רמפייג / צילום: אלביט מערכות
הודו מתעניינת ברכישת טילי אייר לורה מהתעשייה האווירית, כך לפי דיווחים במדינה המאוכלסת ביותר בעולם. עסקה שכזו תחזק את מעמדה של הודו במפת הלקוחות של התעשיות הביטחוניות של ישראל, שהרי בין השנים 2024-2020 - ניו דלהי הייתה היבואנית העיקרית, עם כ־34% מהסחורות. כך לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI).
● אירופה מוכנה להסכם סחר עם ארה"ב, אך לא ללא תמורה
● המערכת שמאחורי עסקת הענק של רפאל, ולמה היא לא ממש פועלת בישראל?
ההתעניינות של הודו בטילים של התעשייה האווירית נובעת מהפקת לקחים מההסלמה בחודש מאי מול פקיסטן, שבמהלכה טילי אוויר־קרקע מדגם "רמפייג'" פגעו בבסיסי חיל האוויר הפקיסטני. את אותם טילים מייצרות בצוותא תעש מערכות שהיא חברה־בת של אלביט, מפעל מל"מ של התעשייה האווירית וחברת תומר. כעת, ההודים מפנימים כי הם צריכים טילי אוויר־קרקע מדוייקים לטווחים רחוקים, ולכן מתעניינים באייר לורה.
אייר לורה: "שגר ושכח"
רמפייג' הוא בעל טווח של כ־250 ק"מ, וחיל האוויר ההודי משתמש בו במטוסי סוחוי 30 ומיג 29. הוא מדוייק מאוד, אבל הטווח שלו עומד על כ־250-150 ק"מ - מה שמסכן את מטוסי הקרב ההודיים מול מערכות ההגנה הפקיסטניות מתוצרת סין. לעומת זאת, אייר לורה הוא בעל טווח של כ־400 ק"מ, ובאמצעותו יכולים מטוסי קרב לפגוע במטרות - מבלי לסכן את עצמם מול מערכות הגנה אווירית מתקדמות.
אייר לורה שפיתחו במפעל מל"מ של התע"א ייעודי לפגיעה באתרי טילים, בסיסים צבאיים ומערכות הגנה אווירית, מבלי לסכן את הטייסים והמטוסים. הטיל שוקל כ־1,600 ק"ג, טס במהירות סופר־סונית, ומשתמשת בניווט לווייני מוגן שיבושים. אחד היתרונות הבולטים בו הוא שיטת "שגר ושכח", קרי משגרים אותו למטרה - ולא צריך להנחות אותו לאורך הדרך. ראשי הנפץ שלו מגוונים, ויכולים להיות מיועדים לפגיעה במטרות רכות או בבונקרים. עם הטווח של כ־400 ק"מ ורדיוס פגיעה של כעשרה מטרים בלבד, צפוי לאפשר להודו לפגוע בכל בסיס פקיסטני.
חברת הבת ההודית
לתעשייה האווירית יש מערכת יחסים ממושכת עם הודו, עתירת עסקאות משמעותיות. הבכירה שבהן התרחשה באפריל 2017: מכירת מערכות ברק 8 (MRSAM), תמורת כ־1.6 מיליארד דולר, במסגרת עסקת שיא ישראלית דאז. כחודש לאחר מכן, נמכרו טילי ברק 8 בווריאנט הימי, תמורת כ־630 מיליון דולר נוספים. את השיא של עצמה שברה התעשייה האווירית ב־2023, עם מכירת חץ 3 לגרמניה תמורת כ־3.5 מיליארד דולר. עסקת ברק 8 צפויה בקרוב לרדת למקום השלישי, בעקבות מכירת ספיידר של רפאל לרומניה תמורת כ־2.2 מיליארד דולר.
היצרנית של לורה מנוסה מאוד בפעילות בהודו שבה היא מפעילה, בין השאר, את חברת הבת ההודית Aerospace Services India (ASI), שהושקה אשתקד. החברה הוקמה במסגרת שיתוף הפעולה בין התעשייה האווירית לבין DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו (המקביל של מפא"ת וסיב"ט), בפיתוח ותמיכה באמצעים מתקנים שמיוצרים עבור מערכת ביטחון ההודית. ASI מונה 50 עובדים, 97% מהם הם אזרחי הודו. משרדי החברה נמצאים בניו דלהי, אך החברה פרסה סניפים ברחבי תת־היבשת.
החברה הבת ייעודית לפעילות באמצעות המטבע המקומי, רופי, דרישה מהותית מצד ממשלתו של נרנדה מודי. תוכנית Make in India שדורשת ייצור מקומי בהודו נמשכת 16 שנים, אבל ב־2021 החליטו ההודים על מהפך שבו חייבים להפוך להודים ולסחור ברופי כדי לבצע עסקים, ומכאן השינוי. בה בעת, לתעשייה האווירית יש שיתופי פעולה שוטפים עם חברות הודיות של ממש.
כבר בתערוכת אירו אינדיה 2023, חתמה התעשייה האווירית על מזכר הבנות עם חברת בהראט אלקטרוניקס (BEL) המקומית, שמציב אותה בתור הקבלן המקומי של אייר לורה. במסגרת תהליך שהחברות הישראליות וההודיות כאחד מנוסות בו, התעשייה האווירית תעביר את הטכנולוגיה לחברה ההודית, כדי שיתאפשר מקומי לצבא הודו, חיל האוויר, והצי שבעצמו כבר משתמש בגרסת לורה היבשתית והימית.