גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

השבוע בעולם / עיבוד: טלי בוגדנובסקי, צילומים: Shutterstock, רויטרס-CFOTO

1 המאה הסינית

הנה הערכה על עתיד העולם מאת קייל צ'אן, כלכלן באוניברסיטת פרינסטון, השבוע בניו יורק טיימס. עניינה הוא 'המאה הסינית'. לסין יש עמדת שליטה בייצור העולמי של פלדה, אלומיניום, בטריות, כלי רכב חשמליים וכטב״מים. עד 2030 היא תחזיק 45% מכל הייצור העולמי. היא יוצקת עשרות מיליארדים למחשוב קוואנטים ורובוטיקה. חברות סיניות חולפות בריצה על פני AI אמריקאי, ביו־טק ומוליכים־למחצה.

צ'אן כותב, כי טראמפ מבזבז את זמנו על "התנגשויות סרק" בעניינים כמו מכסים, על חשבון כוח התחרות של ארה״ב. סין עומדת לשלוט בכלכלת העולם, כותב צ'אן, וארה״ב מתכוננת לחיים מעבר לחומות־מגן עתירות מכסים. היא תייצר מוצרים יקרים ובינוניים, שאיש לא ירצה בהם מחוץ לחומותיה.

● מתנת קטאר מזעזעת גם את תומכי טראמפ; בריטניה הופכת ל"אי של זרים"
● ארדואן הודיע שוב כי אין בכוונתו להתמודד שוב לנשיאות

2 היכונו למארב

הנשיא טראמפ טמן השבוע עוד מארב לאורח רם־דרג: נשיא דרום אפריקה סיריל ראמאפוסה. טראמפ הורה לכבות את האורות כדי להקרין וידיאו על מסך טלוויזיה ענקי. נראו בו שני פוליטיקאים דרום אפריקאיים, מתנגדי ראמאפוסה, השרים בפומבי שירי קרב מתקופת המאבק נגד האפרטהייד, שקראו לרצח איכרים לבנים. בעיני טראמפ השירים הוכיחו אמת טענתו, שלאיכרים הלבנים, בני העם האפריקנרי, נשקפת סכנת מוות או אפילו ג'נוסייד. זו הסיבה שהוא פותח את שערי ארה״ב בפני הגירה בהולה של אפריקנרים. ראמאפוסה היה מוכן למשהו מעין זה, הגיב באיפוק, והזכיר לטראמפ ולנוכחים שהוא הגיע לוושינגטון לדון ביחסי מסחר. הלקח לכל אורח בבית הלבן הוא להתכונן לקראת השפלה פומבית, ולהחליט מבעוד מועד איך להגיב ובמה להסתכן.

3 הפופוליסטים עולים

שלוש בחירות היו השבוע באירופה. אחת מהן עצרה את נשימת היבשת בארץ שהפוליטיקה שלה בדרך כלל ממעטת לעניין זרים: רומניה. מועמד פופוליסטי ימני קיצוני, הרוחש איבה לאיחוד האירופי וחיבה לוולדימיר פוטין, הילך אימים, אבל הפסיד לראש העיר הלא־מפלגתי של בוקרשט. רומניה אינה נשלטת מארמון הנשיאות, אבל נשיא אנטי־אירופי היה יכול לחבל בחזית המשותפת לטובת אוקראינה, שרומניה היתה חלק חשוב שלה בשלוש השנים האחרונות.

בחירות לנשיאות פולין, באותו היום עצמו, העניקו ניצחון דחוק בסיבוב הראשון למועמד המועדף של המרכז־שמאל, הפרו־אירופי והפרו־אוקראיני. אבל נצחונו אינו מובטח בסיבוב השני.

פורטוגל היתה השלישית שהצביעה. הימין המתון ירכיב ממשלה, ללא רוב, אבל התוצאה הבולטת ביותר היא התחזקות נוספת של הימין הפופוליסטי הקיצוני, שונא המהגרים. מספר מושביו בפרלמנט החדש משתווה לזה של הסוציאליסטים, שמשלו בכיפה בדור האחרון. זה העתק כמעט מדויק של המצב בגרמניה, ומחזק את הרושם הכללי של עליית הימין הקיצוני הפופוליסטי באירופה

4 בוגדים שכמותם

תשע שנים לאחר משאל העם על יציאתה של בריטניה מן האיחוד האירופי, וחמש שנים לאחר שיצאה, 'ברקזיט' חוזר ומפלג את הממלכה. השבוע, ממשלת הלייבור, שעלתה לשלטון לפני עשרה חודשים, חתמה הסכם עם האיחוד האירופי על הידוק קשרי הסחר, פישוט המעבר בגבול, קבלת תקנים אירופיים למזון והסכם לחיזוק שיתוף הפעולה הבטחוני. לא, בריטניה אינה חוזרת לאיחוד האירופי, אף כי רוב גדול של הבריטים חושבים שהעזיבה היתה טעות. הימין הבריטי שבאופוזיציה בילה את רוב השבוע בהטחת גידופים בראש הממשלה סטארמר ובשריו. כותרות אופייניות בעיתוני הימין כללו את המלים 'בגידה' ו'כניעה'.

5 המון אורז

בסוף המאה שעברה, יפן לקתה במחלה הכלכלית המפחידה ביותר: דפלציה. כשיש דפלציה, הציפייה לירידת המחירים מניאה צרכנים מלצרוך. כלכלנים יודעים פחות או יותר איך לצאת מאינפלציה, אבל דפלציה היא עניין אחר. 30 שנה ויותר אחר כך, יפן חורקת שיניים: מחירי מזון מאמירים. הביטוי הבולט ביותר הוא הכפלת מחירי האורז, הלוא הוא בבת עינו של המטבח היפני.

בתחילת השבוע, שר החקלאות היפני ניסה להצחיק את שומעיו בבדיחה על חשבון האורז. הוא לעולם אינו צריך לקנות אורז, מפני שתומכיו נותנים לו "המון" במתנה, הוא אמר. שערורייה איומה פרצה. השר התנצל בבושת פנים. הוא שכח מה רגישים היפנים לענייני אורז. מפלגות האופוזיציה איימו עליו בהצבעת אי אמון, והוא נאלץ להתפטר. ראש הממשלה רמז שאולי כדאי לייבא אורז מארה״ב, כדי להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחירים. היפנים דוחים את הרעיון: הם מוכנים לאכול רק אורז מתוצרת בית.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.