גיוס עובדים / צילום: Shutterstock, tsyhun
הכניסה להייטק הישראלי הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור מי שאינו מחזיק בניסיון קודם - כך עולה מנתונים שהגיעו לידי גלובס, מחברת ההשמה אתוסיה. מתוך 5,641 משרות פתוחות כיום בענף, רק 88 - כלומר 1.5%, מיועדות למועמדים ללא ניסיון. מספר מחפשי העבודה חסרי הניסיון מוערך בכ־1,800, אך הנתון הזה ככל הנראה נמוך מהמספר האמיתי: רק החודש הצטרפו מעל 3,000 אנשים לקבוצת טלגרם ייעודית שמרכזת משרות ג'וניור, נתון שמעיד על ביקוש גבוה בהרבה מהיצע.
● עשרות אלפי הודעות פישינג: המגזר הפיננסי תחת מתקפה
● בדיקה טכנולוגית | האם המכשיר הדק ביותר של סמסונג מתאים לכם?
לדברי אייל סולומון, מנכ"ל אתוסיה, הירידה במשרות התחלתיות אינה מקרית. הוא מסביר כי חברות הענק, שבעבר היוו תחנת כניסה שכיחה לבוגרי קורסים ותארים, שינו את אסטרטגיית הגיוס שלהן. הן עוברות לשימוש בכלים מבוססי בינה מלאכותית שמחליפים חלק מהשלבים שהיו בעבר חלק מתהליך ההכשרה הפנים־ארגוני. כתוצאה מכך, אותן משרות שפעם היו זמינות למתחילים פשוט נעלמות. גם עבור מועמדים עם ניסיון של שנה עד שלוש שנים, האפשרויות מצומצמות: כיום קיימות רק כ־500 משרות ברמה זו, לעומת כ־1,400 מחפשי עבודה.

אבי לואיס, מהנדס תוכנה ויזם מידע תעסוקתי ומי שהקים את "גוזלי", אתר שמרכז 4,000 משרות פיתוח רלוונטיות מתוך כ-900 חברות טכנולוגיה בארץ ומפעיל קבוצות טלגרם לפי תחומי התמחות, מזהה שינוי חד גם בדרישות הניסיון: "אם בעבר שנתיים ניסיון הספיקו, היום זה כבר לא מספיק. שלוש זה השנתיים החדש".
הפערים הולכים ומעמיקים
לפי נתוני אתוסיה, מרבית המשרות הפתוחות כיום בהייטק מיועדות לתפקידים הנדסיים: כמעט 59% מהן הן בתחומי הפיתוח וההנדסה, ועוד כ־15% בטכנולוגיות מידע. במילים אחרות, שלושה מכל ארבעה תפקידים זמינים דורשים ידע טכנולוגי מובהק. מנגד, תחומים שאינם טכנולוגיים, כגון שיווק (4.4%), מכירות (4.7%), ניהול פרויקטים (3%), משאבי אנוש (1.6%) ואפילו מחקר ופיתוח - מהווים נתח קטן בלבד משוק התעסוקה לצעירים. המשמעות היא שמועמדים שמגיעים מרקע לא הנדסי, כולל בוגרי תארים בתחומים רכים יותר, מתחרים על פלח שוק צר במיוחד, שבו גם הדרישות הולכות ומחמירות.

הבעיה מתחדדת גם כשמסתכלים על ההתפלגות הגיאוגרפית. למעלה מ־83% מהמשרות לצעירים עם עד שלוש שנות ניסיון מרוכזות במחוז ת"א והמרכז, לעומת שיעור מזערי של 2% בלבד בדרום ו־1.5% בירושלים. חיפה והצפון יחד מחזיקים כ־13% מהמשרות בלבד. כלומר, מי שאינו מתגורר בגוש דן, וקל וחומר מי שמגיע מאזורים פריפריאליים, כמעט ואינו נתקל במשרות התחלתיות בסביבת מגוריו - ודאי לא כאלה שאינן טכנולוגיות.
מעבר לכך, הנתונים מצביעים על כך שקיימים גם פערים מגדריים ניכרים. 72% ממחפשי העבודה כיום הם גברים, ורק 28% נשים. מאחר שרוב המשרות נופלות בתחומים טכנולוגיים־קלאסיים, שבהם הייצוג הנשי עדיין נמוך, מתחדדת מגמת אי־השוויון גם בתוך קהילת מחפשי העבודה עצמה. גורם נוסף שמחריף את הקושי הוא מאפיין הגיוס הנוכחי: במצב של תחרות גוברת, חברות מעדיפות להמר על מועמדים שכבר הוכיחו את עצמם בשוק.
כל אלה יחד יוצרים שוק שמכוון את עצמו יותר ויותר לעובדים מיומנים, ממוקמים היטב מבחינה גיאוגרפית, ומחוברים לתעשייה עוד לפני שהתקבלו למשרה ראשונה. עבור כל היתר - ובהם אלפי צעירים מכל רחבי הארץ, הדרך פנימה רק הולכת ומתארכת.
לדברי לואיס, בוגרי תארים במדעי המחשב, שלמדו תכנים מתקדמים יותר, הם בין אלו שנפגעים הכי הרבה ולא מצליחים למצוא תפקיד ראשון. "התואר מתמקד באלגוריתמיקה ובלימודי חשיבה, אבל בפועל רוב הבוגרים מכוונים למשרות ג’וניור בפיתוח תוכנה ואין כמעט כאלה".
תחרות גבוהה, פתרונות מעטים
מעל כל אלו מרחף גם שינוי טכנולוגי עמוק שמצמצם את הביקוש למתכנתים צעירים. לואיס מסביר כי בעבר היה צורך בצוותים של מפתחים לבניית אבטיפוס, אך כיום ניתן לבנות מוצר בסיסי באמצעות כלים של בינה מלאכותית, גם בלי צוות מלא.
סולומון מוסיף כי המגמות האלה לא מוגבלות לישראל בלבד. לדבריו, "חברות רוצות תוצאה מהירה, מדויקת וחסכונית, ולכן מקצצות את שלב ההכשרה. מבחינתן, גיוס ג’וניורים הפך מהשקעה - להוצאה".
לואיס אומר לסיום כי בקבוצה שהקים למשרות ג'וניור (0 שנות ניסיון בלבד) הוא משתדל לפרסם משרה אחת כל יומיים, אך גם זה מצריך סינון קפדני. "לפעמים זו משרה זמנית, לפעמים תנאים לא אידיאליים, אבל זו אופציה אמיתית. הביקוש עצום. הרבה מהפניות שאני מקבל הן לא רק על המשרה עצמה, אלא איך בכלל להיכנס לשוק, מכתיבת קורות חיים ועד להבין אם משרה מסוימת אמיתית או לא".