר. "למשל, הקריאה באה לנו כל כך באוטומט, שאנחנו קוראים מילה אפילו בלי להחליט לקרוא אותה. למעשה, כמעט שאי־אפשר לא לקרוא.
"גם מספרים מעובדים על ידי רובנו באופן אוטומטי. אנחנו עושים זאת מדי שעה או יותר. במחקר עם הניק, רצינו להבין יותר את התופעה של דיסקלקוליה, קושי בעיבוד מספרים, על ידי ניסיון להתערב באמצעות גירוי מוחי בעיבוד האוטומטי הזה. אם לא הייתי פוגש את הניק, אני לא יודע איך החיים שלי היו נראים. פעם בשבועיים יש לנו שיחות מנטורינג, עד היום.
"במחקר לקחנו אנשים שהתפקוד שלהם במתמטיקה תקין ומעלה, וגירינו אזור במוח שידוע שהוא מתפקד באופן שונה אצל אנשים עם דיסקלקוליה. אפשר לגרום כך לאזור מסוים במוח להפסיק לתפקד לכמה שניות, ובזמן הגירוי, אותם אנשים תפקדו כאילו יש להם דיסקלקוליה. לקחנו מאנשים את המתמטיקה על ידי הגירוי", באופן זמני לגמרי כמובן.
לצד מה שמספר הממצא הזה על תפקוד המוח, כהן־קדוש מצא שיש לו גם ערך רגשי רב עבור אנשים עם דיסקלקוליה. "הוא עוזר להם להאמין שזה לא באשמתם. אנשים אומרים לי, תמיד אמרו לי שאני עצלן, או שלא אכפת לי, או ניסו לומר לי לנסות בכל זאת כי בטוח שהפעם זה יצליח. התגובות האלה גורמות להערכה עצמית נמוכה. בעקבות המחקר, אנשים שולחים לי מיילים ומודים לי, ואני ממש מבין את זה".
האם אדם עם דיסקלקוליה תמיד יעבד את המתמטיקה אחרת בחלק הזה של המוח או שאפשר לשנות זאת בעזרת שיטות לימוד מיוחדות?
"אנחנו לא ממש יודעים עדיין, אבל אחד הדברים שהולכים ומתגלים לגבי המוח הוא עד כמה הוא גמיש. הורים יכולים להשפיע על החשיבה המספרית של הילדים שלהם אם הם מדברים איתם בשפה כמותית, אפילו פשוטה מאוד. למשל, מומלץ להציע לילדים לספור דברים. הייתי מבקש מהילדים שלי לספור כמה אגזוזים יש לכל רכב ואם היה עובר אחד עם מספר נדיר אז היינו חוגגים. זה כיף, וזה עוזר. ישנם הורים ואפילו מורים שיש להם חרדה ממתמטיקה, והם מורישים את זה לילדים שלהם באופן לא מודע. לפעמים חרדה ממתמטיקה מתחפשת לדיסקלקוליה. זה יכול לקרות בגלל מפגש קודם לא נעים עם תחום הלימוד הזה".
מה קורה כשמפסיקים ללמוד מתמטיקה
נהוג לחשוב שגמישות המוח גדולה יותר בילדות, אך מחקר מעניין של כהן־קדוש מ־2021 הראה הבדל משמעותי בין מי שלמדו מתמטיקה אחרי גיל 16 לבין מי שוויתרו עליה (מערכת החינוך בבריטניה מאפשרת זאת). שתי הקבוצות שנחקרו הגיעו מרקע סוציו־אקונומי דומה ובתחילת המחקר היו להם יכולות קוגניטיביות דומות. אולם 19 חודשים אחרי קבלת ההחלטה היו הבדלים משמעותיים ברמות המוליך העצבי גאבא שנמדדו באזור במוח המעורב בחשיבה, פתרון בעיות, מתמטיקה, זיכרון ולמידה. גאבא הוא חומר כימי חיוני לגמישות המוח. שלא במפתיע, הנערים שלא המשיכו ללמוד מתמטיקה היו חלשים יותר בביצועים בתחום. גם חרדת המתמטיקה שלהם הייתה גבוהה.
האם ההבדלים המוחיים הם תוצאה או סיבה להחלטה לא ללמוד מתמטיקה? אי אפשר להגיד זאת בוודאות, אך החוקרים בחנו קבוצה חדשה של נערים בני 16, מיד לאחר קבלת ההחלטה אם להמשיך בלימודי המתמטיקה ולפני שהחלו במסלולי הלימוד השונים בפועל. בין אלה לא היה הבדל ברמות הגאבא.
עם פרסום המחקר אמר כהן־קדוש בראיון לאתר אוניברסיטת אוקספורד כי "יכולות מתמטיות מזוהות עם מגוון תוצאות חיוביות בתעסוקה, סטטוס סוציו־אקונומי ובריאות נפשית ופיזית. גיל ההתבגרות מאופיין בשינויים משמעותיים במוח. חבל שהפסקת לימודי המתמטיקה בגיל הזה יוצרת פער בין הקבוצות, אבל לא ברור איך ניתן למנוע את זה. לא כל בני הנוער אוהבים מתמטיקה. אולי ניתן לשקול חלופות שוות ערך, כמו לימדי לוגיקה או סוגים אחרים של חשיבה מעמיקה הפועלים על אותו אזור במוח".
המחקרים שלך על מיקום הדיסקלקוליה במוח יכולים לעזור לתת אבחנה מבדלת בינה לבין חרדה, ולעזור להחליט איזו שיטה מתאימה לאיזה סטודנט?
"התחום הזה של נוירופדגוגיה, הקשר בין המוח לבין האופן שבו אפשר או כדאי ללמוד, לא בדיוק מוטמע היום במערכת החינוך. בגלל זה כל כך חשוב מה שמכללת אחוה עושים עכשיו".
להעצים את יכולות הלמידה
מחקריו המוקדמים של כהן־קדוש, שהראו כי ניתן להרוס זמנית את היכולות המתמטיות בעזרת גירוי מוחי, הובילו אותו לחשוב שאולי ההיפך גם נכון. "כמו בשיר של אהוד בנאי, תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן. מתוך כך התחיל רוב המחקר שאני היום עובד עליו", הוא אומר.
עם סיום לימודיו לתואר ראשון, כהן־קדוש המשיך במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון, ובמקביל למד לדיפלומה אירופית במדעי הקוגניציה והמוח, יחד עם עוד 20 דוקטורנטים שנבחרו מאירופה וביצע מחקרים בהדמיה מוחית במכון מקס פלאנק לחקר המוח. "חשבתי שאוכל לשפר את הטיפול באנשים עם פגיעות מוחיות", הוא אומר, אבל עם הזמן החל להתעניין יותר בהעצמה קוגניטיבית למי שאינם בעלי פגיעה מוחית.
"הרעיון הוא שאם אנחנו רוצים לשנות את האופן שבו המוח לומד, אנחנו יכולים לגרות אותו בזמן הלמידה", אומר כהן־קדוש. והוא אכן הראה זאת במחקר על למידת מתמטיקה או שפה שנייה. הוא מצא שסטודנטים שקיבלו בזמן תהליך הלמידה גירוי ממוקד לאזור ייעודי במוח, שידוע כמשמעותי ללמידה, למדו מהר יותר ממי שקיבלו גירוי דמה לא ממוקד. עוד הוא גילה שאחרי 4־6 חודשים הם עדיין זוכרים את החומר בצורה טובה יותר.
קבוצת המחקר של כהן־קדוש ניסתה לעשות אותו ניסוי גם למתמטיקאים, כדי לראות אם אפשר לשפר את הביצועים שלהם עוד יותר. "אבל במקרה שלהם זה לא עבד. כנראה שאצלם הרכיב הזה כבר עובד באופן אופטימלי".
כאשר חקרו כהן־קדוש וצוותו את המנגנונים המוחיים המושפעים מהתהליך הזה, הם התרשמו שהמנגנון שעליו פועל הגירוי הוא מנגנון של קשב. הנבדקים במחקר לא אופיינו בהכרח בקשיי קשב, אך נראה שהגירוי מיקד את הקשב שלהם באופן שאפשר להם ללמוד מהר יותר ובצורה בת קיימא. "ואנחנו יודעים שכקבוצה, אנשים עם קשיי קשב אכן מציגים ביצועים לימודיים נמוכים יותר".
שיחת הטלפון שהפכה לסטארט־אפ
"ב־2016 קיבלתי פתאום טלפון בעברית. אלה היו ארבעה חבר'ה מישראל שהחליטו לרפא קשיי קשב. אמרתי להם, זה מאוד שאפתני, אני לא יודע אם אפשר לרפא קשיי קשב, אבל אולי אפשר לפתח פתרון שיאפשר לאנשים עם קשיי קשב להשתפר במשימות מסוימות".
השיחה הזאת הפכה לסטארט־אפ Innosphere. לכהן־קדוש אין בו אמנם תפקיד רשמי, "אבל אנחנו בקשר תמידי. אנחנו בניסוי מול ה־FDA, פרסמנו כמה מאמרים שהראו שגירוי מוחי דומה למה שאנחנו משתמשים בו לשיפור למידה יכול להועיל לאנשים עם קשיי קשב.
על פי אתר החברה, בניסוי קליני מערכת של החברה הפחיתה את התסמינים של קשיי קשב ב־43% אחרי עשרה טיפולים של 20 דקות. "ראינו שיפור שבוע אחרי הטיפול ואפילו שלושה שבועות אחרי הטיפול", אומר כהן־קדוש. במהלך הטיפול הילדים משחקים במשחק וידאו.

סטארט־אפ נוסף שכהן־קדוש מעורב בו הוא Cognite Neurotechnology. הוא משמש בו מדען ראשי. החברה הזאת מספקת גירוי מוחי לאנשים בריאים כדי להעצים את יכולות הלמידה שלהם.
איך יודעים מה ואיך לגרות עבור המטרות השונות?
"האזורים שאנחנו מגרים הם אלה שאנחנו יודעים שמאפיינים למידה ויש בהם הבדלים בין אוכלוסיות עם ובלי קשיי קשב. עוצמת הגירוי היא זו שמצאנו בעבר כיעילה עבור ילדים עם בעיות למידה במתמטיקה. הגירוי לא קורה במעבדה, אלא בבית. המטופל מפעיל את המערכת בעצמו ואילו אנחנו שולטים מרחוק בעוצמת הגירוי כדי למצוא את הפרוטוקול שמשפר את הביצוע בצורה הטובה ביותר. חשוב לזכור שגירוי מוחי לבדו לא עוזר, אלא רק גירוי מוחי עם למידה".
יש לך כמה טיפים איך להעצים את עצמנו קוגניטיבית בלי גירוי מוחי?
"אפשר לתת כמה דוגמאות. למשל, 'אפקט המבחן'. במקום לקרוא חומר בספר חמש פעמים, תקראו אותו פעם אחת ואז תבחנו את עצמכם עליו, תשאלו את עצמכם שאלות. ותנסו לשלוף את התשובה הנכונה, ובידקו את עצמכם. כך תתרגלו את מה שבעצם נדרש מכם במבחן, שהוא שליפה של החומר הזה. במבחן זה יבוא לכם יותר בקלות.
"טריק נוסף נקרא 'אפקט הריווח'. לא טוב ללמוד את כל החומר בבת אחת. אם אלמד עכשיו למבחן שיש לי עוד יומיים, אזכור את החומר למבחן ואשכח אותו אחר כך. לעומת זאת, אם אלמד רבע שעה לפני ואחרי כל שיעור, אצטרך להשקיע פחות זמן בלימוד כל החומר לקראת המבחן, ואזכור אותו לתקופה יותר ארוכה. אסטרטגיה כזאת דורשת משמעת עצמית וארגון, ואלה הרגלי למידה שהורים צריכים לעודד בגיל צעיר".