נתניהו חושף את ארכיון הגרעין האיראני. רוב הפעילות הייתה סודית / צילום: ap, Sebastian Scheiner
לאחר שכוחות צה"ל והמוסד השלימו את מלאכתם באיראן צפויה מערכת הביטחון להוציא חשבונית ארוכה למשרד האוצר, לצורך כיסוי הוצאות המבצע, שחורגות מהתקציב. באוצר יידרשו להעביר בכנסת תקציב מלחמה מעודכן, כפי שכבר עשו כמה פעמים מאז 7 באוקטובר.
במערכת הביטחון ובאוצר עדיין לא מפרסמים את עלויות המבצע, אבל אלה מוערכות בידי גורמים שונים בכמיליארד שקל בממוצע ליום. תמהיל ההוצאות שונה למדי מכפי שהורגלה המערכת בזירות בעזה ובלבנון. במקום חטיבות על קרקע האויב וגיחות מהירות של חיל האוויר - הפעם הן כוללות תפעול מורכב של מאות מטוסים מעל שמי איראן הרחוקה, חימושים יוצאי דופן ופעילויות חשאיות של המוסד. באשר לעלויות הגבוהות של גיוס מילואים, מערך המשרתים הוכנס לדריכות שיא עוד לפני פתיחת המבצע הנוכחי, עם אישור לגיוס 450 אלף איש.
באוצר כבר החלו בהליך המתבקש של ניצול רזרבה של כ־3 מיליארד שקל, שנשמרה במסגרת התקציב לתרחישים ביטחוניים. אך ברור לכל המעורבים שסכום זה לא יספיק לממן את הלחימה באיראן. המגעים בין האוצר למערכת הביטחון על התוספות שיידרשו כבר נפתחו, עם דעות חלוקות באשר לחלק מהרכיבים שצה"ל מבקש. לטענת האוצר, חלקם כבר תוקצבו מראש במסגרות אחרות.
התוספת לתקציב הביטחון מוערכת בעשרות מיליארדי שקלים, לרבות מימון המשך הלחימה בעזה. כך למשל, לפי הערכות שפורסמו בעבר בגלובס, עלות יירוט נעה בין 700 אלף דולר במקרה של מערכת קלע דויד ל-2 מיליון דולר ו־3 מיליון לחץ 2 ו־3, בהתאמה. עלות שעת טיסה מוערכת בעשרות אלפי דולרים, למשל, עלות שעת טיסה של מטוסי F-35 עומדת על כ־67.5 אלף דולר. אותה יש להכפיל במספר המטוסים והשעות לאיראן וחזרה, וזה לפני שהבאנו בחשבון את הפצצות.
ואולם, כבדה ככל שתהיה התוספת - התשלום עבור מבצע עם כלביא מכסה רק את המערכה האחרונה בהשתלשלות ארוכת שנים ועתירת הוצאות.
אין סעיף בספרי התקציב
לא תמצאו מספר להוצאה של ישראל נגד תוכנית הגרעין מאז תחילת שנות האלפיים. אין סעיף כזה בספרי תקציבי המדינה הגלויים. מלבד האתגר הרגיל של התחקות אחר עלויות של פרויקט ממשלתי כלשהו לאורך עשורים, במקרה של ניסיונות סיכול פרויקט הגרעין האיראני, רוב הפעילות הייתה כמובן סודית. לרוב ישראל לא לקחה אחריות רשמית גם על מהלכים שיוחסו לה לפי פרסומים זרים, כמו חיסולים של דמויות מפתח בפרויקט הגרעין באיראן ותקלות מסתוריות שנרשמו בו.
אם לא די בכך, יש להניח שחלק מהפעילות נתמכה בכספי הסיוע מארה"ב לאורך השנים ובפרט בלחימה הנוכחית - מה שמקשה עוד יותר את חישוב העלויות. עולה גם השאלה מהם גבולות הגזרה להערכת תג המחיר של העימות ההיסטורי מול איראן. האם לכלול באומדן גם את מלחמות הפרוקסי מול חיזבאללה והחות'ים? האם לספור השפעות עקיפות כמו זו על המשק והתוצר או פרמיית הסיכון להשקעות בישראל? וכיצד להתייחס לעלות האלטרנטיבית, כלומר איך הייתה נראית ישראל אם כל הכסף שהוקצה בעשורים האחרונים לכוננות מול איראן היה הולך לחינוך, בריאות, רווחה וכדומה?
ההצצה הכי טובה שקיבלנו לתהליך קבלת ההחלטות בזווית הכלכלית הייתה בתחילת העשור הקודם. ב־2012-2010 הגיעה ישראל למתח גבוה סביב האיום הגרעיני. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז אהוד ברק האמינו שחלון ההזדמנויות לעצירתו הולך ונסגר, ודחפו בחוזקה לאופציה צבאית - שלא יצאה לפועל בסוף.
בראיון לערוץ 2 ב־2013 ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמר: "בשנתיים האחרונות הוצאנו יותר מ־11 מיליארד שקל על הזיות הרפתקניות שלא בוצעו ולא יבוצעו". אולמרט הסביר אז שהכספים הוצאו על הכנות צבאיות שלא מומשו, וכי מדובר בסכומים "מעל ומעבר לתקציבים הרב־שנתיים". נתניהו, מצדו, הגיב על דברי אולמרט בביטול: "זו אמירה פרועה וחסרת אחריות. אין פה בזבוז של שקל".
"זה היה כל הזמן ברקע"
מדוע בעצם מבצע שלא יוצא לפועל הוא עתיר עלויות? ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אומר: "ישנם כמה סוגי עלויות במערכה שכזאת. הראשון הוא עלויות של היערכות להצטיידות לקראת מלחמה, כלומר בניין כוח. אני לא חושב שאפשר לכמת את זה במספרים, אבל עלויות בניין הכוח הן בוודאי מאוד מאוד משמעותיות".
אריאב ניהל את האוצר מתחילת 2007 ועד סוף 2009. באותה התקופה נבחר לבית הלבן הנשיא ברק אובמה, שגילה עמדה פשרנית יותר מול איראן וחתם איתה בהמשך על הסכם הגרעין. במענה לשאלה האם הוא זוכר באותן שנים התעסקות תקציבית ערה סביב הנושא האיראני, אומר אריאב: "זה היה כל הזמן ברקע, אבל כמובן אי אפשר לפרט".
רכיב עלויות נוסף שמציין אריאב הוא "עלויות שוטפות להיערכות ולניסיונות לעכב (את התקדמות פרויקט הגרעין - א"ד). כאן בוודאי אי אפשר להגיד כמה ומתי, אבל אי אפשר גם להתעלם מכך שהיו עלויות בניסיונות האלה, על פי פרסומים זרים".
כמו חלק מהמבצעים של המוסד באיראן, ייתכן שגם העלות המצטברת לאורך השנים של סיכול כוונות המשטר להשמיד את ישראל תישאר עלומה. אבל מובן מאליו שמדובר במשאבי עתק, גם תקציבית וגם ברמת כוח האדם וסדר העדיפויות הלאומי. ואם באמת הצליחה ישראל, בשילוב כוחות ארה"ב, לחסל סופית את תוכנית הגרעין - ביום שאחרי ניתן יהיה להקצות את המשאבים הציבוריים הללו אחרת לגמרי.