שלי הוד מויאל / צילום: חן מזרח
אישי: נשואה + 4, גרה בתל אביב
מקצועי: שותפה-מייסדת ומנכ"לית משותפת ב-iAngels
ילדות ומשפחה: נולדתי בקווינס, ניו יורק. אבי, איש שב"כ לשעבר, רצה לנסות את מזלו בארה"ב, והוריי למדו שם באוניברסיטה. כשהייתי בת 10 הם נפרדו, ואמי, אני ושתי אחיותיי חזרנו לישראל, לפתח תקווה. הייתי צריכה ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית, אבל השתלבתי במהירות. הייתי תלמידה טובה, למרות שהרצון שהכול יהיה מושלם הקשה עליי לסיים מבחנים. אחרי הצבא אובחנתי עם הפרעת קשב, ובאוניברסיטה, עם הארכות זמן, כבר הייתי מצטיינת.
● פורטפוליו | הוא משקיע לפי וורן באפט מגיל 14, האתר שלו נמכר בחצי מיליארד דולר
● פורטפוליו | הוא הפך לפרופסור בגיל 30, עלה לישראל עם 400 דולר בכיס והיום מוביל אלפי סטודנטים
● פורטפוליו | השירות ב-8200, העבודה הראשונה בטבע והפרסומת שעוררה סערה
צבא: שירתי כמש"קית חינוך ביחידה 504 של חיל המודיעין. פרחתי שם, אפילו חתמתי קבע, אף שלא הייתי קצינה. אהבתי מאוד את החיבור עם האנשים ואת התכנים של חינוך וידיעת הארץ.
החזרה לניו יורק: אחרי השחרור התחלתי ללמוד פילוסופיה בהאנטר קולג'. אחרי שהבנתי שיש לי נטייה לתחומים הריאליים, הוספתי לתואר כלכלה וחשבונאות. יותר מאוחר גם עשיתי תואר שני במנהל עסקים ומימון באוניברסיטת קלוג.
תחילת הקריירה: ב־UBS ניו יורק עזרתי למשפחות לבנות תיקי השקעות. עבדתי שם כשנה וחצי, אבל רציתי ללמוד להשקיע בעסקים. אז ב־2008 הצטרפתי לקרן הגידור Avenue Capital, שהשקיעה בחברות במצוקה. אחרי משבר הסאב־פריים הבנקים הם שהיו במצוקה. המנהלת שלי ואני השקענו יותר ממיליארד דולר בבנקים ובחברות ביטוח, שהתאוששו במהירות ורק עלו ועלו.
טרגדיה משנה חיים: כשהייתי בת 25 אבא שלי נפטר בפתאומיות. הוא נפל במדרגות בביתו ומת. זה טלטל אותי וגרם לי להבין שהחיים קצרים. באותה התקופה גם הכרתי את בעלי לעתיד והרגשתי שאני חייבת לחזור למשפחה שלי בישראל. אחרי כשנתיים ב־Avenue Capital, הודעתי לבוס שלי שם שאני חוזרת הביתה.
גולדמן זאקס: הגעתי לענקית ההשקעות לאחר שחיפשו שם שחקנית חיזוק לצוות בישראל. עבדתי כאנליסטית 20-16 שעות ביום, כשלוש שנים שהרגישו כמו עשר. זה מקום עבודה מאוד הישגי, אבל גם בית ספר מדהים לעסקים. שם נחשפתי לראשונה להייטק הישראלי. התחלתי להיות מעורבת בהשקעה בחברות שהן הבטחה, כמו מובילאיי , שגולדמן זאקס השקיעו בה עוד לפני שהיו לה הכנסות.
היזמות הראשונה: לאחר שילדתי את בתי הבכורה הבנתי שאני לא יכולה ולא רוצה להיות כל הזמן בעבודה. מור אסיא, אז עדיין חברה שפגשתי חמש שנים לפני כן באירוע חברתי בניו יורק, פנתה אליי בהצעה להקים עסק ביחד. תחילה היססתי, אבל בסוף החלטתי ללכת על זה.
iAngels: החברה נולדה ב־2013 כפלטפורמה למימון המונים למשקיעים כשירים. כל מי שהשקיע קיבל אקוויטי בסטארט־אפים בשלבים ראשונים ובנה לעצמו תיק. שתינו עזבנו תאגידי ענק (מור עזבה את אמדוקס - ד"א) ועברנו לעבוד מהממ"ד שלי ברחוב שינקין בתל אביב. רצינו לאפשר לאנשים מכל העולם להשקיע בחברות טכנולוגיה ישראליות בתחילת הדרך. עד היום גייסנו כמעט חצי מיליארד דולר, בתחילה בפלטפורמה ובהמשך בקרנות iAngels 1 ו־iAngels 2. השקענו עד כה ב־110 חברות, עם 27 אקזיטים.
ההצלחות הגדולות: הראשונה היא BioCatch, שפיתחה טכנולוגיה לזיהוי הונאות באמצעות ניתוח תנועות עכבר ומקלדת, ונמכרה ב־2024 לקרן הפרייבט אקוויטי Permira בעסקה שהוערכה ב־1.3 מיליארד דולר. ההצלחה השנייה היא איטורו, שהונפקה השנה בנאסד"ק לפי 4.3 מיליארד דולר. השלישית היא אודיטי (החברה־האם של איל מקיאג'), שפיתחה טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית בקטגוריית היופי והטיפוח, והונפקה בנאסד"ק לפי כ־2 מיליארד דולר. אנחנו משקיעות בחברות ישראליות או בחברות עם קשר ישראלי.
השוק המקומי במלחמה: התעשייה הישראלית הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם בהצלחתה לייצר חברות ענק שמובילות שווקים עולמיים. אפילו בשנתיים האחרונות, שהיו מהקשות בתולדות המדינה עם הסנטימנט הבינלאומי הכי שלילי שחווינו, הצגנו יכולות טכנולוגיות פורצות דרך ואקזיטים בינלאומיים מרהיבים.
יזמות נשית: כרבע מהחברות שבהן השקענו מובילות נשים. אני מאמינה בצוותים מגוונים. אצל נשים אני מזהה יותר שמרנות וזהירות ברמת ניהול התקציב וההון האנושי.
פעילות חברתית: הייתי שותפה להקמת עמותה בינלאומית הפועלת נגד אנטישמיות, אני משמשת כדירקטורית בעמותה המעניקה הלוואות לעסקים בפריפריה, והובלתי הקמה של שבט צופים חדש בשכונת מגוריי.
הכרישים: לוהקתי לפאנל העונה החדשה של תוכנית הטלוויזיה "הכרישים". במשך שנים הרגשתי שהיה לי הרבה מזל כשאנשים מסביבי העצימו אותי ודאגו לי - ורציתי לתת את זה גם לאחרים. אני לא חוששת מהחשיפה ולא יודעת אם זה ישנה לי את החיים.