תלמיד בספרייה. בביה''ס יסודי בארה''ב / צילום: Reuters
דרק אולסון חלם בילדותו על הריגוש של ניהול עסק עצמאי. עשרות שנים לאחר מכן, החלום הזה התגשם והפך אותו לאיש עשיר - רק לא בדיוק באופן שציפה לו. אולסון עשה הון מייצור מכונות שתולשות חיפויי רצפה, כמו שטיחים בבתי ספר יסודיים.
● WSJ | שיחת הטלפון שלימדה: זו המטרה החדשה של אילון מאסק
● WSJ | המועמד לראשות נאס"א: לקדם משימות למאדים וגם לירח
"זה 'סקסי' עד כדי כך: בבית ספר יסודי ממוצע בארצות הברית יש 11 ק"מ של שטיחים -וילדים הם מגעילים", אמר בצחקוק אולסון, מנכ"ל חברת National Flooring Equipment ואב לשניים. "לכן בתי ספר יסודיים צריכים בעצם לחדש את הרצפות שלהם כמעט כל קיץ. זאת תעשיית נישה שאף אחד לא מכיר, אבל כולם צריכים אותה".
תחום הפיננסים ועמק הסיליקון מציעים מסלולי קריירה שיש בהם זוהר ופרופיל גבוה, ושיכולים להוביל לעושר משמעותי. אך יש בארה"ב יקום עצום של מסלולים מסורתיים לצבירת עושר משמעותי, המתמקד באספקת סחורות ושירותים, והוא נעשה מרכזי יותר ויותר, אף שהוא פחות גלוי לעין.
"אנחנו קוראים להם העשירים החשאיים", אמר אוון זידאר, כלכלן מאוניברסיטת פרינסטון, שחקר את הקבוצה הזו יחד עם הכלכלן אריק צוויק מאוניברסיטת שיקגו.
הכנסתו השנתית של אולסון מניהול חברת ציוד הריצוף שלו מציבה אותו בתוך ה־1% הגבוה ביותר של המרוויחים בארה"ב, או אנשים שנכון לשנת 2022 הרוויחו 550 אלף דולר לפחות, לא כולל רווחי הון. הוא צופה שחברת National, שבסיסה במינסוטה, תכניס כ־50 מיליון דולר השנה, לאחר שרכשה לאחרונה יצרן אוסטרלי. במותרות שמשפחתו נהנית מהם נכללים שני רכבי לנד רובר, בית ספר פרטי לילדים וחופשת קיץ בת חודש באירופה.
יצירת עושר למשפחה
במקום השני אחרי משכורת, מקור ההכנסה הרווח ביותר עבור ה־1% העליון של המרוויחים בארה"ב אינו שותפות בבנק השקעות או השקת סטארט־אפ טכנולוגי עם סיכוי של אחד למיליון, אלא בעלות על עסק אזורי בגודל בינוני. רבים מהעסקים האלה הם משעממים באופן מובהק ורווחיים ביותר, כמו סוכנויות רכב, הפצת משקאות, חנויות מכולת, מרפאות שיניים ומשרדי עורכי דין, לדברי החוקרים זידר וצוויק.
הניתוח שהם ערכו, של נתוני מס אנונימיים משנת 2000 עד 2022 מצביע על כך שחשיבותה של בעלות עסקית כזו לכלכלת ארה"ב גדלה. חלקה של ההכנסה שבעלות על עסקים מייצרת גדל מ־30.3% בשנת 2014 ל־34.9% בשנת 2022 ב־1% העליון.
החלק גדל אף יותר ברמות הכי הגבוהות. בשנת 2022, 43.1% מבעלי ההכנסה הגבוהה ביותר, היו בעלי עסקים כאלה, בהשוואה ל־37.3% בשנת 2014. (סף ההכנסה המינימלי בשנת 2022 ברשימת 0.1% המשתכרים הגבוהים ביותר היה 2.3 מיליון דולר, לפי זידר).
"אני עדיין מופתע לפעמים מעסק שמישהו בנה, שהפך ליצירת עושר עבור המשפחה ונעשה לחלק מהכלכלה האמריקאית", אמר גרג פלמינג, מנכ"ל Rockefeller Capital Management, המנהלת, או מספקת שירותים מנהליים או ברוקראז',בהיקף של יותר מ־150 מיליארד דולר עבור לקוחות עשירים.
בקריירה בת 37 השנים שלו, ראה פלמינג עושר משמעותי שנוצר משטיפת מכוניות, חברות תאורה למגורים וחברות המפיצות חלקים למכשירים תעשייתיים הזקוקים לתיקון. חברת Rockefeller, שבסיסה בניו יורק, הרחיבה את טווח העיסוק שלה אל "מרכזי עושר מתפתחים", כמו גרנד ראפידס שבמישיגן, ווינטר פארק בפלורידה.
מספר החברת הוכפל
זידר וצוויק מייחסים את צמיחתה של קבוצה זו לקיצוצי המס עבור בעלי עסקים כאלה בעשורים האחרונים ולריביות נמוכות שהעלו את הערכות השווי של החברות. מספר בעלי העסקים הללו, ששוויים 10 מיליון דולר ומעלה, לאחר התאמה לאינפלציה, הוכפל ביותר מפי שניים מאז 2001, ל־1.6 מיליון - נכון לשנת 2022.
זידר וצוויק חקרו את העסקים ששירות המסים האמריקאי מכנה 'חברות שקופות' (S-corporations) ושותפויות, שבהם הרווחים וההפסדים של העסק זורמים לבעלים או לשותפים, והעסק עצמו (כישות) אינו משלם מסים, אלא הבעלים עצמם. לעסק הבינוני הטיפוסי שחקרו יש מכירות שנתיות של 20 מיליון דולר ו־100 עובדים.
הבירות במסעדה הן שלך
דיוויד מקניל, בן 66, מייסד יצרנית אביזרי הרכב WeatherTech, עשה את הונו משטיחים לרכב. הוא עבד כיצרן תבניות לייצור כלים, נשר מהקולג' ומכר מכוניות יוקרה. בשנת 1989 הוא שכר מכונית בטיול לסקוטלנד, ומייד שם לב לשטיחי הרצפה שלה. שטיחי הגומי שהיו עבים ובעלי שוליים המונעים ממים ובוץ לזרום - היו טובים יותר מכל מה שראה בארה"ב.
כשחזר לביתו בשיקגו, התקשר מקניל ליצרן האנגלי ובסופו של דבר הגיע לעסקה לרכישת מכולת עשרים רגל (אורך של 6 מטרים) מלאה בשטיחים השחורים - כדי למכור אותם בארה"ב - ולקח משכנתא שנייה על ביתו לשם כך.
"עד סוף 91' הרווחתי 40 אלף דולר. עד סוף 92' הרווחתי 160 אלף דולר. עד סוף 93' הרווחתי 400 אלף דולר", נזכר מקניל, שבאותה תקופה היה כבר נשוי ואב. "כשכל זה קרה - אם היית מתקשר לשירות הלקוחות שלי בשלוש לפנות בוקר, אתה יודע מי היה עונה? אני".
העסק שמקניל הקים מהמוסך שלו לפני 35 שנה מעסיק כיום כ־1,800 עובדים ביישוב בולינגברוק, אילינוי, ומייצר כמעט את כל מגוון אביזרי הרכב והמוצרים האחרים הקיים בארה"ב. מקניל צופה שהחברה שלו תכניס כ־800 מיליון דולר השנה.
מקניל הוא הבעלים היחיד של WeatherTech. הוא מתגורר בפלורידה, מחזיק במספר נכסים בשווי של מיליוני דולרים ומתפנק בתחביבים יקרים כמו איסוף מכוניות עתיקות והטסת מטוס ה'גאלפסטרים' שלו.
לארי פלמינג, בן 80, זכיין של וונדי'ס, עשה את כספו מהמבורגרים ולאחר מכן מבירה. נקודת המפנה שהביאה אותו להתמקד במשקאות הגיעה כאשר חברת הפצת הבירה מ־מוסקוגי, אוקלהומה שרכש ב־1977, החלה להרוויח יותר ממסעדות המזון המהיר שקנה מעט קודם לכן. פלמינג מכר את עסקי המזון המהיר שלו ב־2017 - שמנו אז 43 מסעדות - תמורת יותר מ־50 מיליון דולר, כולל הנדל"ן.
חברת הפצת המשקאות של פלמינג, LDF Sales and Distributing, מוכרת את המותגים Coors, Miller ועוד, בחלקים המזרחיים של אוקלהומה וקנזס. הוא הגדיל את LDF גם ע"י רכישה של זכויות הפצה של מפיצים אחרים. נתח השוק של החברה באוקלהומה הוא כ־64%, והמכירות השנתיות מתקרבות ל־250 מיליון דולר."בכל פעם שבה שתיים מתוך שלוש בירות שיוצאות ממסעדה או מחנות הן שלך, זה דבר טוב", אמר פלמינג.