ביל אקמן / צילום: Reuters, Richard Brian
את המכתב השנתי לבעלי המניות, שכתב וורן באפט לפני כשנה, הוא תיבל בנימה פילוסופית על תמותת האדם מול תוחלת החיים של החברה שבנה. "חברות נעלמות מסיבות רבות, אך בניגוד לבני אדם, הזדקנות כשלעצמה אינה קטלנית. ברקשייר של היום צעירה בהרבה מזו של 1965. ואני, בן 94, לא ייקח זמן רב עד שגרג אייבל יחליף אותי כמנכ"ל ויכתוב את המכתב הזה". ואכן, לא לקח הרבה זמן, ולפני כחודשיים (תחילת מאי) הוכרז אייבל רשמית כמנכ"ל הבא של ברקשייר - סוף עידן של יותר מ־60 שנה.
למרות זאת, קשה להגיד שאייבל הוא ממשיך מורשת באפט, האורקל של השוק. הוא חסר את הרקע והניסיון של קודמו המיתולוגי, וגם בוול סטריט לא נרשמה התלהבות, ומניית ברקשייר ירדה בכ-12% מאז הודעת הפרישה (תחילת מאי) ועד ה-10 ליולי.
אם מחפשים את היורש האמיתי של באפט, זה שכל העיניים יהיו נשואות אליו, ייתכן שהוא בכלל נמצא מחוץ לברקשייר. אחד המועמדים הבולטים לכך הוא ביל אקמן, יהודי שהקים את קרן הגידור המצליחה פרשינג סקוור בשנת 2004.
אם תשאלו את אקמן - זה מה שהוא רוצה. על הרעיון הזה הוא רמז לראשונה בתחילת השנה במכתב למשקיעים. "התנצלותי למר באפט, אבל הווארד יוז (החברה שבה אקמן הוא בעל המניות הגדול ביותר - ב"ב) תהפוך לברקשייר מודרנית", כתב. "נאמץ עקרונות דומים לאלה של ברקשייר לטווח ארוך ובמיקוד בבעלי המניות".
אפשר בהחלט לתהות איך זה מסתדר עם העובדה שרק לפני שלושה חודשים כינה אקמן את אסטרטגיית ההשקעה של באפט "שמרנית מדי", וטען שהעסקים של ברקשייר ככל הנראה יתנהלו טוב יותר תחת המנכ"ל הבא. אבל לצד זאת הוא כתב ברשת החברתית X: "לראשונה שמעתי על וורן באפט מחבר ללימודים כשהייתי בן 20. כשקראתי לראשונה את מכתב בעלי המניות של ברקשייר האת'וויי - זה מה שהעניק לי את ההשראה להפוך למשקיע".
כך או כך, הרבה מים עברו מאז בנהר ההדסון, ועתה, ארבעה עשורים ומיליארדי דולרים אחרי, אקמן עושה את צעדיו הראשונים בניסיון ללכת בעקבות באפט.
"לא נתחיל עם פילים"
בתחילת שנות השישים לקח באפט חברת טקסטיל קטנה בשם ברקשייר האת’וויי והפך אותה לחברת אחזקות. "הברקשייר" שאקמן בחר כדי להגשים את חזונו היא חברת נדל"ן בשם הווארד יוז.
למעשה, מדובר באסופת נכסים בארה"ב שהרכיב התעשיין והמיליארדר המתבודד הווארד יוז. כשמת בשנות השבעים הנכסים נרכשו בידי ג'נרל גרות' פרופרטיז. ב־2008, כשהחברה הייתה בתחתית, רכש אקמן 20% ממנה - הימור מוצלח שלימים העניק לחברה שלו רווח של יותר מ־1.5 מיליארד דולר. שנתיים אחר כך פיצל אקמן את הנכסים שלה והתבסס עליהם כדי להקים את הווארד יוז.
בתחילת מאי, יומיים אחרי שבאפט הכריז על יורשו הרשמי, הוציא אקמן את תוכניתו אל דרכה. באמצעות הון שגייסה קרן הגידור שלו פרשינג סקוור בשנה שעברה ממשקיעים חיצוניים, רכש מניות בהווארד יוז בשווי 900 מיליון דולר ובפרמיה של כ־50% על מחיר השוק, כדי להיות בעל המניות הגדול ביותר בחברה (47%). אקמן מצדיק את הפרמיה בכך ששווי השוק של הווארד יוז (4.1 מיליארד דולר) נמוך בהרבה משווייה בספרים - הנהלת החברה מעריכה את שווי נכסיה ב־5.85 מיליארד דולר. "זה לא עסק שוול סטריט נתנה לו ערך הוגן", אמר.
כעת אקמן גם חוזר לתפקיד יו"ר הדירקטוריון, שממנו פרש לפני שנה, ומנהל ההשקעות הראשי של פרשינג סקוור יהיה אחראי על ניהול תיק ההשקעות של הווארד יוז. נוסף על כך, פרשינג סקוור תגבה מהווארד יוז תשלום רבעוני.
אבל כדי להיות באפט הבא אקמן יצטרך לקחת את חברת הנדל"ן הזואת, שכונתה בעבר בידי אחד המתחרים shit company, למכונה ליצירת עסקאות. זאת ללא היתרון שמיצה באפט עד תום - שימוש מבריק בחברות הביטוח שלו כדי לממן את רכישותיו. בעגה קוראים לזה float - במקום לגייס כסף מהלוואות או ממשקיעים, באפט השתמש בכספי הפרמיות של חברות הביטוח שבבעלותו: כסף שהתקבל מלקוחות, אבל טרם שולם להם בתביעה. בעזרת float של מיליארדי דולרים ובעלויות מימון אפסיות הוא השקיע בחברות ענק כמו קוקה־קולה, אמריקן אקספרס, אפל ועוד.
בעקבות כך אקמן אמר כי ייתכן שהווארד יוז תרכוש או תקים חברת ביטוח. "המודל הזה לא חמק מעינינו". אבל זה לא כל כך פשוט - הקמת חברת ביטוח דורשת אישורים רבים, רזרבות הון ומעקב רגולטורי קפדני. זה תהליך איטי ויקר בענף ששולטות בו ענקיות עם יתרון לגודל, ניסיון ושמות מבוססים.
כמו כן, יש לציין כי השלבים הראשונים בתוכנית הרחבה יותר של אקמן מגיעים גם בתקופה כלכלית מסוכנת, עם תנודתיות עצומה בשווקים העולמיים, שנגרמה בשל מדיניות הסחר והמכסים של טראמפ. אקמן מצדו דווקא רואה בכך הזדמנות. "אני חושב שהתזמון שלנו לא יכול היה להיות טוב יותר," הוא אמר. "הזמן הטוב ביותר להשקיע הון ולקנות חברות הוא כאשר יש תנודתיות ואי־ודאות. אז המזומן הוא הנכס הכי יקר".
אקמן גם דוחה את הרעיון שלחברת האוורד יוז יש יותר מכשולים מאשר לברקשייר. "נקודת הפתיחה שלנו, יחסית לזו של ברקשייר בשנות השישים, טובה לאין ערוך", אמר לפייננשל טיימס. "בניגוד למצב תעשיית הטקסטיל בארה"ב ב־1965, תעשיית בניית הערים בארה"ב, במקומות שבהם מתגוררים אנשים ב־2025, היא עסק מעולה".
לצד זאת, אקמן בהחלט מודע למגבלות המימוניות שלו. "אנחנו לא נתחיל עם פילים, אלא עם בעלי חיים קטנים", אמר והתכתב עם דבריו של באפט, שהוא "יוצא לצוד פילים".
פשטות מול סגנון נוצץ
ואחרי הכול, באפט ואקמן הם נציגים בולטים של גישות שונות לניהול הון: באפט מזוהה עם סבלנות ופשטות, ואילו אקמן משקיע אקטיביסטי שלא מהסס להתעמת עם הנהלות או עם כל שוק שמאתגר אותו. הרגל שתיית הקולה צ’רי של באפט ותובנות ההשקעה הפשוטות שלו מנוגדות בחדות לאקמן, שמאמץ סגנון פיננסי נוצץ ומשמיע דעות שנויות במחלוקת ברשתות החברתיות. האורקל מאומהה גר באותו בית בנברסקה כבר יותר מ־50 שנה; אקמן שילם 23 מיליון דולר על פנטהאוז במנהטן.
בעוד באפט מקפיד לרכוש מניות של חברות עם מותג חזק ותזרים יציב, להחזיק בהן עשורים וכמעט לא להתערב בניהולן, אקמן מחפש חברות שזקוקות לזעזוע. הוא נכנס, משפיע ולפעמים גם יוצא בתוך שנים בודדות - אך לעתים קרובות מותיר אחריו שובל של כותרות. בניגוד לרוגע הכמעט בודהיסטי של הבאפטיזם, אקמן מביא איתו דרמה, מינוף ושימוש אגרסיבי בתקשורת.
אקמן שונה גם בגישתו לשוויי חברות. "באפט בדרך כלל לא היה מוכן לשלם מחיר גבוה עליהן", אמר אקמן, "הוא מאוד מאוד ממושמע. אני לא מכיר עסק שהוא רכש ושילם עליו יותר מפי עשרה מהרווח". זו כמובן אמת חלקית - באפט אמנם חיפש עסקים שנסחרים במחיר מציאה, אבל את אפל, האחזקה הכי גדולה של ברקשייר, הוא רכש ב־2016 במכפיל 14.
מה שבכל זאת משותף לשניהם הוא ההצלחות הגדולות והכישלונות הצורבים, ובעיקר - שניהם הוכיחו שהם יודעים לעשות כסף. מאז הקמתה בשנת 2004, לפי בלומברג, הקרנות של פרשינג סקוור הניבו תשואה שנתית ממוצעת של 19.8% לאחר דמי ניהול - כמעט זהה לרקורד של באפט, 19.9% לאורך 60 שנה. כאשר מחשבים גם את דמי ההצלחה, התשואה נטו של אקמן יורדת בכ־3%.
"יש רק וורן באפט אחד"
כשמדברים על היורש של באפט, צריך לומר שאקמן הוא לא הראשון - היו כאלה שניסו את זה קודם. אנתוני גארה, עורך השקעות בפייננשל טיימס, אמר כי "לאורך השנים היו לא מעט חברות שניסו לחקות את ברקשייר. ניתן לבנות מבנים ארגוניים שמזכירים את ברקשייר, אבל לבנות את האמון וההון האמיתי עם בעלי המניות ועם בעלי החברות שמוכרים את עסקיהם, זו באמת המשימה הקשה. ועד כה, למרות שניסו, אף אחד בוול סטריט לא הצליח לשחזר אותה".
"יש רק וורן באפט אחד, ולעולם לא יהיה אחר", כתב ג'ייסון צוויג מהוול סטריט ג’ורנל במאמר בתחילת מאי. "אני מאמין שחזירים יצמיחו נוצות לפני שמישהו יעז לנסות להשתוות לוורן באפט".
כך או כך, בינתיים "לא נרשמה איזו התלהבות בסגנון 'הנה מגיעה ברקשייר האת'וויי הבאה'", אמר גארה. לפי שעה, גם המשקיעים של הווארד יוז לא מתרשמים, ומניית החברה ירדה בכ-9% מתחילת השנה.