השכר החציוני נמוך ב-30% מהשכר הממוצע
מאז משבר הקורונה, מעסיקים החלו לדווח לביטוח לאומי את הנתונים המלאים על כלל השכירים אצלם, בצורה שמאפשרת לחשב כל חודש את השכר בקרב שכירים בישראל. בכך, נפתח צוהר לניתוחי נתונים רחבים, שקודם לכן התבססו רק על סקרי הלמ"ס, שספרו משרות ולא שכירים. זה מוביל לכך שהשכר הממוצע כפי שביטוח לאומי מודד אותו הוא גבוה יותר (14,657 שקל לחודש בביטוח לאומי לעומת 13,514 שקל בלמ"ס), וכנראה מדויק יותר.
● הכירו את "העשירים החשאיים", שמרוויחים את כספם בדרך המשעממת
● בדיקת גלובס | ידענו שיקר בישראל, אבל הנתונים האלה הפתיעו אפילו אותנו
הפעם, ביטוח לאומי מפרסמים לראשונה שכר חציוני לעובד - נתון שהיה חסר לצד נתוני השכר החודשיים הממוצעים. כעת, הביטוח הלאומי יוכל לפרסם את השכר הממוצע והחציוני בצורה עדכנית ומהירה יחסית. עם זאת, הנתונים כוללים אך ורק שכירים, ומזניחים לחלוטין עצמאים. בנוסף, השכר הממוצע והחציוני שיפורסם כולל רק מעסיקים שמדווחים על עובדיהם ומשלמים דמי ביטוח לאומי כחוק.
כך למשל, השכר הממוצע בישראל עומד על 14,657 שקל לחודש. אך השכר החודשי החציוני, שחצי מהשכירים מרוויחים מעליו וחצי מתחתיו, עומד על 10,368 שקל בלבד - 30% פחות. בעזרת נתוני ביטוח לאומי החדשים ניתן גם לראות את החלוקה לעשירוני שכר (ברוטו): עשירון השכר התחתון מרוויח פחות מ-2,482 שקל (הוא כולל גם חיילים ועובדים במשרות חלקיות), ועשירון השכר העליון מרוויח מעל 30,101 שקל בחודש.
למרות פערים גדולים אלו, אחד הדברים שהכי מסבירים את פערי השכר בישראל הוא בכלל הגיל: בני פחות מ-20 מרוויחים 3,032 שקל בחודש בלבד (זה כולל, להזכיר, חיילים), בני 20-29 כבר מרוויחים 8,434 שקל, ושיא השכר מגיע בגיל 50-59, אז הישראלי הממוצע כבר מרוויח 19,472 שקל. לקראת גיל הפרישה, ב-60 ומעלה, השכר כבר יורד מעט ל-14,371 שקל בחודש. אנשים רבים עוברים במגוון רחב של עשירוני שכר במהלך חייהם, אך ייתכן גם שאוכלוסיות צעירות יחסית בממוצע, כמו חרדים שמרוויחים פחות בממוצע, משפיעים גם הם על ההתפלגות.
למדידה החדשה של ביטוח לאומי על פי הנתונים המנהליים המוגשים להם יש השפעה משמעותית על התוצאה המתקבלת ביחס לזו של הלמ"ס: אם רופא בשכר גבוה מחלק את עבודתו בין שלוש משרות, בקופת חולים, בבית חולים ובקליניקה פרטית, כל אחת עם שכר נמוך מהממוצע, הוא יוריד את הממוצע במקום להעלות אותו. לכן השכר גבוה יותר - וכנראה מדויק יותר, שכן בבואנו לבחון את פוטנציאל ההשתכרות במשק, הנתון המעניין הוא כמה העובד מכניס מכלל המשרות שלו ולא כמה כל משרה (חלקית) שווה בנפרד.
על פי המדידה של ביטוח לאומי, בשנת 2024 השכר עלה ב-5.5% בשנת 2024 לעומת שנת 2023, מה שמייצג עלייה ריאלית ביחס לאינפלציה של 3.1% שהייתה בשנה זו. עם זאת, יש לציין, מאז האינפלציה כבר טיפסה ל-3.6%. בעקבות פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בסוף 2023, מספר המעסיקים ירד ב-3% ומספר המועסקים ב-2.4%.
נשים מרוויחות פחות
בעזרת הנתונים החדשים של ביטוח לאומי, ניתן להסיק מסקנות גם על פערים מגדריים: ב-5 העשירונים הנמוכים ישנן 46% יותר נשים מאשר גברים, וב-5 העשירונים הגבוהים ישנם 48% יותר גברים מאשר נשים. בעשירון השכר העליון ישנם 174% יותר גברים מאשר נשים. מעניין לראות שבראשית המלחמה, כמו גם בסוף שנת 2024, חלה ירידה משמעותית במספר המועסקים, בעיקר הגברים, תוך עלייה של השכר הממוצע של מי שנשארו. בעוד שתופעה זו בסוף 2023 ניתנת להסבר בעזרת פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הסיבה לתופעה הדומה בסוף 2024 פחות ברורה.
מבחינת ענפים כלכליים, הקבוצה שמרוויחה את הסכומים הגבוהים ביותר נמצאת ב"אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר" (כלומר, עובדי תעשיית האנרגיה, לרבות חברת החשמל) המרוויחים 30,284 שקל בחודש בממוצע וב"מידע ותקשורת" (כולל רבים מעובדי ההייטק) שמרוויחים בממוצע 27,823 שקל בחודש בממוצע. לעומת זאת, בענף שירותי אירוח ואוכל השכר הממוצע עומד על 6,119 שקל בלבד, זאת, להזכיר, כולל עובדים במשרות חלקיות בלבד.
הערים בהן השכירים מרוויחים הכי הרבה הן ערים שידועות באוכלוסייה החזקה שלהן כמו רעננה (21,534 שקל לחודש), הרצליה (21,473 שקל לחודש), מודיעין-מכבים-רעות (21,148 שקל לחודש) ותל אביב (20,655 שקל לחודש). הערים בתחתית ההתפלגות הן בעיקר חרדיות וערביות, לרבות מודיעין עילית (7,841 שקל לחודש), בני ברק (9,073 שקל לחודש) רהט (9,123 שקל לחודש) ונצרת (9,643 שקל לחודש). השכר הממוצע במודיעין עילית, אם כן, הוא כחצי בלבד מהשכר הממוצע בכלל המשק.