טהרן בלהבות בעת המלחמה
מלחמת ישראל־איראן הפכה לאחת המוצלחות והמרשימות ביותר בתולדות המדינה, עם כניסתה של הפסקת האש. לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, צה"ל הצליח במלחמת בזק לנטרל איום קיומי על מדינת ישראל. כפי שגדלנו על המור"קים של מבצע "מוקד" שבו ישראל נטרלה את חילות האוויר הערביים ככלל ואת זהו המצרי בפרט, בעת שבה קהיר היוותה איום עיקרי לישראל.
במעבר חד למלחמה הנוכחית, ישראל הצליחה להגשים ב־12 ימים, את מה שלא התקרבה להשיג במשך 12 שנים. הטילים הבליסטיים הפכו מאיום קיומי לאיום, ותוכנית הגרעין האיראנית הפכה מאיום קיומי בטווח זמן מיידי - לכזה שאם בכלל נותר ממנה משהו, זה לטווח הרחוק. מלחמת ישראל־איראן ומלחמת ששת הימים משקפות מסורת ביטחונית, שבה ישראל יודעת לנצח מלחמות, אבל מלחמות בזק.
חולשה היסטורית של ציר ההתנגדות
התובנה הזו משתקפת גם מהמאבק באיומי הטרור במלחמת חרבות ברזל: בעוד חמאס הם שכפו את המלחמה ב־7 באוקטובר וזו הפכה מאז למלחמת גרילה, מול חיזבאללה זה לא היה כך. ישראל הפעילה את מבצע הביפרים, חיסלה בכירים, פגעה בתשתיות טרור במהירות כזו שארגון הטרור השיעי נאלץ להסכים להפסקת אש. בה בעת, המורדים החות'ים מדגימים כי בהיעדר מלחמת בזק, קשה מאוד להכריע ארגון טרור.
עם זאת, היעדר המעורבות של כלל המיליציות הפרו־איראניות במלחמה מול ישראל ומול ארה"ב משקפת הן את ההרתעה מולן והן את החולשה ההיסטורית של ציר ההתנגדות. איראן וכלל המיליציות נלכדו בתוך "קורי העכביש" שיצר קאסם סולימאני, שחוסל ב־2020 - ולא "זכה" לראות את תיאוריית טבעת החנק שלו הופכת לחרב פיפיות. לעומתו, המנהיג העליון עלי חמינאי ספון בבונקר, ועבור הישרדות המשטר שלו - נאלץ להסכים להפסקת אש שבה ברור לכל מי המפסידה הגדולה במלחמה.
עבור ישראל, הפסקת האש היא צעד חשוב בכל ההיבטים, ולא רק הביטחוני. האתגר הכלכלי של מלחמה מול איראן הוא משמעותי בטח אם המלחמה תהפוך למלחמת התשה. הפגיעה בנכסים אסטרטגיים של משטר האייתוללות מנעה מהאיראנים את האפשרות של מלחמת התשה. בטהרן הבינו כי אם ימשיכו במודל הנוכחי, הפגיעה במשמרות המהפכה ככלל ובבסיג' בפרט עשויה להביא להתקוממות של ממש ברחובות.
בטווח הארוך, הכלכלה הישראלית תרוויח בגדול מהמלחמה הזו, דרך התעשיות הביטחוניות שהוכיחו את עצמם ככוכבות הגדולות שלה - בהתקפה ובהגנה כאחד. לא בכדי נשיא צרפת עמנואל מקרון המשיך בפרובוקציות שלו בסלון האווירי בפריז, שבו הוחלט "לפתע" לחסום את הגישה לדוכנים הישראליים.
התעשיות הצרפתיות מביטות בקנאה רבה כיצד התוצרת הביטחונית הישראלית מוכיחה את עצמה שוב ושוב בשדות הקרב השונים ובמתווים רבים. זאת לעומת האירוע שבו יורט מטוס קרב צרפתי מדגם "רפאל", בעת ההסלמה האחרונה בין הודו לפקיסטן. מעבר לכך, באותה מערכה הייתה זו דווקא התוצרת הישראלית שעמדה לרשות צבא הודו שהרשימה.
להשלים את המטרות בעזה
בסיכומו של דבר, על אף התעשיות הביטחוניות שברמה המקצועית הן מהטובות בעולם, ישראל אינה מדינה חזקה דיה כדי להציב למלחמה יעד של הפלת משטר האייתוללות. קריסה שכזו היא ללא ספק, אינטרס ישראלי - אבל בירושלים לא נמצאים בעמדה של התעלמות מדעת הקהל הבינלאומית.
התעלמות שכזו הציבה את ישראל בעמדה בעייתית ובמצב תדמיתי סבוך לגבי עזה וביממה האחרונה ניכר כי שעון החול התדמיתי הבינלאומי של ישראל מול איראן התהפך, על אחת כמה וכמה בעקבות הפגיעה האמריקאית במתקנים בפורדו, נתנז ואספהאן. במצב שבו ישראל הייתה ממשיכה במלחמה מול מוסדות פנים איראניים ולאו דווקא צבאיים, השחיקה התדמיתית הייתה מואצת.
כעת, ישראל יכולה להפנות את מלוא תשומת ליבה למטרה הבסיסית והחשובה ביותר במלחמת חרבות ברזל: החזרת החטופים. בהיעדר גיבוי של המיליציות הפרו־איראניות וקל וחומר של משטר האייתוללות עצמו, חמאס נותר לבדו. במהלך המלחמה אמנם הם הוכיחו בארגון הטרור כי שאין להם שום יחס לאנושיות או לאזרחיהם, אבל יתכן כי תחושת הבדידות שבה הם שרויים, תאלץ אותם להגיע להסכם עם ישראל שכולל ויתור על השלטון ברצועה ושחרור החטופים, תמורת הישרדות התנועה.