טיל מיירט של מערכת THAAD / צילום: ויקימדיה, The U.S. Army/Ralph Scott
במסגרת מזכר ההבנות הנוכחי, ארה"ב משקיעה בסיוע הביטחוני לישראל 3.3 מיליארד דולר בשנה, אלא שמבצע "עם כלביא" הביא את העזרה מארה"ב להיקף גבוה במיוחד. לפי אתר "בולגריאן מיליטארי", במשך 12 ימי המלחמה, ארה"ב שיגרה כ־15%-20% מכלל מיירטי מערכת THAAD בעולם לעבר הטילים הבליסטיים האיראניים, בסך כולל של יותר מ־800 מיליון דולר.
● כותרות העיתונים | האם ישראל מתקרבת מחדש למי שהפכה לאחת האויבות המושבעות שלה?
● מדינות המפרץ חוששות מישראל: "יש לה כוח בלתי מוגבל באזור"
את THAAD פיתחה חברת לוקהיד מרטין. המערכת מיועדת ליירוט טילים בליסטיים, ופוגעת ישירות באיומים כדי ליירט אותם (Hit to Kill). THAAD ייחודי בייעודו ליירט את הטילים בשלב הטרמינל, לרוב בגבהי 150-40 ק"מ, תוך שימוש במכ"ם מתקדם של חברת ריית'און. כל סוללת THAAD מונה 8-6 משגרים, עם שמונה מיירטים בכל אחד.
למערכת האמריקאית יש יכולות תמרון, בדומה לקלע דוד הישראלית שמיועדות לשכבות הבינוניות, כאשר THAAD מסוגלת לעקוב אחרי שבע מטרות בעת ובעונה אחת. בישראל, THADD נועדה לתת יתירות מול מטחים נרחבים, שמאפיינים את האיראנים. בעת זיהוי האיומים במכ"ם, מערך ההגנה האווירית הישראלי בוחן את סוגו, מהירותו וגובהו, ולפי כל אלו - אחת המערכות מופעלות.
החיסרון המרכזי של המערכת
בישראל פרוסות שתי סוללות THAAD, הראשונה הגיעה באוקטובר והשנייה באפריל, ועל תפעולן - כולל ההשלכות הכלכליות - אמונה ארה"ב. לישראל, הגיעו האמריקאים עם מערכת שכבר הוכיחה את עצמה ברמה המבצעית, עם יירוט ראשון ב־17 בינואר 2022 של טיל בליסטי ששיגרו המורדים החות'ים בתימן לאיחוד האמירויות, אבל היקף היירוטים במבצע עם כלביא לא מתקרב למה שהכירו בארה"ב עם THAAD עד היום.
החיסרון המרכזי של THAAD , בדומה למערכות אמריקאיות אחרות, הוא עלויות החימושים הגבוהות במיוחד. כל מיירט אמריקאי מדגם כזה עולה כ־12.7 מיליארד דולר, לפי תקציב הסוכנות האמריקאית להגנה מפני טילים ( MDA ), הרבה יותר מחץ 3 (כ־2 מיליון דולר) או מחץ 2 (כ־1.5 מיליון דולר) הישראליות. השוואה בין מערכות ישראליות ואמריקאיות מקבילות אחרות מביאה לאותה תוצאה: בעוד מיירט קלע דוד מוערך בכ־700 אלף דולר, עלות יירוט של מערכות פטריוט מדגם PAC-3 עומדת על כ־6 מיליון דולר. המערכת הזו עמדה בבסיס ההגנה האמריקאית על בסיס "אל־עודייד" בקטאר בשבוע שעבר שבה, לפי "דיפנס ניוז", שתי סוללות פטריוט עם כ־44 חיילים - המבוגר שבהם קפטן בן 28 - תפעלו את מלאכת היירוטים מול כ־14 טילים בליסטיים איראניים.
יירוט בשיעור של 85%-90%
מנתוני המכון למחקרי ביטחון לאומי עולה כי איראן שיגרה במשך 12 ימים כ־591 טילים בליסטיים לעבר ישראל, כשמערכות ההגנה הישראליות והאמריקאיות יירטו כ־85%-90% - שיעור גבוה מהמצופה בטרם המלחמה. מתוך זאת, כ־80-60 יירוטים התבצעו על בסיס THAAD , כך לפי "בולגריאן מיליטארי". לרוב, כשעוסקים בהשקעה א־סימטרית בין עלויות תקיפה לעלויות יירוט, מדברים על התמודדות עם כטב"מים. אולם, הסוגיה הזו משתקפת גם מתחום הטילים הבליסטיים, במיוחד במקרה של מערכות אמריקאיות: THAAD עם תג מחיר של כ־15-12 מיליון דולר לכל מיירט, התמודדה עם טילים בליסטיים שמחירם נע מכ־100 אלף דולר לדגמים ישנים יחסית כמו פאתח־110 לכמיליון דולר בדגמים מתקדמים כמו סג'יל או ח'וראמשאהר.
בסיכומו של דבר, פריסת THAAD בישראל עשויה לאתגר את ממשל טראמפ בשל שני היבטים: כלכליים ומבצעיים. בתחום הכלכלי, מזכירות ההגנה הציגה בשבוע שעבר את בקשת התקציב שלה לשנה הפיסקלית 2026, שעומדת על כ־961.6 מיליארד דולר. אותו הסכום כולל, בין השאר, 205 מיליארד דולר לרכש, 107 מיליארד דולר לתפעול ותחזוקה, ו־1.2 מיליארד דולר למו"פ. בטווח הארוך יותר, הציפייה היא שתקציב הפנטגון יחצה את רף הטריליון דולר ב־2027. ככל וארה"ב תידרש להשקיע יותר על שימוש מבצעי במיירטים שלה שבמילא יקרים באופן יחסי, ההשקעה תעלה.
בה בעת, ארה"ב פרוסה בכל רחבי העולם. כשפיתחו את מערכת THAAD בשנות ה־90, היא הוכוונה לאיום הטילים הבליסטיים האיראני, אבל גם לזה של קוריאה הצפונית. כיום, עומדים על הפרק גם טילי DF-21D ו־DF-26 הסיניים, וככל שהאיום של בייג'ינג על טייוואן יגבר ומתיחויות בין פיונגיאנג לבין סיאול יתגברו, ייתכן כי בצמרת הפנטגון יתהו האם אין צורך בתגבור דווקא של מערכות ההגנה האווירית במזרח הרחוק.