בדיקת רקמות להוכחת אבהות / צילום: Shutterstock, Dusan Petkovic
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה
נער שגדל בשכונה קשת-יום בשנות ה-70 של המאה הקודמת, יצר קשר רומנטי עם נערה בת גילו. על אף שקיימו יחסים מוגנים בקונדום, הנערה בישרה לו שהיא הרתה. ההיריון הבלתי מתוכנן ניפץ לרסיסים את חלומותיו ותקוותיו של הנער להיחלץ מהמסלול העגום אליו הוסלל בנסיבות חייו, באמצעות גיוס ליחידה קרבית ולימודים גבוהים לאחר מכן. מאחר שהנערה דחתה את בקשתו להפיל, הוא עשה את אשר היה מצופה ממנו באותה תקופה, נשא את הנערה, ונולדה להם בת.
● חלוקת הנכסים בהליך גירושים: כך תעבירו דירה לילדים
● ערעור עם זנב: בית המשפט המחוזי הכריע בנוגע למשמורת על כלב
נישואי הבוסר לא החזיקו מעמד, וכעבור שלוש שנים בני הזוג התגרשו. האב, שנטר לתינוקת על לא עוול בכפה בשל שיבוש שאיפותיו ועתידו, התקשה ליצור קשר אבהי עם הבת, ועם השנים הקשר ביניהם נותק. גם הבת וגם האב נושאים צלקות רגשיות כתוצאה מהקשר ההורי הכושל.
השנים חלפו, וכשלבת מלאו 40, היא ערכה בדיקה גנטית מסיבות בריאותיות, אשר חשפה כי אין התאמה גנטית בינה לבין האב הרשום כאביה.
האם היא שיצרה קשר עם האב ו"הנחיתה" עליו את הבשורה המפתיעה. היא אפילו יידעה אותו שהיא למעשה יודעת מי האב האמיתי של הבת - תייר שבדי עימו קיימה יחסים באותה תקופה.
מאחר שהאם הרתה לפני נישואי הצדדים, לא קם חשש לממזרות, ולבקשת האב והבת, בית המשפט לענייני משפחה הורה על עריכת ביצוע בדיקת ד.נ.א, אשר אישרה כי האב אינו אביה הביולוגי של הבת, וכי הבת נושאת גנים שבדיים.
"הונאת אבהות"
האב הגיש תביעת נזיקין נגד האם בגין עילה המכונה "הונאת אבהות" ומבוססת על עוולת התרמית. לפני כשנה פסק בית המשפט העליון כי כמדיניות משפטית, אין מקום להכיר בתביעות על הונאת אבהות, ויש לדחותן על הסף, מכיוון שלאישה אין חובה חוקית לגלות לבן זוגה כי הוא אינו אביו הביולוגי של ילד שנולד במסגרת מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית ביניהם. המטרה היא להגן על התא המשפחתי ועל הילד שנולד מגבר אחר מבלי שחטא בדבר.
במקרה זה בית המשפט דווקא מצא לנכון לברר את התביעה לגופה, לאחר שסייג את ההלכה שקבע בית המשפט העליון, רק למקרים שבהם הילד נולד למערכת יחסים משפחתית, ולא במסגרת יחסי מין מזדמנים. במקרה זה לא היה מדובר ב"משפחה" ולא בבני זוג המנהלים "מערכת יחסים זוגית-משפחתית", אלא בבני נוער, צעירים תלמידי תיכון, שלאורך תקופה מוגבלת התראו אחת לשלושה שבועות, שכן האב חי באותה עת בפנימייה. בנוסף, אין חשש שבירור התביעה יפגע במערכת היחסים שבין האב לבת, מאחר שממילא קיים ביניהם נתק רב-שנים.
לאחר שמיעת עדויות הצדדים, בית המשפט פסק כי עדותה של האישה, לפיה היא לא ידעה שהרתה מגבר אחר, נעדרת סבירות ואינה אמינה ברף גבוה במיוחד. מסקנתו של בית המשפט הייתה שהאם ידעה בזמן אמת, כבר לפני 40 שנה, שלא ייתכן שההיריון הוא פרי יחסי המין שלה עם האב, ובחרה להטעות במכוון את האב, כדי שיינשא לה ויפרנס את הבת.
לאחר שקיבל את טענת האב, שנפגע מהתרמית שביצעה האם, עבר בית המשפט לדון בגובה הפיצוי הנזיקי. בית המשפט קבע כי האב לא הוכיח את טענתו לנזק רפואי - פגיעה נפשית ואף מחלת סרטן שהתפרצה כביכול כתוצאה מגילוי התרמית. כמו כן, נקבע כי האב לא הוכיח כראוי את טענתו לנזקים כספיים, לרבות תשלום מזונות לאורך השנים.
עם זאת, בית המשפט חייב את האם לשלם לאב סך של כ-400 אלף שקל עבור כאב, סבל ועוגמת-נפש שגרמה לו, בנוסף לכ-150 אלף שקל עבור הוצאות משפט.