מערכת של אורביט על גבי ספינה / צילום: אורביט
כל מלחמה גובה מחיר כבד מהכלכלה המקומית, וכך גם הלחימה מול איראן. אולם זו - בין אם הפסקת האש עם משטר האייתוללות תחזיק מעמד ובין אם לאו - היוותה הוכחה ניצחת נוספת לאיכות התעשיות הביטחוניות הישראליות - מול מדינה שזוכה לגיבוי מרוסיה ומסין.
● יירוט בלי טילים: כך צה"ל הפיל עשרות כטב"מים מאיראן
במכת הפתיחה הישראלית הופעלו, לפי דיווחים, טילי נ"ט מתקדמים בשלט רחוק, שנטרלו חלק מהטילים הבליסטיים האיראניים. אליהם התווספו כטב"מים שהופעלו לטובת חיסולים, מל"טים ורחפנים השתלטו על שמי איראן, וחימושים ישראליים רבים הוטלו מהשמיים. בה־בעת, את כל האירוע המורכב היה צורך לתכלל בעזרת תקשורת מתקדמת במיוחד.
מול אתגרי התקשורת האיראניים ובכלל, מי שבולטת היא חברת אורביט , שמנייתה עלתה מתחילת השנה בכ־25% וכ־550% בחמש שנים. החברה מפתחת ומייצרת מערכות תקשורת, בעיקר לווייניות, כשהסקטור הביטחוני מהווה כ־81% מהכנסותיה. בישראל, המערכות שלה מותקנות באוויר, בים וביבשה, ובמלחמת "חרבות ברזל" הן הוכיחו את עצמן בכל הזירות. למלחמה הזו התווספה ההסלמה לאחרונה בין הודו לבין פקיסטן, שגם בה המערכות של אורביט הופעלו.
"סביבת התקשורת מול איראן קשוחה, זה לא חיזבאללה ולא חמאס", מסביר דניאל אשחר, מנכ"ל אורביט. "לאיראן יש יכולות טכנולוגיות רבות, והן דורשות חיכוך עם טכנולוגיות סיניות ורוסיות. אלה שתי מעצמות שתומכות בה, ומכאן יש לה יכולות מעצמתיות בתחום".
המלחמה מול איראן, מציין אשחר, מגבירה את העניין הבינלאומי במערכות הישראליות, משום שלא רק שהן מוכחות בשדה הקרב - הן "בוגרות" ובעלות ניסיון בשדה הקרב.
"כוכבים" בשמי טהרן
על אף אתגרי מלחמת "חרבות ברזל", הצליחה מדינת ישראל להגיע לשיא יצוא ביטחוני חדש בשנת 2024: 14.795 מיליארד דולר, עלייה של כ־11.7% ביחס ל־2023 והכפלה בתוך חמש שנים. כך לפי נתוני סיבט, האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון. חברה שמהווה עוגן ביטחוני בתחומים שונים בצה"ל, בהם מל"טים, לוחמה אלקטרונית וחימושים, היא אלביט . הכנסותיה צמחו אשתקד ב־14.3% ל־6.8 מיליארד דולר.
המוצר של אלביט שממש השתלט על שמי איראן ככלל וטהרן בפרט הוא המל"ט הרמס 900 (כוכב), שמחירו מוערך בכ־6.85 מיליון דולר ליחידה, הוא בעל טווח פעילות של כ־1,000 ק"מ ואף יותר, מתבסס על תקשורת לוויינית, והוא מל"ט שמיועד לגובה בינוני ולמשך פעילות ארוך.
"'הכוכבים' מככבים בשמי איראן, שולטים בשמיים ועושים ציד. באיראן מוצגות יכולות מתקדמות בתחום המודיעין, עם יכולת מדהימה שרק חלקה פורסם", מדגיש רן קריל, סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בינלאומי באלביט. "בצילומים של דובר צה"ל ניתן לראות ציד במרחק של 1,500 ק"מ מישראל. לא היינו צריכים את האירוע, אבל זה חשיפה ופרסום. אחד מהנכסים הגדולים של מערכות הלוחמה האלקטרונית להגנה עצמית שנמצאות על כל כלי של חיל אוויר ומאפשרת לפעול בחופשיות במקום רווי איומים. אלה יכולות קצה שהעולם צריך להצטייד בהן. אני מניח שכשבנאט"ו יגדילו את ההוצאות הביטחוניות ויביטו על רוסיה וסין לטובת בחינת מערכות - אלה של אלביט יעמדו שם בשל מיקומן בקצה הטכנולוגיה".
קריל מסביר כי הבדל משמעותי בין מלחמת "חרבות ברזל" בטרם מבצע "עם כלביא" הוא שבאיראן הוצגו יכולות מתקדמות של המערכות. זה משתקף, למשל, מדיווח באתר "ארמי רקוגנישן" על שימוש של חיל האוויר בפצצת MRP-500 במשקל כ־227 ק"ג, שמותאמת למטוסי F-15 ו־F-16, וייעודה לחדור בונקרים עם בטון מזוין בעווי של עד מטר.
"יש עוד יכולות שתתגלינה בהמשך, וכאלה שלא ייחשפו", מציין סמנכ"ל אלביט, שמפנה זרקור גם להפקת הלקחים הנדרשת בהיבט עלויות היירוט. כל מיירט של חץ 3 עולה כ־2 מיליון דולר, מיירט של כיפת ברזל מוערך בכ־30 אלף דולר, פתרון לייזר נרחב יותר מ"מגן אור" בלבד - עשוי לדבריו לתת מענה בעלות הפעלה זניחה. "כמה חימושים זה היה חוסך לנו - כולל מול להקות של כטב"מים", הוא אומר.
בקשות לשיתופי־פעולה
לצידה של אלביט וחברות גדולות אחרות כמו התעשייה האווירית, פורחת תעשייה שוקקת חיים של כלי טיס בלתי מאוישים, מגדלים, סוגים וייעודים שונים. חברה ייחודית בישראל היא סטדיקופטר, שמתמחה במסוקים ללא טייס לעומת חברות לא מעטות שעוסקות בכלי טיס בעלי כנף קבועה או VTOL (אמצעים שממריאים ונוחתים אנכית).
איתי תורן, מנכ"ל סטדיקופטר, מספר כי הלקוחות בחו"ל עוקבים בעניין רב אחרי המתרחש מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" וכמובן במה שקורה באיראן. "התגובות שאנחנו שומעים הן של השתאות עד כמה האמל"ח הישראלי אפקטיבי ובא לידי ביטוי בשדות הקרב. אסור לנו לדבר על מה, איפה, איך וכמה מעורבים, אבל הלקוחות מבינים ומסתכלים על תעשיית הכטב"ם הישראלית בצורה מאוד אוהדת".
תורן אומר כי רוב ההתעניינות שלה זוכה החברה נובעת מהמערכות החמושות. "בתקופה האחרונה יש הרבה פניות של חברות זרות שמבקשות לבחון שיתופי־פעולה, של ייצור מקומי, פיתוח משותף".
רכב ממוגן שמציל חיים
המערכה באיראן אומנם דחקה את אור הזרקורים מהמלחמה ברצועת עזה, שעדיין נמשכת. חברה ייחודית היא פלסן מקיבוץ סאסא, כ־3.5 ק"מ מגבול לבנון, שעוסקת בתכנון וייצור מיגון לכלי רכב. הכלים של החברה פועלים במסגרת הלחימה ברצועה, אבל גם באינספור מקומות אחרים.
החברה נתפסת כמוקד ידע בינלאומי, ובין התאגידים המובילים שמשתפים איתה פעולה נמנים ג'נרל דיינמיקס באירופה וקנדה, האנווה הקוריאנית באוסטרליה ואושקוש. לצד זאת, החברה גם ממגנת פריגטות של צבאות נאט"ו, מסוקים ומטוסי תובלה.
גלעד אריאב, סמנכ"ל השיווק והפיתוח העסקי של פלסן, מספר כי כבר ב־8 באוקטובר הגיע צה"ל ולקח את כל הרכבים שבמלאי. מאז, הלקוחות מתעניינים מול החברה בלקחים מהמלחמה. "הרכבים הממוגנים מצילים חיים. לקבל רכב טיגריס שלנו שכל החלק האחורי שלו מפוצץ בלי ציר הגלגל האחורי, אבל לדעת שהחיילים שהיו בו חיים ויצאו כמעט ללא פגע, זו גאווה. זה מראה שעושים משהו נכון".
מוצר מסקרן של החברה הוא ATeMM, רובוט חשמלי שמתחבר לרכב מוביל והופך לחלק ממנו, מאפשר לשאת יותר מערכות ולחשמלן. בשטח הוא יודע להיות רובוט, וצה"ל משתמש בו. גם לקוחות בעולם בוחנים אותו. "זה לא תמיד היה כך, ואנחנו גאים מאוד", מסכם אריאב.