מאפים ב־ORYOSSS / צילום: אור יוסף
כבר בכניסה לשדרות התחיל לדפוק לי הלב. הרגשתי שהפה מתייבש ושהדמעות זולגות מעצמן, כמעט ללא שליטה, שכן העיר ורחובותיה מספרים את אחד מסיפורי הקרבות הקשים של 7 באוקטובר. ביציאה, לאחר ארבע שעות ספוגות בטעמים, במפגשים, בסיפורים ובמיזמים מרתקים, הרגשתי שמשהו במיתרי הלב התחיל לנגן מנגינה אחרת. ואם להשתמש במילותיו של קובי אוז, יליד העיר: "את תיקחי פיסה קטנה ממני ורק אז תלכי".
● טיפול מרגיע בבריכה ועגלת יין וגבינות: עשר דקות מתל אביב מצאנו שלווה מפתיעה
● בריכת שכשוך בעמק, סנפלינג במערה וקמפינג בנחל: המקומות האהובים על הנופלים
● הסופר הגדול במזרח התיכון נמצא בישראל, ואתם חייבים לבקר בו
10:00 | משהו לטעום: מרנג לימון עם זיכרון
התחלנו את היום בנחיתה רכה ב־ORYOSSS, בית הקפה של הקונדיטורית אור שוקרון מקיבוץ ארז. "חודש וחצי לפני המלחמה פתחנו את הסניף בשדרות בעידודו של קובי פריאנטה, שהיה לקוח בקיבוץ, וב-7 באוקטובר יצא לריצת בוקר ונרצח", מספר אביב, בן הזוג של אור. הוא מצביע על מרנג לימון לזכרו של אמיר נעים, גם הוא בן הקיבוץ שנרצח באותה שבת.
הלב דואב למשמע הסיפורים, והוויטרינה, שמלאה במעדנים מגרים ועליהם מדבקות רבות של גיבורים שנפלו, חצויה בין המתוק למר.
בחרנו בעוגת הגבינה של אמא של אור והתענגנו על מרקמה החלק, והזמנו גם פטרייה ממולאת במוס וניל משובץ נוגט, קרמל מלוח ודסקית שוקולד. לפעם הבאה אנחנו חומדות את הקראק פאי המפורסם.
ORYOSSS
11:00 | משהו לזכור: 15 דקות עוצרות נשימה
ביציאה מבית הקפה פגשנו את אילן אבקסיס, איש חינוך, מורה דרך ויליד העיר, שמשפחתו הגיעה לכאן למעברה בשנות החמישים ומאז הוא נושם, מלמד וחי את שדרות. הוא לקח אותנו לבית המייסדים היפה, שמספר את סיפורם של עולים מכל קצות תבל, שיצרו פסיפס תרבותי מרתק. "הסיפור של שדרות היה ועודנו סיפור של חוסן, תקווה וכוחה של קהילה כל יכולה", אמר אבקסיס.
עוד לפני שפקדנו את התצוגה המרשימה על העיר התיישבנו לסרט עוצר נשימה בן 15 דקות: סיפור הקרב על תחנת המשטרה. בהמשך ישיר זלגנו משם לגן הגבורה והזיכרון. המוני אנשים הסתובבו הלומים בינות העמודים המיתמרים מהאדמה ובעיבורם חלל ענק, מוזיקה שבוקעת חרש ופסוקים ומשפטים שהעין מלטפת בכאב. בהמשך ירדנו למיצג ההנצחה לכל 71 הנרצחים והנופלים, העשוי מאבני בניין המשטרה שהיה במקום.
בית המייסדים וגן הגבורה
12:00 | משהו לנשמה: הגלריה הראשונה בשדרות
עשינו אתנחתה תרבותית בגלריה הראשונה והיחידה של שדרות, אום קולטור.
לימור צרפתי מקס ושרון קן-דור, שהגיעו מירושלים ב־2009 והתאהבו בווייב ובאנשים, גיבשו רשימה של 150 אמניות ואמנים, כולם מהעוטף והסביבה, ושדרות במוקד. בתחילת הדרך יזמו תערוכות בחנויות מקומיות כדי להנגיש לקהילה אמנות עכשווית באופן חוויתי.
כעת הבשילה העת ואום קולטור התחדשה בגלריית אמנות עכשווית משל עצמה. בתוך שבועיים נבנה חלל מואר ונעים, ובו מוצגת בימים אלה התערוכה "העונה החמישית" שבה אמניות מהנגב המערבי נותנות פרשנות אישית, לעיתים כאובה, למושג "בית".
גלריית אום קולטור
13:00 | משהו לאכול: מנת שיפוד למתקדמים
בגזרת האוכל התלבטנו בין בוריקה אסלית וקציצה טוניסאית לבין "החומוס של טחינה" המפורסם של תומר עדס מכפר עזה. המבחר שופע, ואפילו סיור קולינרי יש כאן. מי שרוצה לנסות כמה שיותר מהמגוון יכול לרכוש את פנקס הטעימות.
בסוף שמנו פעמינו לאזור התעשייה, למסעדת Haimo's של השף חיים כהן, אבל ההוא משדרות. מקומיים וגם תיירים (אם לשפוט לפי החלל הגדוש בצוהרי יום ראשון) יושבים לארוחת שיפודים כדבעי; כזאת של פעם, עם שולחן שמתמלא במהירות בלאפות לוהטות, שפע מסחרר של סלטים, שיפודי פרגית, קבב, כבד, מרגז מבהיק משומן ומנה למתקדמים - שיפוד חלווייאת, שקדי עגל על האש.
Haimo's
14:00 | משהו לראות: זעזוע לצד אמפתיה
לסיכום הביקור ממעוף הציפור טיפסנו אל תצפית שדרות המשקיפה לעבר עזה. בשל ריבוי המבקרים ייפתח בשבועות הקרובים מגדל ובו מעלית למי שאינו חפץ בטיפוס. אנחנו מביטות על הדגל המתנופף בגאון, ומקשיבות שתוקות להסבריו של אבקסיס.
למרגלות התצפית מרכז מבקרים חדש, שנפתח בימים אלה בשיתוף עמותת ישראליז, שנוסדה ב-2017 במטרה לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם, ומאז 7 באוקטובר נלחמת בעיקר בפייק ניוז שהוצף ברשת, מספר מנהל המרכז דר כהן, שעבר לשדרות בעצמו בעקבות המלחמה.
בבסיס המיזם - 24 מסכים ומצגי מציאות מדומה של עדויות וסרטונים - המחשבה כיצד מעבירים חלק מסיפורי השורדים באופן שמעורר זעזוע מחד ואמפתיה מצד שני.
Survived To Tell