דונלד טראמפ. הרמאות של נאט''ו / צילום: ap, Jacquelyn Martin
הרשימה שלהלן נכתבה ביום א' לפנות בוקר. היא באה בעקבות הודעת הנשיא טראמפ, ביום ו' אחה״צ, שבדעתו להטיל מכס של 50% על כל היבוא מארצות האיחוד האירופי. כתבנו כאן, כי ההודעה הזו חוזרת ומזכירה לנו שארה״ב מתנהלת בימים האלה באמצעות ממשלת קפריזות ומצבי רוח משתנים. הנשיא טראמפ הודיע על מכסי עונשין גלובליים ב-2 באפריל. הוא השעה אותם ב-9 באפריל, ל-90 יום, זאת אומרת עד 9 ביולי.
● מה עומד מאחורי התפנית החדה והביקורתית כלפי ישראל של ראש ממשלת בריטניה
● האיום החדש של החות'ים על ישראל עשוי לפגוש שתי מדינות שלא יקבלו זאת בהבנה
ב-23 במאי הוא הודיע שלא יחכה עד 9 ביולי, אלא יתחיל את מלחמת הסחר שלו נגד אירופה ב-1 ביוני.
ביום א' לפנות ערב, 25 במאי, טראמפ הודיע ששינה את דעתו פעם נוספת. לבקשת הנשיאה של נציבות האיחוד האירופי, אורסולה פון דר ליין, הוא החליט שאחרי הכול המכסים יוטלו ב-9 ביולי, כפי שאמר ב-9 באפריל, לפני שחזר בו ב-23 במאי. הסיבה שהוא חוזר בו מהודעת 23 במאי, וחוזר אל הודעת 9 באפריל, היא שהאיחוד האירופי הביע רצון לשאת ולתת ברצינות על יחסי הסחר עם ארה״ב. אבל האיחוד הביע רצון כזה עוד לפני 23 במאי, כאשר הנשיא חזר בו בפעם הקודמת.
מצטמצמת והולכת היכולת לחזות את מהלכי דונלד טראמפ, או לייחס אותם לתהליך רציונלי של קבלת החלטות. איש אינו יכול לטעון ברצינות שיש לו מושג מה יילד יום.
הנה הרשימה שנכתבה ב-24 במאי. היא איבדה חלק מתוקפה, אבל מי יודע לכמה זמן. כל מה שאנחנו כותבים על הנשיא טראמפ טבוע בחותם של ניחוש. בינתיים אנחנו מנחשים שהוא עוד ישנה את דעתו לפני 9 ביולי.
בדיחה ישנה של היסטוריונים, הנשמעת הרבה יותר טוב באנגלית, אומרת שכאשר צרפתים משתעממים, הם הולכים לדוג; וכאשר איטלקים משתעממים, הם הופכים לפשיסטים. אין צורך בחוש הומור כדי לדעת מה עושה דונלד טראמפ כל אימת שהוא משתעמם: הוא מטיל מכסים, או לפחות חוזר ומטיל מכסים לאחר שביטל אותם, או לפחות חוזר ומעלה אותם לאחר שהנמיך אותם.
אין זה עוד סוד, הצריך לחישה או כיעכוע קל בגרון: ארה"ב מתנהלת באמצעות ממשלת קפריזות ומצבי־רוח. הודעת הנשיא ביום ו' אחה"צ, שהוא יחדש את מלחמת הסחר עם האיחוד האירופי באה בהפתעה גמורה לאירופים. הם דווקא חשבו שהמשא ומתן מתקדם. הם גם הניחו שהנשיא יעמוד בדיבורו וימתין 90 יום, כפי שהודיע ב־9 באפריל. תאריך הפקיעה של הפסקת האש במלחמת הסחר עמד להיות 9 ביולי.
הבה נראה מה עבר על הנשיא בשבוע האחרון. הוא התחיל בשרידי האופוריה של ביקורו בחצי האי ערב. מערכון בתוכנית סאטירה בטלוויזיה האמריקאית תיאר את חוסר החשק שלו לחזור הביתה, כאשר הנסיך בן סלמן מציע לו להקים ארמון בריאד. הוא התנחם ב'ארמון המעופף', מתנת האמיר של קטר, שנועד להחליף את 'אייר פורס מס' 1', אבל פרס הניחומים הזה סיבך אותו בשערורייה פוליטית ותקשורתית, והעכיר את מצב רוחו. זה השתקף בעלבונות לכתבים אמריקאיים.
תיכף לבואו הביתה היה עליו להתמודד עם מרד בשורות מפלגתו נגד חקיקה פיננסית, שהרפובליקאים נתנו לה, בהשראתו, את השם 'החוק הגדול והיפה הזה'. הוא הצליח לדכא את המרד, בעיקר באיומים, והחקיקה עברה ברוב של קול אחד בבית הנבחרים. נראה מה יקרה לה בסנאט.
לאחר שהסתיים טיפולו במורדים, הוא התפנה לטמון מארב לנשיא דרום אפריקה בלשכה הסגלגלה, באמצעות הקרנת סרטוני וידיאו מטעים, שהראו "ג'נוסייד נגד הלבנים". הדעת הוסחה ל־24 שעות, וזה אולי מה שטראמפ רצה.
או אז הוא התפנה להטיל סנקציות חדשות על אוניברסיטת הרווארד שנואת נפשו. הוא הודיע שיאסור עליה לקבל סטודנטים זרים. אפילו 'וול סטריט ג'רנל' הימני־מאוד (במובן של מאמרי מערכת) כתב, כי טראמפ גמר אומר להרוס את האוניברסיטה האמריקאית המהוללת ביותר עלי אדמות. היא אגב הוציאה נגדו מייד צו מניעה. הקרב רק התחיל.
להחזיר את ייצור התרופות מאירלנד
ואז, ביום ו' אחה"צ, באה הכרזת מלחמת הסחר על 27 ארצות אירופיות. הנשיא הודיע בחשבון המדיה החברתית שלו, כי ב־1 ביוני יוטלו מכסים של 50% על כל היבוא מאירופה. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ארה"ב. היצוא האירופי לאמריקה עמד בשנה שעברה על 600 מיליארד דולר ויותר. היצוא האמריקאי לאירופה עמד על סביבות 370 מיליארד.
היקף הסחר עם אירופה, יחסית לתוצר המקומי הגולמי, גדול פי שניים ויותר מן הסחר עם סין. הענף הגדול ביותר ביצוא האירופי הוא תרופות, 127 מיליארד דולר. רכב מגיע ל־45 מיליארד. ארה"ב מייצאת לאירופה בעיקר מטוסים וכלי רכב. חלק ניכר מן הרכב המיוצא הוא לאמיתו של דבר מכוניות אירופיות המורכבות בארה"ב. לארה"ב יש יתרון ניכר ביצוא 'שירותים'. בלי השירותים, גרעון הסחר האמריקאי עומד על 235 מיליארד דולר בשנה; עם השירותים הוא פוחת עד161 מיליארד.
אין כנראה עניין אחד המכעיס את טראמפ יותר מיצוא התרופות האירופיות. חלק ניכר מהן באות מקווי ייצור באירלנד, שפיתתה במרוצת השנים תאגידים אמריקאיים לייצר על אדמתה באמצעות מסים נמוכים כמעט עד גיחוך. טראמפ גמר אומר להחזיר את 'הפארמה הגדולה' הביתה, באופן כזה או אחר, גם אם יצטרך תחילה להעניש אותה ואת צרכניה.
לטראמפ יש ציפיות קונקרטיות מן האירופים, אבל גם ציפיות שביסודן עומדים איבה וחשד. קונקרטית הוא רוצה שהאירופים יעזרו לאמריקה לבלום את התרחבותה הכלכלית של סין. הוא עושה כן באמצעים פרדוקסליים: כשהוא מאיים לשתק את היצוא האירופי לאמריקה, הוא מאלץ את האירופים לחפש שווקים חלופיים, ומה חלופי יותר מן השוק הסיני.
האיחוד האירופי קם כדי להזיק לנו
אבל את גישתו של טראמפ לאירופה אין מנוס מלראות דרך הפריזמה של שנאותיו ושל קנאותיו. הוא מאמין שהאיחוד האירופי קם (במהדורתו הנוכחית, ב־1991) לתכלית אחת בלבד: להזיק לארה"ב ('לדפוק אותנו', בלשונו רבת־החן). לצנינים בעיניו ובעיני חלק של הימין האמריקאי הוא הרעיון ש־27 ארצות יאצילו סמכויות ליישות ביורוקרטית בעיר יחידה; והיישות הזו תישא ותיתן בשמן.
האיבה העמוקה לארגונים רב־לאומיים ורב־צדדיים מחלחלת בימין האמריקאי זה עשרות שנים. בשוליים המרוחקים של הימין הזה, האיבה הניבה תיאוריות קונספירציה מסמרות שיער על 'ממשלה עולמית', הזוממת לכבוש את אמריקה ולהטיל עליה 'משטר סוציאליסטי'. אפשר למצוא גם וריאציות דתיות, שבהן האיחוד האירופי מזוהה עם ה'אנטי־כריסטוס', שליח השטן הנאבק נגד מלכות השמיים. בעיני טראמפ, "האירופים נבזיים (nasty) יותר מסין".
במהלך השבת הנשיא נאם במעמד סיום מחזור של האקדמיה הצבאית המפורסמת בווסט פוינט. הוא חבש את כובע המצחייה של 'אמריקה תחילה', וחזר וסטה לעניינים פוליטיים. במרכז נאומו עמדה התקפה חזיתית על ברית נאט"ו, שארה"ב היא החברה החשובה ביותר בה. הוא התלונן כי כל ארצות העולם "רימו (rip off) אותנו", אבל את כל רמאויותיהן הוא הסמיך לקנה־מידה אחד: הרמאות של נאט"ו. 28 מ־30 חברות נאט"ו הן כמובן אירופיות, ללמדך מה הנשיא הזה חושב על היבשת העומדת זה 80 שנה במרכזו של מערך הביטחון הלאומי האמריקאי.
"יצית אש מתחת לרגלי האירופים"
השאלה כרגיל היא אם צריך לפרש כל מה שהוא אומר כפשוטו, או שהאיש, התובע (וגם מקבל) את המעמד של 'אמן העסקה', רק משתמש בטכסיסי אמנותו. האם הוא מאיים על שותפיו ומכפיש אותם, רק כדי להלך קצת אימים?
לא בטוח אם אפילו הקרובים ביועציו יודעים את התשובה. שר האוצר שלו, סקוט בסנט (Bessent), אמר בשבת בראיון לפוקס, כי הוא מקווה שלוח הזמנים החדש של הבוס "יצית את האש" מתחת לרגלי האירופים. אבל בסנט אפילו אינו בסוד העניינים. טראמפ מסר את המשא־ומתן על אירופה לידי שר המסחר לאטניק ונציג הסחר הראשי גריר.
האפשרות שטראמפ רק מתמרן אינה מתיישבת עם לוח הזמנים. ארה"ב נמצאת עכשיו בעיצומו של סוף השבוע הארוך של יום הזיכרון לחללי מלחמותיה. רק חמישה ימי עבודה יישארו בין סוף יום הזיכרון ליום הטלת המכסים. כרגע אין מנוס מלהניח שבתחילת השבוע הבא אמנם תפרוץ מלחמת הסחר. בעלות הברית הדמוקרטיות הגדולות משכבר הימים עומדות להקיז זו את דמה של זו. סין, רוסיה, איראן, צפון קוריאה וכל שאר הדיקטטורות ישקיפו בעונג.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.