מתחם חדרפרטי של אייל נאור / צילום: שאולי לנדנר
ב־13 ביוני 2025, סמוך לשעה 3:00, ורגע לאחר שהחלו האזעקות שבישרו על פרוץ מבצע עם כלביא, החל לזמזם הטלפון של מעצב השיער איתי ויגמן, בעלים של מספרת פריזורה ביבנה. "כבר באזעקה הראשונה הבנתי שיום שישי אבוד ומהר מאוד הגיעו הודעות ביטול מלקוחות. באותו הרגע עדיין לא הבנתי שכל השבוע אבוד", הוא מספר.
● ענף הבנייה יתקשה לשקם במהירות את אזורי ההרס מהמלחמה
● עם סיוע של סין: איראן מפתחת יכולות חדשות שיכולות להפוך לנשק רב עוצמה
● הטייסים שעשו היסטוריה מספרים איך זה לטוס עשרות שעות במטוס המדובר בעולם
דווקא בשבוע זה המספרה של ויגמן גם ציינה עשור של פעילות, אבל חגיגות, כצפוי, לא היו שם. "היו לי הזמנות לכל השבוע וכולן בוטלו. אחר כך הודיעו שסוגרים את המשק אז בכלל לא היה על מה לדבר", הוא מספר. "גם כשאישרו פתיחה בכפוף למגבלות, כ־50% מהתורים בוטלו. אנשים מפחדים לצאת מהבית, ומוותרים קודם כל על המותרות. אנחנו סופגים פגיעה קשה. יש לי מרחב מוגן במקום ויש לי אישור עסק חיוני, אבל לא עבדתי כמעט שבועיים. זה יוצר נזק אדיר למספרה".
לצערו של ויגמן, כמו כל העסקים בארץ הוא כבר למוד מלחמות והשבתות של העסק. "עד הקורונה העסקתי עובדים, אבל אז כמעט פשטתי רגל. עד היום יש לי חובות מהתקופה הזאת. יש לי מספרה גדולה עם שש עמדות, אבל אני עובד לבד. לא ניתן לשרוד פה עם הוצאות שכר וההוצאות הגבוהות הקבועות, כשכל שני וחמישי סוגרים לך את העסק בגלל מבצע או מלחמה. העסקים לא יכולים לעמוד בכל מה שקורה במדינה הזאת.
"בתחילת חרבות ברזל לא עבדנו ארבעה שבועות והפסדתי 50-40 אלף שקל. הפיצויים שהמדינה נתנה לא עזרו בשום צורה. נתנו לי 5,000 שקל אבל השכירויות והארנונה עדיין יורדות. הפיצויים היו כמו טיפה בדלי מים. אני כל הזמן במלחמת הישרדות וחושב איך אני סוגר את החודש".
ביגמן, כמובן, רחוק מלהיות היחיד. עסקים רבים במדינת ישראל חווים בחמש השנים האחרונות טלטלה של ממש. בכל רגע שנראה שהמשבר קצת מאחוריהם, שאפשר אולי לייצר סוג של שגרה, מגיעה מכה נוספת, לא פחות חזקה מהקודמת. בשבוע האחרון שוחחנו עם כמה מהם ועם גורמים נוספים בשוק, וניסינו להבין איך ואם אפשר בכלל לשרוד כבעל עסק בישראל.
כמעט 50 אלף עסקים נסגרו
בעוד שאת הנזקים לבניינים ולרכוש ניתן לראות בעיניים, ברחבי הארץ ועל מסכי הטלוויזיה, הנזק הכלכלי לעסקים לרוב סמוי מן העין. אך הוא לא זניח כלל. בימים הראשונים של מלחמת עם כלביא רבים מענפי המסחר, שירותי האוכל והארחה, המהווים 11% מהתוצר במשק, נמצאו בהשבתה כוללת. גם ענפי שירותים נוספים, בהם הטיפוח, הקוסמטיקה ועיצוב השיער, סבלו מתפוקה נמוכה עד אפסית. במקביל התעשייה הזעירה פעלה באופן חלקי, תוך מחסור חמור בעובדים שרבים מהם חששו לצאת מהבית, מה שהוביל לירידה משמעותית בתפוקה.
"מצב זה שבו העסקים סגורים, באופן מלא או חלקי, מביא למחנק אשראי קשה ולתזרים מזומנים שלילי, בעיקר משום שההוצאות של העסקים ממשיכות לעלות ומנגד אין הכנסות בכלל", אומר יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה. "זה כמעט שנתיים נתון המשק הישראלי במצב לוחמה מתמשך, שהתעצם מאוד בימים אלה. למרבה הצער כל מלחמה מלווה בפגיעה מהותית בצד הריאלי של הפעילות הכלכלית במשק - שרשרת הייצור, האספקה והצריכה הפרטית נפגעים".
אל המצב הזה נכנסו העסקים לאחר התמודדות עם ההשלכות של סביבת אינפלציה עולה ושיעורי ריבית גבוהים יחסית, אשר הביאו לגידול חד של כ־8 מיליארד שקל בעלויות המימון של העסקים הקטנים. זאת בצד התמודדות עם תנאי שוק בעייתיים נוספים, בהם ירידה בביקוש, שחיקה במחירים, ירידה בהכנסות וברווחיות, מחסור חמור בעובדים ועוד.
מציאות זו משתקפת היטב גם בנתוני הפתיחה והסגירה של עסקים במשק הישראלי במצבי לוחמה: בזמן שגרה נפתחים במשק הישראלי 48 אלף עסקים חדשים בממוצע ונסגרים כ־42 אלף. בשנת 2024, המשקפת התמודדות עם מלחמה ואי־ודאות כלכלית מתמשכת, נסגרו כ־49 אלף עסקים ונפתחו רק 35 אלף.
טופז שלי, בעלת עסק לקוסמטיקה וטיפולי פנים בהוד השרון, מספרת: "מתחילת המלחמה הרבה ביטלו את התור שלהן. אני מבינה את כולן, וגם כתבתי להן מיוזמתי שאני מבינה אם יבטלו. היו לקוחות בודדות נחושות שהגיעו ויש לי גם לקוחות שלא עובדות בתקופות האלה, אז מן הסתם הן יותר קצרות בכסף. אתמול מישהי שהייתה אמורה לעשות טיפול רציני ויחסית יקר, אמרה לי: טופז, אין לי משכורת מהשבוע הזה. אני צריכה לבחור בין לשלם את שכר הדירה לבין לעשות את הטיפול הזה החודש או לחכות איתו עוד כמה חודשים'".
הסיטואציה הזאת, מטבע הדברים, מעכבת את ההתפתחות של העסק שלה. "פתחתי את העסק לפני שלוש שנים מהממ"ד בבית, ולפני כמה חודשים הייתי אמורה לצאת עם הקליניקה החוצה. רציתי לגדול, לפתוח מקום, להביא עוד עובדת, אבל בסיטואציה של מלחמה אחר מלחמה זה בלתי אפשרי.
"קשה מאוד להתרגל למציאות הזאת שבה כל רגע העסק יכול להיסגר. יום שאני לא עובדת בו זה יום שאני מפסידה בו כסף. ההוצאות לא מפסיקות, את התשלום על המכשור אני ממשיכה לשלם. אני באמת מאוד אוהבת את מה שאני עושה, ולכן למרות שלא שווה להיות עסק בישראל ומאוד קשה לשרוד, אני ממשיכה. אני תמיד משאירה כסף בצד כי אני יודעת איפה אני חיה, משאירה שקל לבן ליום שחור, כי אני לא יודעת מה יהיה במדינה מחר. המצב כאן מנהל את העסקים".
הפיצויים מהמדינה לא עוזרים?
"אני בכלל לא בונה על זה, אני מתייחסת לזה כאקסטרה. גם יש תחושה שזה יבוא לכולנו הפוך על הפוך, כי רק מעלים כאן את המחירים ואת המסים, וכולנו נספוג את המכה על המלחמה הזאת".
חיים מהיד לפה
"בעלי עסקים חיים מהיד לפה", אומר אילן טרויה, בעלים של אופנת טרויה, יצרן וספק בגדי נשים לחנויות. "במצבים כמו המלחמה הנוכחית, כשיש הוצאות ואין הכנסות, אז אנשים מסתבכים וניגשים לשוק האפור לחפש הלוואות. בשנה האחרונה אנשים פשטו רגל על ימין ועל שמאל. את ההשלכות הכי קשות נראה בעיקר אחרי המלחמה, כשנחזור לשגרה. עסקים עובדים על תזרים מזומנים, החודש מתוכנן לפי צפי ההכנסות, וברגע שאין לעסק הכנסות, כל הצ'קים חוזרים וכל התזרים נפגע. זו הטרגדיה של בעלי עסקים בארץ - בכל אירוע במדינה הם מתחילים לעשות גלגל של הלוואות והבור מעמיק".
טרויה מספר שענף האופנה כולו בבעיה. "אני מכיר הרבה מאוד אנשים שפשטו את הרגל, סגרו את העסקים והלכו". בינואר השנה זה קרה לרשת האופנה סטודיו פשה, שפנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להקפאת הליכים ומינוי נאמן לחברה, לאחר שצברה חובות של כ־36 מיליון שקל. לרשת היו אז 33 חנויות, חלקן בזיכיון וחלקן הופעלו בידי החברה עצמה. באפריל הודיעה קבוצת ארגניה על רכישת סטודיו פשה בהשקעה של כ־50 מיליון שקל.
ולא צריך ללכת רחוק, את ההשלכות של המצב הקשה של העסקים רואים גם ברחבי הארץ. רחובות שלמים של חנויות נטושות, סגורות, מסורגות בברזלים, שעל שמשותיהן מכוסות האבק מתנוסס שלט "להשכרה" - הפכו לנוף שכיח. "צאו לרחוב ותראו כמה חנויות להשכרה יש, ברחובות, תל אביב, חולון, בכל עיר", אומר טרויה. "איפה כל בעלי העסקים האלה? הם התאדו? כולם הלכו הביתה כי הם פשטו את הרגל, וגם אחרי המלחמה הנוכחית נראה עוד עסקים להשכרה בכל עיר. מי שהצליח לעבור אירוע אחד, אז חודשיים אחרי יש לו עוד אירוע. אני מקווה מאוד שיעזרו לבעלי העסקים הקטנים".
"אף אחד לא מפצה"
עוד אחד שהמלחמה הסבה לו נזקים רבים הוא אייל נאור, בעלים של חברה להפקת אירועים וקייטרינג (חדרפרטי) וחברת המארזים "קופסת אוכל". "טסנו לחופשה משפחתית ונתקענו כאן. כשהכול התחיל התחלנו לקבל הודעות ביטול מלקוחות על אירועים של מאות אלפי שקלים", הוא מספר. "לקוח מאוד גדול שלי ביטל אירוע שתוכנן בירושלים, ורק הוא הסב הפסד של 300 אלף שקל למחזור. יש לנו עוד אירוע גדול מאוד ביולי שאנחנו עוד לא יודעים אם הוא יהיה. הנזקים גדולים".
נאור מספר שאל המלחמה הנוכחית הוא כבר נכנס עם ירידה בהכנסות. "הפגיעה לא התחילה במלחמה. לפני כן הייתה המהפכה המשפטית, וכבר אז ראינו ירידה של בין 20% ל־30% בהכנסות, כי לאנשים לא היה חשק לעשות אירועים בהיקפים גדולים. המלחמה הנוכחית פוגעת בנו אנושות".
אבל נאור, שכבר היה בסרט הביטולים, המציא את עצמו מחדש באופן שמסייע לו להתמודד. "היוזמות שלנו בתקופות הקשות הן שיצרו לנו מגן והכנסה ששומרים עלינו בתקופות הקשות. בקורונה הקמתי עסק של מארזים קולינריים, ובתוך זה יש מוצר שבמלחמה כולם עפו עליו, שנקרא סל לשבת. זה התחיל מרכישה למשפחות המילואימניקים, והמשיך לכל החברות ששלחו לעובדים שיושבים בבית. זו חברה נפרדת, אבל היא מסייעת לי לשמור על העסקים שהפסידו. ביום ראשון הקודם קיבלתי הרבה פניות למארזים, ואנחנו מפוצצים בהזמנות. שאר העסקים עדיין בהפסדים".
האם פיצויים מהמדינה, כמו שהיו במלחמות ובקורונה, ישפו אתכם על הההפסדים הללו?
"לא ממש. ההוצאות הקבועות שלי בחודש, בכל העסקים, זה באזור 250 אלף שקל, ואף אחד לא מפצה אותי על זה. יש לי שכירויות של שבעה מתחמים, מחסנים ותשלום לעובדים קבועים שחיוניים כדי להניע את המערכת בכל פעם מחדש. כל אחד יושב בבית בפחד, אני מבין אותם. אנשים לא ישנים בלילה, קשה להם לקום בבוקר, הם מוטרדים, הם מפחדים, הכול ברור, ואני לא רוצה לפגוע בעובדים שלי אז אני לא חותך להם בשכר. בסוף גם בעסק מצליח יש לך הוצאות קבועות גדולות וזה מייצר פגיעה מאוד מאוד גדולה. אני לא חושב שמישהו יכול לפצות אותנו על זה".
כמה הפסיד עסק עצמאי?
בניגוד למנגנון הפיצוי על נזק ישיר, אין בחוק מנגנון לפיצוי מיידי עבור נזקים כלכליים (עקיפים) והמדינה צריכה לקבוע פיצוי זמני בכל פעם מחדש נכון לאותו אירוע. השבוע דנה ועדת הכספים בנושא, ולאחר מכן הציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתווה פיצוי והקלות לעובדים היוצאים לחל"ת, הדומה במהותו לפיצוי שניתן לעסקים בראשית מלחמת חרבות ברזל. בישראל פועלים היום כ־475 אלף עסקים עצמאיים, המהווים כ־68% מכלל העס קים (השאר הם מפעלים, תעשיות וכדו'). הם מעסיקים כ־376 אלף משרות שכיר, המהווים כ־9% מכלל המועסקים בענפי כלכלה שונים.
"מרבית העצמאים אינם עוסקים בתחומים החיוניים, וחווים פגיעה כלכלית קשה עקב הפסד ההכנסות, ועם המשך תשלום ההוצאות הקיימות", אומר ד"ר רובי נתנזון, בעלי מרכז מאקרו והיועץ הכלכלי של להב. "אנו מניחים שכ־40% מהעצמאים, המהווים 190,296עסקים, אינם בעלי יכולת לעבוד מהבית.
לפי הערכת מרכז מאקרו, עלות עצירת הפעילות הכלכלית במשק ליום עסקים אחד היא כ־11.7 מיליארדי שקל; למגזר העצמאים כולו העלות היא כ־7.8 מיליארד שקל. לעסק עצמאי קטן העלות מוערכת בחודש בכ־16,774 שקל". להערכת ד"ר רובינזון, "כ־157,577 עצמאים צפויים לחוות אובדן הכנסה, בין שבאופן מלא ובין שבאופן חלקי, בעקבות מבצע עם כלביא".
אחד המגזרים הפגיעים ביותר בעת משברים הוא ענף האירוח והאוכל, אשר 83% מהפעילים בו יחוו ירידה בהכנסות. "בשנתיים האחרונות אנחנו רואים בפעם הראשונה שכמות המסעדות שנסגרות גבוהה מכמות המסעדות שנפתחות", אומר תומר מור, מנכ"ל עמותת מסעדנים חזקים יחד. "הנתונים של איגוד רישוי העסקים הארצי מטרידים. בתל אביב יש 6,000 בתי עסק של מזון ומשקאות, ואנחנו בגירעון אדיר של 250 מסעדות - משמע, מספר המסעדות שנסגרו גדול ב־250 מאלו שנפתחו. תמיד היינו בגידול".
המצב הזה, אומר מור, הוא תולדה של תהליכים שקורים בענף כמעט עשור. "משנת 2016 תעשיית המסעדות תחת התקפה מתמדת. זה התחיל בפסיקת בג"ץ שקבעה שהמסתתנים או מבקשי המקלט הם עובדים זרים לכל דבר ועניין, מה ששם חרב של מאות אלפי שקלים על כל מסעדה; המשיך דרך פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בנושא מיסוי הטיפים; ואז הגיעו לפתחנו הקורונה והמלחמה".
"פיצוי? כוסות רוח למת"
"לצערי אנחנו תמיד הראשונים להיפגע והאחרונים להתאושש", אומר ברננדו בלחוביץ, בעלים של רשת "קפה גן סיפור" ומסעדת סילו. "מעבר לקורונה ולמלחמות, גם ביוקר המחיה אנחנו הראשונים שמקצצים. כשיוקר המחיה מקשה, אנשים קודם כל מורידים בילוי במסעדות". בלחוביץ חושף שביום פרוץ מלחמת "עם כלביא" הוא הפסיד מאות אלפי שקלים. "זה רק ערך הסחורות שהיו לנו בסניפים לקראת סוף השבוע. אנחנו עושים פדיון של יותר מ־2 מיליון שקל בסופ"ש, אז המקררים שלנו היו מלאים בסחורות וחומרי גלם עד אפס מקום, והכל קפא בבת אחת. שלחתי את כל הסחורות הטריות לבתי חולים ולעמותות שנדרשות לסחורות. תרמתי הכל לפני שיתקלקל".
ומה עם פיצויים? המדינה תעזור?
"אם יהיה פיצוי מהמדינה זה יקרה בעוד שלושה חודשים, ועד אז חלק מהקולגות שלי ידממו ולא יוכלו להמשיך. זה ענף שתמיד היה קשה לשרוד בו ועכשיו עם כל התזוזות שקורות במדינה, אז פי כמה וכמה. הפיצוי יהיה כוסות רוח למת במקרה של חלק מהמסעדות. אנחנו סוחבים שנתיים של מלחמה עקובה מדם, בלי עובדים ועם המון שינויים בענף שלנו, וזה יכול להיות המסמר האחרון בארון של הרבה מהקולגות שלי. תמיד אומרים שהטובים והחזקים ישרדו אבל המהלומה הזאת תיקח גם טובים וגם חזקים. לא רק בענף המסעדות".
המציאות הקשה הזאת מובילה את ארגוני העצמאים להלחם כדי להציל את העסקים הקטנים והבינוניים. "מדינת ישראל הפכה לארץ אוכלת עסקיה. פעם זו הקורונה, אחר כך מבצעים צבאיים, עכשיו מלחמה אחרי מלחמה - והעסקים נמחצים בזה אחר זה, בלי רשת ביטחון, בלי כתף, בלי אחריות מינימלית מצד המדינה", אומר עו"ד רועי כהן, נשיא להב, ארגון העצמאים בישראל. "מי שחושב שזה רק עסק שנסגר, שיתעורר. מאחורי כל עסק עומדות משפחות, עובדים, ספקים, ילדים. עסק שנופל - לוקח איתו מעגל חיים שלם. זו לא רק קריסה כלכלית, זו קריסה חברתית".
המדינה קבעה מנגנון פיצוי. זה לא מספיק?
"הגיע הזמן להקים קרן חירום לאומית לעסקים ולעצמאים - עם מנגנון פיצוי אוטומטי, כמו שנהוג כבר שנים של קרן מס רכוש מול נפגעי טרור . זו חובת המדינה לאזרחיה כי בלי העצמאים אין כלכלה ובלי כלכלה - אין עתיד".