מפציץ מסוג B-2 Spirit / צילום: ap, Jeff Roberson
ארה"ב הטילה לפנות בוקר (א'), לראשונה אי פעם בשימוש מבצעי, 12 פצצות GBU 57 משישה מטוסי B-2 על מתקן העשרת האורניום בפורדו. זה נדרש משום שהמתקן בוצר היטב באדמה, ורק לאמריקאים יש את יכולות התקיפה שעשויות להשמיד אותו - הן ברמת המטוסים והן ברמת הפצצות. אם כך, מהם מטוסי B-2 שמדברים עליהם? מהן הפצצות הייחודיות? והאם יש מדינות נוספות שמחזיקות בהן? גלובס עושה סדר.
מהם מטוסי B-2?
את מטוסי B-2 ספיריט, מפציצים חמקניים אסטרטגיים שמסוגלים להטיל פצצות גרעיניות, מייצרת חברת נורת'רופ גרומן. טיסת הבכורה של המטוסים התבצעה בשנת 1989, ואלו נכנסו לשירות מבצעי כארבע שנים לאחר מכן. עד עתה, פעילותם עסקה בהטלת חימושים קונבנציונליים, כולל במהלך חילופי המהלומות האמריקאים עם המורדים החות'ים בתימן בחודש אוקטובר אשתקד. מוטת הכנפיים של המטוס עומדת על כ־52 מטר, אורכו כ־21 מטר, וגובהו כ־5 מטר.
המפציץ יכול לפעול בכל גובה, עד 50 אלף רגל, וטווח הפעולה שלו עומד על כ־9,600 ק"מ ללא תדלוק. במסגרת שליחת המסרים המאיימים לאיראן, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שלח כבר באפריל שישה מטוסי B-2 ספיריט לאי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי, מרחק של כ־4,000 ק"מ בלבד מאיראן. הכוונה בעצם ההצבה הייתה ברורה למשטר האייתוללות, משום שכושר הנשיאה של B-2 עומד על כ־18.1 טונות. כל אלו מביאים לתג המחיר הגבוה והחריג במיוחד של המטוס: 2 מיליארד דולר.
מהי הפצצה המיוחדת שהמטוסים יכולים להטיל?
הפצצה שמזוהה מאוד עם האיום הגדול שמהווה B-2 לכל אויבת של ארה"ב היא GBU 57, הפצצה הקונבציונלית החזקה ביותר בתבל שמכונה "אם כל הפצצות". הייעוד של הפצצה הענקית שמשקלה כ־13.6 טונות וכולל חומר נפץ במשקל 2.4 טונות הוא להיות חודרת בונקרים. הפצצה גדולה במיוחד, באורך 6 מטרים, כשכושר הנשיאה של B-2 מאפשר לקחת שתי יחידות ממנה בכל תקיפה.
אותן שתי פצצות מסוגלות לחדור ראשית לעומק מתקני הגרעין האיראניים המבוצרים היטב באדמה, ורק אז להתפוצץ. אותם יעדים היווה עילה מרכזית לאמריקאים לפתח את הפצצה החריגה בתחילת שנות ה־2000, מתוך ההבנה כי תוכנית הגרעין האיראנית תיבנה עמוק מתחת לאדמה, במיוחד המתקן בפורדו.
הייעוד של ה-GBU 57 הוא כה קטלני שגם לא היה לאמריקאים צורך בכמויות גדולות ממנו, ועל כן היצרנית בואינג סיפקה ממנו, לפי הערכות, כ־20 יחידות בלבד בעשור החולף. בדומה לכל התחומים, מוצר ייחודי ללא ייצור סדרתי נרחב מביא למחיר גבוה במיוחד: כ־20 מיליון דולר. לצורך ההשוואה, טיל מתחום אחר, מיירט פאק 3 של פטריוט, עולה כ־6 מיליון דולר.
מי מחזיקות במטוסי B-2 ובפצצות GBU 57?
ארה"ב היא המדינה היחידה שמחזיקה הן במטוסי B-52 והן בפצצות GBU 57. שתי סיבות מרכזיות משפיעות על כך: תגי המחיר הגבוהים של המטוסים והפצצות, ולא פחות מכך - הרצון האמריקאי לשמר יכולות אסטרטגיות ייחודיות רק להם. זאת בדומה, למשל, למטוסי F-22 מהדור החמישי שמייצרת לוקהיד מרטין, שאותם מפעיל אך ורק חיל האוויר האמריקאי. אותו היתרון מובטח באמצעות חקיקה בקונגרס.
האם אי פעם עסקו באפשרות שישראל תחזיק ב־GBU 57?
כן. בצל הסכמי אברהם והמשא־ומתן שקיימה ארה"ב ב־2020 למכירת מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות, צעד שהיה פוגע בעליונות האווירית האזורית של ישראל, בחנו בוושינגטון אפשרות למכור GBU 57 לישראל. הסנאטורים בריאן מאסט הרפובליקאי וג'וש גוטהיימר הדמוקרטי אף הגישו הצעת חוק בנושא, כדי שיתאפשר למכור את הפצצות. במקרה הישראלי, אין מטוסי קרב שמסוגלים לשאת את הפצצה, אלא רק מטוסי הרקולס שנבחנו ונמצאו בעבר ככאלו שמסוגלים להטיל אותה.
האם ארה"ב הביעה כוונה לאחרונה לשדרג את ישראל ביכולות התקפיות חדשות?
משרד הביטחון, כפי שנחשף בגלובס לפני כחודש, נמצא במשא־ומתן מתקדם עם הממשל האמריקאי לרכישת טילי שיוט מסדרת JASSM (Joint Air-to-Surface Standoff Missile) של ענקית הנשק לוקהיד מרטין. JASSM מצוידים בראש קרב של 450 ק"ג חומר נפץ, והם יכולים לתמרן באוויר, לעקוף מכ"מים ולהתחמק מיירוט - יתרון משמעותי מול מערכות הגנה. אולם ככלל, בשל יכולות התמרון, טילי שיוט איטיים יותר מטילים בליסטיים. מערכת ההנחיה של הטיל, שמזהה ומתחקה אחר מטרות לפי פליטת החום שלהן, וכן הטווח שלו מאפשרים את שיגורו ממרחק של מאות קילומטרים, ובכך פוחת הסיכון לצוותי האוויר.
הטיל משתלב בעיקר בפלטפורמות מתקדמות כמו B-2 ומטוסי F-18, וכן מטוסי F-35 שחיל האוויר הישראלי היה הראשון בעולם להשתמש בהם מבצעית ב־2018, נגד יעדי משמרות המהפכה בסוריה. באותה השנה מטוסי קרב אמריקאים שיגרו 19 טילי JASSM כחלק מהמאבק בדאעש בסוריה. טילי JASSM-ER לא מסוגלים להשמיד מטרות מבוצרות היטב ועמוקות בקרקע כמו, למשל, מתקן העשרת האורניום האיראני בפורדו.