נתניהו, טראמפ, חמינאי / צילום: עמירם גיל, שאטרסטוק
ישראל נערכת כבר חודשים לתקיפה נרחבת באיראן, אך מי שעצר אותה הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשל המשא־ומתן לכינון הסכם גרעין מחודש. הוא הבין היטב כי מתקפה כזו תסתום את הגולל על הסכם לא רק בטווח הזמן המיידי, אלא גם בטווח הזמן הארוך. אולם, חמישה סבבי שיחות עם משטר האייתוללות המחישו לטראמפ תכונה מוכרת היטב של משטר האייתוללות בקרב כל מי שמכיר אותם, באמת: הטעיה.
● התעשיות הביטחוניות | הפיתוח הישראלי שיהפוך מסוקי קרב לקטלניים יותר
● כותרות העיתונים | מה חושבים בעולם הערבי על מנהיג המיליציה בעזה
אינטרס מרכזי של הרפובליקה האסלאמית במשא־ומתן אינו בהגעה להסכם, כזה שמיטיב איתם כמו זה שהגיעו מול הנשיא לשעבר ברק אובאמה בהחלט מתקבל על הדעת. המניע העיקרי בשיחות הוא "קניית" זמן לטובת התקדמות נוספת בתוכנית הגרעין. נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מדברים בעד עצמם, ולא צריכים את המניעים הישראליים כדי להבין זאת.
הדוח הרבעוני של סבא"א הצביע, כי איראן הגיעה ב־17 במאי השנה לכ־408.6 ק"ג אורניום מועשר ל־60% - עלייה של 133.8 ק"ג מאז הדוח הקודם בפברואר. עבור פצצת גרעין נדרשים כ־42 ק"ג אורניום מועשר לשיעור של 90%. כלומר, אם את אותה הכמות יעשירו לשיעור רלוונטי, לאיראן יהיה די אורניום לכעשר פצצות גרעיניות. מעבר לאורניום, הפער של איראן מפצצת גרעין טמון ב"קבוצת הנשק", הרכיב בנשק הגרעיני שמביא לתגובת שרשרת ופיצוץ.
צפון קוריאה ורוסיה עשויות לסייע לאיראן
דוח סבא"א שבחנו לאחרונה במכון למדע ולביטחון בינלאומית (ISIS) והתבסס על מבצע לכידת ארכיון הגרעין על ידי המוסד, ממחיש כי משטר האייתוללות ביצע ניסויי פיצוצים גרעיניים, שלב מהותי בתהליך ליצירת איום גרעיני. בה בעת, לאיראן יש ידידות בעלות ידע גרעיני צבאי שעלולות לסייע לה, בין אם זו רוסיה שצורכת ממנה חימושים משוטטים מדגם שאהד 136 ובין אם זו קוריאה הצפונית. באוגוסט אשתקד, פיונגיאנג חשפה שני חימושים משוטטים (מל"טים מתאבדים) שדומים במיוחד למוצרים הישראליים "הארופ" של התעשייה האווירית ו"הירו 400" של יוויז'ן (UVISION). על כן, ניתן לדמיין מהיכן הגיע הידע והאמצעים שאפשרו את ההנדסה ההפוכה.
ועתה, פני ארה"ב ואיראן לסבב המשא־ומתן שיתקיים ביום ראשון בבירת עומאן, מוסקט. טראמפ ואנשיו, כולל השליח סטיב וויטקוף, הפנימו כי איראן מנסה "למרוח" את הזמן, וזה מסוכן. לא בכדי התחילו מאז שיחתו של נשיא ארה"ב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שלל דיווחים על ההכנות הישראליות לתקיפה באיראן. המסרים בדיווחים השונים היו כי טראמפ הבהיר לנתניהו את דרישתו שלא לתקוף. וכעת, ראה כי הדברים השתנו.
למדנו היטב מהקדנציה הראשונה ועל אחת כמה וכמה בקדנציה השנייה של טראמפ על שיטת המשא־ומתן של "הפיכת שולחנות". זה קרה במכסים, זה קרה עם אילון מאסק, ועודנו קורה בשלל תחומים. ישראל, במקרה הזה, היא האיום בהפיכת השולחנות של טראמפ. אלא, שבניגוד לכסף, עצום ככל שיהיה בסחר בין ארה"ב לבין מדינות שונות כמו סין, העצבים כה חשופים, שלא צריך לעשות פעולה מכוונת להבערת האזור. די בטעות "קטנה" שתביא להסלמה אזורית חסרת תקדים.
הפגנת חולשה כלפי חוץ, עשויה להביא לטלטלה בתוך איראן
אם ישראל הייתה רוצה, היא הייתה תוקפת את איראן, מזמן. ישראל לא רוצה, בין אם בשל הלחץ של טראמפ ובין אם משום שהיא רוצה שמתקפה על איראן תהיה אפקטיבית ברמה מקסימלית. לצה"ל יש אומנם אמצעי תקיפה איכותיים, אך אלו אינם האמצעים האמריקאים - בטח לא כאלו שמתקרבים ליכולות של מפציצים אסטרטגיים כמו B-2 והחימושים חודרי הבונקרים שמסוגלים לפגוע ביעדים שלישראל אין יכולת להשמיד.
בסיכומו של דבר, מתכנס טראמפ לתרגיל משא־ומתן אחרון מול האיראנים, לקראת סבב משא־ומתן שעשוי להפוך לאחרון. במידה ומשטר האייתוללות יציג, מול האיום המוחשי, נפש חפצה - נשיא ארה"ב יבהיר לראש הממשלה כי הוא עדיין לא מאשר תקיפה. עם זאת, היעדר התקדמות מהותית ככלל ובדרישה האמריקאית להוצאת העשרת האורניום מאיראן בפרט, יכולה להפוך ל"יריית הפתיחה" למלחמה אזורית חסרת תקדים.
איראן היא לא עיראק של סדאם חוסיין שבחר לא ללכת למלחמה כוללת בעקבות השמדת הכור הגרעיני שלו ב־1981, או סוריה של בשאר אסד שנטל החלטה דומה בעקבות השמדת הכור שלו ב־2007. אלו שני דיקטטורים שבאותה תקופה היו עם מניעים טובים, ביטחוניים מבית ומחוץ, כלכליים וחברתיים, לא להסלים אף יותר את המצב. לעומת זאת, החברה האיראנית במצבה הכלכלי החמור ביותר אי פעם, שהשביתות בה הפכו לדבר שבשגרה, והניתוק של המשטר ממנה - בכל התחומים - ניכר. לכן, החשש של המנהיג העליון עלי חמינאי הוא כי הקרנת חולשה כלפי חוץ וחוסר תגובה, תקרין חולשה כלפי בית, ותביא למחאות שמזכירות את המהפכה האסלאמית ב־1979. וכך, אירוע מחוץ יוכל להפוך לטלטלה פנימית שתהפוך את שעון החול על משך חיי הרפובליקה האסלאמית.