פועלי בניין / צילום: Shutterstock
מספר הפועלים הפלסטינים בענף הבנייה הולך ועולה בהתמדה והגיע ברבעון הראשון של 2025 לשיא של כ־21 אלף איש - כך עולה מסקירת אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסמה היום (ד'), בנושא מגמות בתעסוקה בענף הבינוי. לשם ההשוואה, ברבעון הראשון של שנת 2024, מעט לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הועסקו כ־4,000 פועלים פלסטינים בענף הבנייה - קרי מספרם גדל פי חמישה ויותר לאורך המלחמה.
● הביקושים יעלו, ומחירי הדירות יירדו? בענף מתווכחים מה יקרה אחרי המלחמה
● ירושלים היא העיר המובילה בהתחלות הבנייה; מי עוד מככבת בדירוג?
נזכיר כי עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נעצרה כניסתם של פועלים פלסטינים לישראל, בעיקר מיהודה ושומרון אך גם מעזה, זאת בשל המצב הביטחוני וחשש התושבים. כך, בבת־אחת, נגרעו מהענף יותר מ־100 אלף פועלים פלסטינים שעבדו בו ערב המלחמה.
על־פי סקירת אגף הכלכלן הראשי, מספר הפועלים הפלסטינים בענף הבנייה עולה בהתמדה - זאת על אף שמדיניות הממשלה נותרה כפי שהיא ואוסרת, לכאורה, על כניסת פועלים משטחי יהודה ושומרון אל המדינה. לאחר צניחת מספרם ל־4,000 פועלים בראשית שנת 2024, גדל המספר ל־15 אלף ברבעון השלישי של שנת 2024, ובראשית 2025 הגיע לשיא של 21 אלף פועלים.
נציין כי גם כעת מספרם של הפועלים הפלסטינים מתוך כלל העובדים בענף (לא רק פועלי בניין, אלא כלל המקצועות בתחום) מהווה שיעור נמוך מאוד, רק 6% - זאת לעומת שיא של 31% לפני המלחמה. על־פי הסקירה של אגף הכלכלן הראשי, היו טרם המלחמה 109 אלף פועלים פלסטינים בענף הבנייה בישראל, ומדובר ככל הנראה במספר שאינו כולל את השוהים הבלתי חוקיים.
מספר העובדים בענף נמוך רק ב־5% לעומת המצב טרם המלחמה
כדי לסגור על הפער הזה, המדינה משקיעה מאמצים רבים בהבאת פועלים זרים לישראל. עד כה, יותר משנה וחצי לאחר פרוץ המלחמה, נראה כי המאמץ הזה נושא פרי באופן חלקי בלבד: אומנם מספר העובדים הזרים בענף גדל כמעט פי שלושה, מ־26 אלף ברבעון הראשון של 2024 ל־62 אלף ברבעון הראשון של 2025, אך זהו מספר המהווה רק קצת יותר ממחצית ממספרם של הפועלים הפלסטינים טרם המלחמה. העובדים הזרים מהווים נכון לתחילת 2025 רק 18% מכלל העובדים בענף.
כאן נזכיר כי תפוקתם של העובדים הזרים, לאחר תקופת הכשרה נדרשת, נחשבת גבוהה הרבה יותר מזו של הפועלים הפלסטינים, וייתכן כי עניין זה מפצה גם הוא במידת מה על המחסור.
מגמה אשר גם היא ככל הנראה מפצה על המחסור בפועלים פלסטינים, וגם היא מצוינת בסקירה, נוגעת לגידול במספר העובדים הערבים־ישראלים בענף: טרם המלחמה עמד מספרם על 92 אלף איש, והם היוו 26% מכלל העובדים בענף. נכון לרבעון הראשון של 2025, מספרם נמצא בשיא - 116 אלף עובדים, ושיעורם עומד על 34%.
גם חלקם של העובדים הישראלים בענף הבנייה עלה לאורך המלחמה: לעומת 124 אלף עובדים טרם המלחמה, עומד מספרם על 138 אלף כיום - המספר הגבוה ביותר עד היום. שיעורם מסך כל העובדים הוא 41%.
ייתכן כי המגמות שציינו לעיל מסבירות את העובדה שמספר העובדים ונפח העבודה כמעט לא נפגעו, כך על־פי נתוני אגף הכלכלן הראשי: כך, מספר העובדים הכולל בענף הבנייה עומד על כ־336 אלף איש, ירידה של 5% בלבד לעומת המצב טרם המלחמה. סך שעות העבודה, לפי הסקירה, ירד ב־4% בלבד בהשוואה למצב טרם המלחמה.
עם זאת, הסקירה מסייגת את הנתונים הללו ומדגישה כי מדובר במספרים מוחלטים - מבלי להתחשב בעלייה בקצב הגידול של הענף. כאשר לוקחים זאת בחשבון, הפערים גדולים יותר, אך אינם משקפים, לפחות נכון לתחילת השנה, מחסור עצום: "התעסוקה בענף הבינוי התאפיינה בשנים האחרונות בקצב גידול מהיר", נכתב בסקירה. "בהתחשב בקצב הגידול בעשור שקדם למלחמה, מספר העובדים בענף הבינוי נמוך מקו המגמה בכ־10% (כ־38 אלף עובדים), ומספר שעות העבודה נמוך מקו המגמה בכ־9%".
נתונים אלה אולי יכולים להסביר את העובדה שרמת התחלות הבנייה ברבעון הראשון של השנה נותרה גבוהה יחסית, כ־17 אלף דירות. עם זאת, הענף מתקשה הרבה יותר בהשלמת הבנייה, וזו הולכת ומתמשכת בצורה משמעותית, עד כדי ירידה גדולה בגמר הבנייה.