אוטובוסים חונים בתחנה המרכזית בת''א / צילום: Shutterstock
ועדת המחירים של משרדי האוצר והתחבורה החליטה לדחות את עדכון המחיר בתחבורה הציבורית לחודש ינואר, כך שמחיר הנסיעות לא יעלה בסוף החודש כפי שתוכנן.
● עקב המצב: עיריית תל אביב תאפשר לתושבי העיר חניה ללא תשלום בכחול לבן
● המרחב האווירי של ישראל צפוי להיפתח מחדש ב-14:00
נזכיר כי בסוף החודש מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית אמור היה להשלים עלייה של כ-50% מאז חודש אפריל. עד אפריל מחיר הנסיעה עלה 6 שקלים, ועלה ב-2 שקלים ל-8 שקלים כתוצאה מהסכמות בתקציב המדינה האחרון. כעת צפוי היה להשלים עלייה נוספת בעקבות עדכון מדד התשומות בתחבורה הציבורית ל-9 שקלים.
מדי שנה מתעדכן באופן אוטומטי מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית בהתאם לעלייה במדד תשומות התחבורה הציבורית שמורכב משכר, ביטוח, דלק וכד'. בחודש יולי הקרוב אמור היה המדד להתעדכן באופן שהיה מעלה את המחיר בשקל נוסף לאחר שכאמור קפץ כבר באופן משמעותי במהלך השנה. אולם ועדת המחירים החליטה לדחות את העלייה לפחות עד חודש ינואר.
בעקבות המלחמה נמצא מקור תקציבי נוסף
בחודש האחרון פנתה שרת התחבורה מירי רגב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' בדרישה למנוע את העלאת המחירים ולמצוא מקור תקציבי חלופי. אולם, כבר בעת הסיכומים לקראת תקציב המדינה ידעו במשרדים שהמחירים צפויים להתעדכן, כמדי שנה, בחודש יולי. בדיוני התקציב במשרד האוצר טענו שנדרש קיצוץ מאסיבי בתוכניות המשרד לנוכח עלויות המלחמה, כך פרויקטי תשתית רבים עמדו בפני קיצוצים, עיכובים וביטולים. כדי למנוע את הגזרה הציעו שם חלופה נוספת - העלאת מחירים בתחבורה הציבורית יחד עם החלת רפורמת התעריפים של רגב, כשלפי משרד התחבורה נכנסים תחתיה כ־80 אחוזים מהנוסעים.
היא כוללת חלק שכבר עבר בתקציב הקודם, ובו הנחות לצעירים בגילאי 18־26, נסיעה חינם לחיילים משוחררים והנחות לפריפריה, וחלק שנכנס כעת וכולל הנחות לפי מדד סוציו־אקונומי ונסיעות חינם לגמלאים.
מאז, פרצה המלחמה עם איראן וברור שנדרשת דחייה של העלאת התעריפים הנוספת. במשרד התחבורה מצאו מקור תקציבי בסך של 115 מיליון שקלים כתוצאה מדילול התחבורה הציבורית בעקבות הנחיות פיקוד העורף.
הנסיעות בתחבורה ציבורית מסובסדות על ידי המדינה בסכומי עתק שגדלים מדי שנה וקפצו פי 4 בעשור האחרון עד שהגיעו לכ־14 מיליארד שקל. במקביל, הכסף שנכנס מהנוסעים קטן ונשחק לאורך השנים, עד שבשנת 2023 הממוצע עמד על 2.7 שקלים לנסיעה לעומת 8 שקלים בשנת 2004.
כך, הסובסידיה שגדלה פיצתה בחלקה על השחיקה בפדיון ולא הובילה לתוספת שירות בתחבורה הציבורית באופן שמשך את הנוסעים להשתמש בה. למעשה, שיעור הסבסוד של המדינה עמד לפני ההעלאה על כ־90 אחוזים מעלות הנסיעה, ובאוצר סברו שאם יצמצמו את השיעור הזה יוכלו להוסיף יותר שירות - וכל תוספת שלו תעלה פחות.
זאת בהשוואה למדינות ה־OECD, שם המחירים יקרים בהרבה וסבסוד הממשלות עומד על עשרות אחוזים פחות מבישראל. ואולם, במדינות אלו לא הסתפקו רק בשירות תדיר של אוטובוסים, אלא גם בהקמת תשתיות העדפה לתחבורה הציבורית, כמו נתיבים לאוטובוסים ומסילות רכבת. לישראל כל אלו מגיעים באיחור ובעצלתיים, כשהמדינה לא מצליחה להוציא יותר מ־400 מיליון שקל בשנה על ביצוע נת"צים - בעוד תקציב החומש שלהם עמד על 6 מיליארד שקל.