אמריקאים מבוגרים מדווחים על רמות גבוהות יותר של רווחה רגשית / צילום: Shutterstock
האנק ואן פאריס בן ה-94 הולך שלוש פעמים בשבוע למרכז הקהילתי והספורטיבי של YMCA בקינגסטון שבניו יורק, שם הוא מעביר שיעור של אימון לב-ריאה.
ואן פאריס הצטרף לקבוצה ב-1980, כאשר IBM, שבה עבד כמתכנן, הציעה את השיעור כהטבה לעובדים. האימון, והפלייליסט שמלווה אותו משנות ה-80 לא השתנו הרבה - גם כאשר האנשים בקבוצה התבגרו. חמשת הקולגות שלו לשעבר מ-IBM, שנותרו משתתפים קבועים, נעים כיום בין הגילאים 89 ל-94. הם מכנים עצמם "הזקנים הבועטים".
ואן פאריס מעביר שיעור במלוא המרץ. "למתוח את ההמסטרינג", הוא מפציר. "הגיע זמן בטן", הוא קורא. "שכיבות סמיכה - החלק הכיפי!".
לאחר התרגילים, הקבוצה צועדת במסלול במשך 30 דקות, ואז הם חוצים את הרחוב למקום ארוחת הבוקר האהוב עליהם - Stone Soup Food Company. מעל נקניקיות וביצים בתוך טורטיית תרד, מסכם ואן פאריס את המנטרה שמניעה אותם: "תעשה את זה היום, כדי שתוכל להמשיך לעשות את זה גם מחר".
עבור מספר הולך וגדל של אמריקאים, הזקנה עברה טרנספורמציה עמוקה. רבים חיים עד גיל מופלג בבריאות טובה, וחלקם אף מראים שיפורים עם השנים.
מחקר ארוך שנים על אנשים מבוגרים באזור ניו הייבן, קונטיקט, מראה כי רוב האנשים שאיבדו את היכולת להאכיל את עצמם או לרחוץ את עצמם התאוששו בתוך שישה חודשים - ולעיתים קרובות אף מוקדם יותר. מחקר ההזדקנות "איינשטיין", אשר עוקב אחר אנשים בני 70 ומעלה מברונקס מאז 1993, גילה שיעור ירידה בדמנציה בקבוצות גיל עוקבות שנולדו אחרי 1929.
על פי מחקר, שנערך במרכז לאריכות ימים של אוניברסיטת סטנפורד, אמריקאים מבוגרים מדווחים על רמות גבוהות יותר של רווחה רגשית ורמות נמוכות יותר של רגשות שליליים בהשוואה לצעירים. "הסיבה שלא ראינו דברים שנוטים להשתפר עם הגיל", אמר יוחאי שביט, מנהל המחקר במרכז לאריכות ימים של סטנפורד, "היא שמעולם לא חיפשנו אותם".
לן ווטרס בן ה-89 הוא עדות לעמידות הגוברת הזו בקרב אמריקאים מבוגרים. הוא הצטרף לשיעור הכושר ב-YMCA שבקינגסטון לפני עשרות שנים, לאחר שהמנהל שלו ב-IBM שכנע אותו לעשות זאת. ווטרס עבר ניתוח מעקפים לפני 20 שנה. שלושה שבועות לאחר הניתוח, הוא שאל את הרופא שלו: "אני יכול לחזור לשיעור?".
הזדקנות - אבל לא התדרדרות
במשך שנים הזהירו מ"צונאמי אפור" של אנשים מבוגרים במצב של התדרדרות. הם היו אמורים להטביע את הכלכלה והחברה.
חלק מאותן תחזיות אכן התגשמו. לפי לשכת האוכלוסין האמריקאית, אחד מכל שישה אנשים בארה"ב כיום הוא בן 65 ומעלה. לראשונה בתולדות ארה"ב עד 2034 יהיו יותר מבוגרים בני 65 ומעלה מאשר אנשים מתחת לגיל 18.
הזדקנות נותרה גורם סיכון מרכזי למחלות חמורות. שחיקה ובלאי מצטברים עם הזמן ויכולים לגרום לכך שחלקים שונים בגוף יתמוטטו בסופו של דבר. לא לכולם יש גישה לטיפול מונע שיכול לעזור להרחיק מחלות כרוניות ולשפר את ההזדקנות. מחקרים הראו על פער באורך החיים, כאשר אמריקאים עשירים חיים יותר זמן מאשר אנשים בעלי הכנסה נמוכה יותר.
אורך חיים ממושך יותר הגיע עם האתגר שרבים חיים יותר שנים עם מצבים כרוניים כמו סוכרת, מחלות לב וסרטן, לפי מחקר שפורסם בשנה שעברה על ידי צוות ממאיו קליניק בהובלת ד"ר אנדרה טרזיץ’. המחקר מצא כי, בהשוואה למדינות אחרות, לארה"ב היה הפער הממוצע הגבוה ביותר - 12.4 שנים בין תוחלת החיים (שנות החיים של אדם) לבין שנות הבריאות (השנים שחי בבריאות טובה).
"עלייה בתוחלת החיים היא ניצחון אמיתי של האנושות", אמר טרזיץ’. כיום חוקרים עובדים על מציאת טיפולים והליכים שיאחרו או ימנעו באופן אמין את המחלות הנפוצות ביותר.
עם זאת, קיימים שינויים מתונים באורח החיים שכבר הוכחו כיעילים. ד"ר מארק לאקס, סגן ראש תחום גריאטריה ורפואה פליאטיבית ב-Weill Cornell Medicine, מבטיח בקביעות למטופלים הגריאטריים שלו שהם יכולים לשנות את מהלך ההזדקנות שלהם. הוא ממליץ על התנדבות להפחתת בדידות ועל תוכניות אימוני הליכה לשמירה על ניידות. לדבריו, התערבויות קלות אלו ואחרות הביאו לשיפורים מדידים בדברים כמו כוח אחיזה, הליכה, מהירות ומספר צעדים ליום. הוא גם שואל את המטופלים שלו על היכולת שלהם לנהל כספים, לבצע מטלות בית קלות וליטול את התרופות שלהם בצורה נכונה.
למרות שיותר אמריקאים מבוגרים חיים עם מחלות כרוניות כמו דלקת מפרקים, לחץ דם גבוה או סוכרת, ד"ר לאקס אומר כי הסטטיסטיקות האלו אומרות מעט מאוד על איכות חייהם של האנשים: "אי אפשר לדעת אם הם חיים בבית אבות, או אם הם מנכ"ל של חברת פורצ’ן 500".
כדורים ושכיבות סמיכה
ד"ר תומאס גיל מאוניברסיטת ייל הגיע למסקנות דומות במחקר שלו באזור ניו הייבן, שבמשך יותר מ-25 שנה עקב אחר 750 אנשים בני 70 ומעלה. שישה אנשים מן הקבוצה המקורית עדיין בחיים, כולם בני 97 ומעלה.
גיל התרשם מהחוסן הפיזי של אלו שעקב אחריהם ככל שהתבגרו. בראיונות חודשיים, המשתתפים עונים על שאלות על הרגלים יומיומיים ומשימות, כגון רחצה, התלבשות והליכה ברחבי החדר. במחקר של אנשים שאיבדו את היכולת לבצע משימות כאלה, למעלה מ-80% חזרו לעצמאות, רובם בתוך שישה חודשים - שיעורי התאוששות שהיו גבוהים מכפי שידעו קודם.
"אנשים שנמצאים במצב די טוב ובעלי יכולת קוגניטיבית תקינה נוטים יותר להתאושש אפילו לאחר אירועים חמורים", אמר גיל.
במחקר אחר שגיל עבד עליו, שכלל יותר מ-1,600 אנשים מבוגרים שמרבים לשבת, הקבוצה שהתבקשה ללכת 150 דקות בשבוע חוותה ירידה בסיכון לנכות, ובמיוחד אצל גברים מבוגרים - חלה ירידה בשיעורי פציעות קשות כתוצאה מנפילות.
גיל חושב שהמסר על הקשר בין שינויים באורח החיים לבין אריכות ימים מתחיל לחלחל: "אנשים בני 75 כיום נמצאים במצב טוב יותר בממוצע מאשר אדם בן 75 בדור הקודם".
כיום איש אינו מערער על התפקיד שממלאים פעילות גופנית סדירה, שינה טובה ותזונה בריאה בהארכת החיים ושיפור איכותם. השוק עובר התערבויות רדיקליות יותר לשיפור הבריאות ואריכות הימים, כולל תוספים ותרופות שאינן משווקות למטרה זו (Off-label), משגשג ומתפתח. צרכנים נלהבים משתתפים בכנסים, והרצאות של משפיעני אריכות ימים הופכות סולד-אאוט. הם מצטרפים לחדרי כושר של אריכות ימים והולכים לקליניקות של אריכות ימים.
היזם פיטר דיאמנדיס, בן 63, הוא מייסד-שותף של Fountain Life, המציעה אבחונים וטיפולים הקשורים לאריכות ימים ללקוחות בעלי כיס עמוק - מחיר המנויים נע בין 6,500 ל-120 אלף דולר. דיאמנדיס, פרקליט נמרץ של הזדקנות בריאה, עושה בכל יום סט רצוף של 100 שכיבות סמיכה ושני סטים של 50 כפיפות ברכיים, מה שלדבריו לא היה מסוגל לעשות בשנות ה-30 לחייו. הוא לוקח 75 כדורים - תוספים ותרופות מרשם ביום ומגיע לחדר כושר לאימוני כוח לפחות ארבע פעמים בשבוע. לדבריו, מטרתו היא לשמור על כושר עד שיתאפשרו הליכים טובים יותר שיוכלו לשנות, או אפילו להפוך את תהליך ההזדקנות.
היזם דיאמנדיס, אשר ייסד ועומד בראש קרן XPRIZE, גייס כספים עבור XPRIZE Healthspan, תחרות בת שבע שנים עם פרס כספי של 101 מיליון דולר, שבה קבוצות מדענים מכל רחבי העולם מנסות לפתח הליכים שיחזירו לאחור לפחות בעשור את הירידה בתפקוד השריר, הקוגניציה והמערכת החיסונית - אצל אנשים בני 50 עד 80. ב-12 במאי, 100 צוותים הגיעו לשלב חצי הגמר. הזוכים יוכרזו בשנת 2030.
מאז 2021, יותר מ-175 אנשים השתתפו בטיולי הפרימיום בני חמישה ימים של דיאמנדיס בנושא אריכות ימים, שעליהם הוא גובה 70 אלף דולר לאדם. המשתתפים פוגשים יזמים ומדענים שעובדים על התערבויות וטכנולוגיות שונות לאריכות ימים. לפעמים הם גם משקיעים במאמצים הללו. הם גם מקבלים תיקי מתנות עם מכשירים וטכנולוגיות לבישות.
למרות שהדגש של Fountain Life הוא על טכנולוגיות פורצות דרך, חלק גדול מהעצות של דיאמנדיס נשמע מוכר ומרגיע. בטיול בחוף המערבי בשנה שעברה, הוא המליץ לקבוצה להפחית בצריכת סוכר, לישון יותר, לדבוק בשגרת אימונים ולהישאר חיוביים. "לא צריך לחשוב על 50 השנים הבאות", הוא אמר להם. "רק תחשבו על העשור הבא".
עניין של נקודת מבט
במשך רוב ההיסטוריה האנושית, לפני שתעודות לידה הפכו לנפוצות, אנשים כונו "צעירים" או "זקנים" בעיקר לפי איך שהם נראו.
חוק הביטוח הלאומי שעבר בשנת 1935 הוביל לרעיון שפרישה צריכה להתחיל בגיל 65, לפי ג'יימס צ'אפל, פרופסור מאוניברסיטת דיוק ומחבר הספר החדש "שנות הזהב: כיצד האמריקאים המציאו והמציאו מחדש את הזקנה". הממשלה הפדרלית בחרה בגיל 65 משום שהוא תאם למערכות הפנסיה באירופה, ובמשך שנים הוא נחשב לנקודת המפנה לזקנה. כיום, עבור אנשים רבים זקנה מבוססת על איך שהם מרגישים.
אינס בי. ונבל, בת 97, תושבת הארלם שמשתתפת במחקר "איינשטיין", אומרת שהשנה האהובה עליה הייתה 1949, כשהיא סיימה את לימודיה בקולג’ והתחתנה עם אהוב נעוריה. "זה היה כל כך נהדר", היא אמרה.
היא לא מקשרת את הבגרות המאוחרת לשנה מסוימת; במקום זאת, היא מנסה להסתכל קדימה. "אני ממשיכה להכיר חברים חדשים", היא אמרה.
ונבל הכירה אנשים חדשים דרך קבוצת משחק הלוח - שבץ נא. היא למדה סטפס בגיל 62, והופיעה ברחבי העיר כחלק מקבוצת מבוגרים עד 2019. היא משתמשת בתחבורה ציבורית כדי להצטרף לחוקרי שורשים משפחתיים אחרים בביקורים באתרי היסטוריה.
כ-200 אנשים השתתפו במסיבת יום ההולדת ה-97 שלה באוקטובר האחרון באולם הנשפים הגדול בהארלם. היא הצטרפה לחברים ולמשפחתה, שכיום כוללת 19 נינים ותשעה צאצאים, בריקוד שורה כדי לחגוג את המאורע.
כמורה לשעבר, היא התחילה להתנדב במרכז שומבורג לחקר התרבות השחורה בהארלם לפני 36 שנה, כשהיא מדריכה ילדים בסיורים. כשדלקת הפרקים הקשתה עליה לעמוד במשך שעות, היא עברה לדלפק המידע, שם היא עובדת שעתיים בשבוע.
ב-2001 הצטרפה ונבל למחקר ההזדקנות "איינשטיין", אשר בוחן הזדקנות מוחית תקינה ודמנציה מאז 1980 בקולג' לרפואה על שם אלברט איינשטיין בברונקס. ד"ר ריצ'רד ליפטון, נוירולוג ומנהל המחקר, אמר שהיא אינה מקרה חריג: "היא דוגמה מצוינת לאיך אפשר להגיע לגיל 97 ולהישאר כמעט לחלוטין קוגניטיבית".
ליפטון אמר שכיום יש יותר אנשים החיים עם אלצהיימר ודמנציה משום שאנשים חיים זמן רב יותר. אך כאשר הוא וצוותו בחנו איך אנשים מתפקדים קוגניטיבית לפי קבוצות גיל, הם גילו ששיעור הדמנציה יורד ואינו עולה בקבוצות לידה עוקבות. הם מאמינים שאנשים נהנים מדרכים יעילות יותר לשליטה בלחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה ורמת סוכר גבוהה בדם, מה שמפחית את הסיכון לדמנציה ואלצהיימר.
ריקוד, קריאה לשם הנאה ולמידת שפה חדשה הראו, בקרב משתתפי המחקר, דרכי מניעה מפני ירידה קוגניטיבית. "לא כולם מקבלים דמנציה", הוא אמר.
מימי גרסטל, בת 79, חזרה ללימודי תואר שני בגיל 45 לאחר שהתגרשה, ובסופו של דבר סיימה דוקטורט במדעי כוכבי הלכת במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech). היא הצטרפה לקבוצת כתיבה כשהייתה בת 68 כדי לתמוך ברצונה לכתוב ספר, אותו פרסמה בעצמה. "סיפורי דגים מאת אף אחד מדעי: מסעות באזור הטיעונים הגלקטי", מתאר את חווייתה כלומדת לתואר שלישי באמצע החיים.
גרסטל, שחילקה את זמנה בין פלורידה למיין במשך יותר מעשור, גרה כיום במיין, שם יש לה חברים שהיא מכירה מאז מחנה הקיץ. המעגל החברתי שלה כולל את חברי מועדון הברידג’, קבוצת הכתיבה שלה, הכנסייה שלה ומועדון הגולף - ספורט שהתחילה לשחק בו בשנות השישים לחייה. "אני רוצה להיות מוקפת בקהילה רחבה יותר של אנשים", היא אמרה.
אותו הדבר נכון לגבי קבוצת הכושר "הזקנים הבועטים" ב-YMCA שבקינגסטון. הם חוגגים ימי הולדת עם בירה ופיצה. בארוחות הבוקר שלהם, הם מדברים על מה שקורה בעיר. הם משתפים טיפים על איך למצוא קבלן טוב או קרדיולוג מוביל. שלושה מהם הצטרפו למועדון השקעות שבו החברים מאחדים את כספם ומצביעים מתי לקנות או למכור מניות.
פרנק אלמקוויסט, בן 90, "זקן בועט" קבוע, עדיין משרת במועצת התכנון של עירו. "זה חשוב לשמור על המוח והגוף פעילים", הוא מציין.
אחד הגברים עזב את ארוחת הבוקר קצת מוקדם בגלל תור למכשיר שמיעה. אחר אמר לואן פאריס שהוא שם לב שחלק מהגברים הצעירים יותר בחדר ההלבשה נותנים לו יותר מרחב כי שיווי המשקל שלו מעט לקוי.
"לא נורא", אמר לו ואן פאריס. "אתה עדיין כאן".