אורי אפשטיין, מיכל עוזיהו, טלאל אל-קרינאווי, שי משה חגג, בפאנל משותף / צילום: תמר מצפי
בפאנל "מנהיגות אזורית" שנערך במסגרת ועידת הדרום לעסקים של גלובס, בהנחיית קרן אוזן, שיתפו ראשי הרשויות מהנגב המערבי את עמדותיהם בנוגע לשיקום האזור בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, כמו גם תפקידם כמובילי שינוי. הפאנל התקיים במשכן לאמנויות הבמה בנתיבות, בהשתתפות אורי אפשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב, מיכל עוזיהו, ראשת מועצה אזורית אשכול, טלאל אל קרינאוי, ראש עיריית רהט ושי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש מועצה אזורית מרחבים.
● ועידת הדרום לעסקים 2025 | ראש עיריית נתיבות: "קיבלתי מיהדות העולם יותר כסף ותמיכה מהממשלה שלי"
● ועידת הדרום לעסקים 2025 | שורד הטבח בבארי: "תעזרו לעסקים שלנו - וכך גם תקום קהילה טובה"
"אנחנו נמצאים 600 ימים אחרי ה-7 באוקטובר, ו-58 חטופים עדיין שם. זה מחדל והפקרה של המדינה. אני חייב להגיד את זה גם כאן - כאשר נכון להיום הממשלה מנותקת מהשטח, מנותקת מהעם. ראש הממשלה מדבר על פלאחים בכפכפים, מראיינים ראש שב"כ במושב אחורי של אוטו, מדברים על מלחמות נצח", אמר אורי אפשטיין, שפתח את דבריו בהתייחסות ישירה למתקפה ולאובדן האישי שחווה. "ב-7 לאוקטובר אני איבדתי חמישה בני משפחה, את אמא שלי, את הבן שלי נטע שקפץ על רימון והציל את אהובתו לה היה מאורס, שני גיסים - אופיר ליפשטיין, שהיה ראש המועצה לפני, ואורי רוסו, סגן מפקד כיתת הכוננות, ואת האחיין שלי ניצן", אמר אפשטיין.
הוא שיחזר את הרגע שבו הבין שאין לו דרך להסתיר את המציאות מבתו הצעירה: "הבת שלי, בת 12 וחצי, ביקשה שאפסיק לעשות שיחות טלפון מחוץ לממ"ד כי היא שומעת הכול. הבנתי שלא הצלחתי להגן עליה מהזוועות שמתרחשות בחוץ. אז ישבתי איתה וסיפרתי - מי נהרג, מי נחטף, מי נרצח. אמרתי לה: אני לא יודע מתי יחלצו אותנו, אולי יחטפו אותנו. ואז אמרתי לה: אני לא יודע איך מתמודדים עם כל האובדן הזה, אבל אני יודע דבר אחד - שיש לי סיבות מספיק טובות לחיות. יש לי אותך, את אחותך רון, את אמא, את סבא, את ורד אחותי. יש לי מספיק בשביל מה לחיות".
לדבריו, הנקודה הזו הייתה עבורו "כמו סוויץ' בראש", והובילה אותו להחלטה לקחת אחריות כוללת: "אין לי על מי להישען. אני צריך לעשות הכול, הכול, כדי שמי שנשאר בחיים יהיה ראוי לנו, ושהמציאות פה תהיה ראויה לנו. זו אחריות של כל מי שיושב כאן, של כולנו כמנהיגים". בהתייחסות לעתיד, אפשטיין הציג חזון ברור לשיקום האזור: "אנחנו שואפים להכפיל את האזור, גם באוכלוסייה וגם בהזדמנויות, תוך חמש שנים. זה אומר לבנות מערכת חינוך מהטובות במדינה, לפתח מנועי צמיחה כלכליים פנימיים ולהקטין את התלות בתקציבי מדינה. אנחנו צריכים מקורות הכנסה עצמיים, כמו ארנונה עסקית ונכסים מניבים. המדינה צריכה לסייע לנו לייצר את ה'חכות' האלה - לא רק לתת דגים".
"אנחנו לא צריכים צדקה, אנחנו צריכים שותפים"
מיכל עוזיהו, ראשת המועצה האזורית אשכול, התייחסה לשבר באמון מול המדינה ומול מערכת הביטחון: "לשבור אמון זה מאוד קל. לבנות אותו, זה לוקח הרבה זמן ואין קיצורי דרך. הקהילות שלנו מתמודדות עם קושי יומיומי. אנחנו מחזיקים את המציאות שבה יש לנו חטופים, שהם בשר מבשרנו. אנחנו יכולים לעמוד בהרבה, אבל אנחנו צריכים להבין את ה״למה״. למה אנחנו ממשיכים להיאבק״.
עוד אמרה כי ״החזרת החטופים היא משימה לאומית, בלי זה אין ניצחון". בהמשך התייחסה לעתיד ההתיישבות באזור: "אנשים מגיעים לכאן, גם עכשיו, גם לפני. לא בגלל מתנות ולא בגלל הטבות, אלא כי הם מחפשים משמעות ושייכות. יש לנו את הקהילות הכי נהדרות שאפשר לדמיין לגדל בהן ילדים״. היא הוסיפה כי ״אנחנו לא צריכים צדקה, אנחנו צריכים שותפים לדרך. אני מזמינה את ממשלת ישראל ואת המגזר העסקי לקחת חלק. לא בחרנו את האסון הזה- אבל אנחנו בוחרים לצמוח ממנו".
"דיברו על הבדואים כגיבורים, ואז התחילה ההסתה"
ראש עיריית רהט ויו"ר פורום הרשויות הבדואיות, טלאל אל קרינאוי, דיבר על התרומה והמחיר ששילמה החברה הבדואית במתקפה, ועל תחושת ההדרה שגברה מאז: "גם אנחנו שילמנו מחיר. היו לנו הרוגים, פצועים, אנשים שנחטפו. שמעתי את עדותו של אביעד בכר וזה כאב לי מאוד. אולי זו הפעם הראשונה שאני שומע עדות כזו ממישהו, וזה שינה לי את מה שהתכוונתי לומר. אני אזרח מדינת ישראל, עם לאום ערבי, לא יהודי - ועדיין, אזרח. במשך חודשיים דיברו על הבדואים כגיבורים, ואז התחילה ההסתה".
לדבריו, "המדיניות של הממשלה הנוכחית היא הרסנית. היא לא מאפשרת דו קיום ולא קירוב של האוכלוסייה. אנחנו לא עושים טובה למדינה, אנחנו אזרחים. ובן גביר אומר עליי שאני קיצוני. המדינה צריכה לחבק אותנו, לא לדחוף אותנו החוצה. אם לא נחבק - נפרק את החברה הזו מבפנים".
להפוך את הנגב למרחב של הזדמנות
שי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, דיבר על חשיבות חיזוק היישובים הכפריים לצד הערים בנגב. לדבריו, "75% מהיישובים הכפריים נמצאים על הגבולות - עם עזה, סוריה, לבנון, ירדן. הם הקו הראשון. אם לא היה את עוטף עזה, המחבלים היו מגיעים לאשקלון, אשדוד, תל אביב. ההצלחה שלנו תהיה אם נצליח להכפיל את מספר התושבים בנגב המערבי". עוד לדבריו, הפיתוח צריך להיות משולב: "אין פה תחרות. אם נתיבות חזקה, האזור חזק. אם הכפרים חזקים, האזור חזק. אבל בשביל שזה יקרה, צריך לשחרר רגולציה, להפסיק לדבר על מחירי דיור גבוהים ולהתחיל לטפל במחירי הקרקעות, שהם באחריות רמ"י. יש מספיק אדמה. צריך לאפשר לדור הצעיר ולחיילי המילואים לבנות את ביתם כאן".
בסיום הפאנל הביעו הדוברים תקווה כי דווקא מתוך המורכבות והקושי שנחשפו במלואם לאחר ה-7 באוקטובר, תצמח אחריות אזורית חדשה. אפשטיין הדגיש את הכוח שבקהילה- זאת כאשר מוסדות המדינה כשלו; עוזיהו קראה להוביל בשטח במקום להמתין למדינה; חג'ג' דיבר על החשיבות שבחשיבה אזורית ולא מוניציפלית צרה, ואל קרינאוי חזר והתריע מפני התפרקות חברתית אם לא יינקטו צעדים ברורים לשילוב ושוויון. ארבעתם הדגישו את החשיבות של להפוך את הנגב למרחב של הזדמנות, שותפות ואמונה- לא רק עבור תושביו, אלא עבור החברה הישראלית כולה.
***גילוי מלא: הוועידה מתקיימת הודות לשיתוף פעולה עם קבוצת שטראוס, עיריית נתיבות, בנק לאומי, AIG ודוראל