שולחן אוכל Six Collide, עיצוב: גל גאון לגלריה Nilufar, שבוע העיצוב במילאנו 202 / צילום: פיליפו פינקוליני
גל גאון ואירנה גולדברג מכירים שנים. שניהם אדריכלים שמתעסקים בעיצוב ומשתייכים לאותה ברנז'ה, אבל מפגש אקראי ברחוב בשבוע העיצוב של מילאנו לפני שבע שנים הצית משהו בין השניים. עוד חצי שנה של חיזור אינטנסיבי של גל וכמה ארוחות שבישל לאירנה הפכו את הקסם הזה לזוגיות מלאת אהבה ושמחת יצירה. "כשהכרנו אחד את השנייה יותר לעומק גילינו שהעולם והרקע שלנו דומים מאוד באהבות ובתשוקות שלנו, שמעניין לנו יחד ושיש לנו בלי סוף על מה לדבר", הם אומרים.
זה נדיר שלזוג יש נושא עניין משותף ומרכזי כל כך בחיים.
"אני חושב שזה קשור מאוד לאהבה בזוגיות שנייה משמעותית", אומר גל גאון. "אנחנו מתנסים במשהו שהופך לדרך החיים שלנו ושנינו מרגישים התרוממות רוח ומאוד מתמסרים לזה. ברגע מסוים הבנו שאלו החיים שלנו ושזה מה שאנחנו רוצים באמת, וסביב זה בנינו את המקום שנחשב עבורנו בית. אנחנו מתחילים את היום במדיטציה וממשיכים אותו בסטודיו, שנמצא בגלריה שפתחנו בחודש שעבר בתל אביב".
גאון מתייחס לגלריה G שהשיקו השניים ברחוב מונטיפיורי 44, שבה אדריכלות, עיצוב ואומנות מתערבבים. לכל אחד מהם יש בגלריה סטודיו משלו, כשבתווך - חלל תצוגה שבו מוצגות הקולקציות שלהם שכמו משלימות וצומחות האחת מתוך השנייה: 'חלוקי נחל גולמיים' של גאון ו'קומפוזיציות גיאומטריות' של גולדברג.
מה הביא אתכם לפתוח את הגלריה?
"שנינו חולמים אבל גם מגשימים", אומר גאון. "הבית החדש הזה מציג ומכיל את מה שאנחנו עושים - דיזיין-ארט, פריטי עיצוב במהדורות קטנות המיועדים בעיקר לאספנים. עם הזמן ובמיוחד בתקופה הזאת, הבנו שעיצוב פנים הופך לרב-שכבתי ושבהתאם אנשים בעולם מחפשים יותר ויותר פריטים שאפשר להציב יחד ולזהות בהם ערך או שפה ייחודיים. היום, ואחרי התנסות מוצלחת עם גלריות בין-לאומיות שבהן ודרכן אנחנו מציגים בחו"ל, שנינו נמצאים במקום שבו הפריטים שלנו כבר בהחלט מעניינים אספנים וכך הגלריה שלנו תאפשר לנו להתמקד באיתור הזדמנויות ובהעמקת ההיכרות עם השווקים השונים. הבנו שזה בדיוק הזמן לשים את הפוקוס כאן בארץ, דווקא מהמקום שבו אנחנו חיים, כדי להיות בשליטה על הדברים ולהצמיח משהו חזק שבו אנחנו נהיה אחראים על
התמהיל, הנראות והתמחור שלו ושיביא לקוחות מקומיים ובין־לאומיים. בשלב הזה, יהיו לכל אחד מאיתנו שתי קולקציות בשנה שישקפו את השפה המקורית והייחודית שלו ויחד נמשיך להתפתח ולייצר את הריקוד הזה, שעובד לנו כל כך טוב ושאנחנו כל כך נהנים להתמסר אליו. זה מצחיק להיות 20 שנה בתוך הקריירה ולהגיד שאנחנו בתחילת הדרך - אבל זה בהחלט עוד נתיב חדש במסע של שנינו".
"זה נכון וזה גם קשור בגיל", אומרת אירנה גולדברג. "אני לומדת מגל שזה הזמן שלנו לעשות. שנינו מרגישים שעלינו על הרכבת של מימוש ויצירה בגיל יחסית מאוחר ויש לנו עוד המון רצונות, תשוקות וחלומות להספיק". אחד הדברים שהופך את היצירה של גאון וגולדברג ל'דיזיין-ארט' הוא קנה המידה הייחודי שבו הם עובדים. "שנינו מעצבים גדול ונועז, מה שיחסית נדיר בשוק", אומר גאון. "שנינו חושבים כאדריכלים במובן הזה שהפריטים שאנחנו מעצבים מיועדים להיות מרכזיים בחלל. הרהיטים שלי עצומים ובהתאם רמת המורכבות וההשקעה גדולים מאוד. אירנה נהגה לשלב פיסים גדולים בהזמנה אישית מיוחדת בתוך וכחלק מהבתים שהיא תכננה, ועכשיו היא עושה את זה במסגרת הקולקציות".
הערבוביה הפואטית שבה מוצגות הקולקציות של גאון וגולדברג בגלריה, מקורה באמונה של השניים כי תמצית השפות שלהם משותפת ועובדת יפה מאוד יחד. "עכשיו, אחרי שפתחנו את הגלריה, אנחנו מנסים להבין איך נכון להציג את הדברים, כך שנוכל לגרום ללקוחות להבין שהקומבינציה הזו יכולה לעבוד טוב גם בסביבה הפרטית שלהם".
איך אתם מדייקים את הקולקציות שלכם?
"אירנה אחראית לניקיון בבחירה", אומר גאון. "אם זה היה תלוי בי, היו הרבה יותר פריטים. במשחק שאנחנו משחקים בהצבת הקולקציות יחד, אנחנו ממש מאפשרים אחד לשנייה להיות במיטב. פתאום יש איזה רגע שהדברים נעשים מדויקים וכל אחד מתבלט עם האישיות שלו - למרות הביחד. שנינו מאוד מחויבים וטוטאליים לעבודה ומאוד פורמליסטים במובן הזה של יצירת צורות. אנחנו כן מעורבים בסקיצות האחד של השנייה אבל לכל אחד יש חופש ליישם אותן בצורה מלאה כפי שהוא רואה לנכון. תוך כדי העבודה זה לצד זו, הבנו שיש בזה משהו מאוד מיוחד אפילו בין-לאומית - שני קולות שעובדים במקביל ומגיעים להרמוניה יחד".
גם גאון וגם גולדברג נולדו לעולמות של אדריכלות, עיצוב ואומנות. גאון ירושלמי במקור ובנו של איזיקה גאון, אוצר העיצוב והאדריכלות הראשון בישראל. אחותו הבכורה היא גלית גאון, אוצרת וחוקרת מובילה בתחום העיצוב הישראלי העכשווי. בצעירותו גילה את העיצוב האיטלקי הרדיקלי ונמשך לדרך שבה העיסוק באדריכלות, בעיצוב, בתרבות, באומנות ובתקשורת הופכים לדרך חיים. גולדברג, ילידת ונצואלה, גדלה במשפחת אדריכלים שוחרי אומנות והיא מושפעת מאוד מהמודרניזם, הניקיון הצורני, החומריות
והצבעוניות של דרום אמריקה.
למעשה כל אחד מכם בונה שפה אישית משלו כבר לא מעט זמן.
"נכון. אני מסתכל על מחברות הסקיצות שלי מלפני 25-30 שנה והשפה האבסטרקטית והאורגנית שלי כבר מופיעה שם וכמו מחכה לצאת החוצה ולהפוך למבנים, לרהיטים ולפסלים, למרות שאז לא ידעתי עדיין באילו טכנולוגיות וחומרים אשתמש", אומר גאון.
"בעשר השנים האחרונות הדברים התגבשו באופן רציני יותר וברגע שקיבלתי הזמנות
ראשונות לפריטים ידעתי שאני הולך לעשות משהו ייחודי עם השפה הזו שהיא שלי".
"עם פתיחת הגלריה זו גם הפעם הראשונה שגל מציג פיסול באותה שפה אמורפית טבעית שלו", אומרת גולדברג. "אצלי הצורות יותר ישרות ויותר צבעוניות".
"אחד הדברים היפים באירנה זו הדרך שבה היא מתמסרת לעבודה באופן מחודד מאוד ועם זה מאוד ספונטני ואינטואיטיבי. היא בונה סקאלה צבעונית מתוך טריגר לא ברור, אבל מרגע שהיא בטוחה בדי-אן-איי הצבעוני שלה, הפוקוס שלה נמצא אך ורק בדיוק שלו. יש לה יכולת נדירה לתפוס צבע וחומר ולהביא אותם לידי ביטוי ואז, כשהיא מאוד בטוחה בתוצאה, היא עוזבת את זה וממשיכה הלאה. בזה היא מנטורית מאוד גדולה עבורי. אני יכול להתלבט עד מוחרתיים ולמתוח את הדברים עד הדד ליין אבל, מאידך, אני
מציץ קצת יותר אל העתיד ובודק יותר לגבי ההיתכנות של הדברים. בעוד שאירנה מאוד
בטוחה בתוצרים, אני מביא את הצד של להעז לקחת אותם הלאה ולממש".
מי הצוות שעומד מאחורי הפקת הפריטים שלכם?
"יש קהילה ענקית של בעלי מקצוע ששותפה לתהליכים האלה וזה משהו שהוא מאוד נדיר בארץ. אנחנו משתדלים לייצר מה שאפשר כאן אבל יש גם פריטים שמיוצרים באיטליה, בסין ובמקומות נוספים. אני נודניק מאוד גדול ומחפש את האומנים בעלי היכולת שיוכלו לייצר את הדברים ידנית, ואני חוזר לייצור שוב ושוב ושוב עד שאני מרוצה. עכשיו, לראשונה, קיבלתי הזמנה למהדורה גדולה יותר של פריטים מבית מלון ואני בודק ייצור חצי-תעשייתי שישמור על הניואנסים הידניים שחשובים לי בייצור. בנוסף, ולצד זה, קיימת גם טכנולוגיה. מה שהתחיל בהפיכת סקיצה להדמיה בלחיצת כפתור, ממשיך עכשיו בזכות ה-AI גם לסרטונים והרבה מעבר לזה. עם זאת, עדיין חשוב לזכור שבסוף אלו דימויים מתוך מיליוני דימויים שאפשר ליצור ושאי אפשר בשום צורה להחליף את הוויברציות, הנראות, החוויה והרוח שיצוקים בחומר".
האמביציה לפרוץ לשווקים בין־לאומיים קיימת אצל גאון וגולדברג מזה שנים. "צריך לדעת איך לעלות על הרכבת. אצל גל הדרך הרבה יותר ברורה. הוא תמיד רואה גדול וזה קורה", אומרת גולדברג. "בחלום שלו הוא ראה את הפריטים שלו מוצגים בגלריות חשובות בעולם ומאז שהתחיל להציג בגלריה Hostler Burrows בניו יורק, שדרכה הוא מציג גם בירידים החשובים בעולם, הוא זוכה להכרה, רכישות ופרסום במדיה. אומנם זה לקח חמש שנים אבל זה קרה. גם אצלי הרצון לעצב פריטים ולהציג אותם בחו"ל היה שם כל הזמן והתחלתי לממש אותו עם חברות יצרניות ומסחריות בשבוע העיצוב של מילאנו, באותה שנה שנפגשנו שם במקרה ברחוב".
ברגע שהתחלתם לעבוד יחד הרעב להציג בחו"ל התחזק אפילו יותר.
"אומנם דפקנו יחד על הדלת של גלריה 'נילופר' האיטלקית (מהיוקרתיות והמשפיעות בעולם הדיזיין-ארט), אבל בניגוד לתצוגה המשותפת בגלריה שלנו בארץ, שם לכל אחד מאיתנו יש קריירה נפרדת. לפני ארבע שנים הצגנו לבעלת הגלריה את קולקציית 'עדן'
הווירטואלית שלנו, שממנה היא בחרה שנפיק מספר פריטים של כל אחד מאיתנו ודווקא
הציגה אותם בנפרד. מאז אנחנו ממשיכים איתה באותו קו".
איך הגלריה בארץ מהווה עבורכם קרש קפיצה לשוק המקומי והבין-לאומי?
"השוק הישראלי מדהים במהירות התגובה ובאימפולסיביות שלו. אנחנו עם שיודע לחתוך מהר ולהגיד 'אוהב, לא אוהב', בין שזה מנומק או לא. באירופה ובארצות הברית ההתעניינות יותר מושכלת ויש הערכה עצומה ליצירה ולגוף העבודה, והם סומכים בצורה טוטאלית על היוצר. כלומר, כשמישהו קונה פריט מסוים הוא נכנס לעומק הדברים ויודע
בדיוק למה הוא בוחר בו".
יש הבדלים גם בין השווקים באירופה ובארצות הברית?
"בטח. שוק האספנים בארצות הברית מפותח מאוד, בעיקר מאז נסיקת הדיזיין-ארט לפני כ-15 שנה. סגנון עיצוב הפנים השתנה בהתאם והיום אפשר להגיד שזה השוק המוביל בעולם גם בהיקף ההשקעה, גם בנכונות לקנות ביותר כסף וגם בערך של דיזיין-ארט, שהפך להיות חלק מארסנל הנכסים של האספנים. השוק באירופה, לעומת זה, חווה ירידה
סביב שנות ה-90 וה-2000 ונראה שרק עכשיו מילאנו מתחילה להחזיר לעצמה קצת כבוד, בעיקר בגלל שינויים במיסוי. עם זה, אירופה די שקטה עכשיו בהיבט של רכישה. השווקים הבאים שללא ספק צריך לשים אליהם לב הם הודו, יפן, סין וסינגפור".
אירועים כמו 'צבע טרי' ו-TAAD תורמים לשדה המקומי?
"הם שניהם אירועים חשובים תרבותית, כי הם מביאים פלטפורמה שמחברת בין עיצוב, אומנות ומסחר ויש להם חשיפה מאוד גדולה. אל 'צבע טרי' לקח לי שלוש שנים להתקבל ובפעם הראשונה הצגתי במקום צדדי יחסית שנשאר במסדרון, אבל ברגע ששמתי שם את הרגל, הצגת עיצוב הפכה לחלק בלתי נפרד מהיריד הזה ואני מאוד שמח על כך. מריה נסימוב, היזמית והאוצרת של TAAD לצד האוצרת הבין-לאומית מריה כריסטינה דידרו, הצליחה להביא פריטים בין־לאומיים מהגלריות המובילות ולהציג לקהל הישראלי את מה
שקורה עכשיו בעולם".
לרשתות החברתיות יש גם מקום בתוך כל זה?
"זה משהו שקרה וקורה עכשיו. המון אומנים מעלים צילומים וסרטונים שמקבלים יותר
ויותר צפיות ואנשים חוזרים להתאהב בעשייה ידנית. גם הדימויים של עיצוב פנים משתנים כל הזמן, מה שמהווה אתגר עצום למעצבים. הנראות של כל זה הרבה פחות בנאלית וחזרתית, כך גם הלקוח וגם המעצבים מחפשים איך לעשות משהו שונה ומיוחד. בארצות הברית למשל, בשוק של 250 מיליון משתמשים, כשמופיע משהו חדש שיוצר עניין, הבאז וההשפעה של זה עצומים. באירופה, לעומת זה, השינויים פחות גדולים ופחות מהירים. אין ספק שהשוק הזה ילך ויתפתח ויפחית מהייצור של החברות הגדולות, שחושבות עכשיו איך לחשב מסלול מחדש ולתת פייט. בסופו של דבר, זה יהיה תלוי בהתמדה ובאיכות של היוצרים הבודדים וביכולת שלהם לייצר שפה וגופי עבודה אלטרנטיביים ומרתקים".
כשאני שואלת את גאון וגולדברג איפה הם רואים את עצמם בעתיד הקרוב והרחוק יותר, גולדברג מציינת שזו שאלה שמאוד מאפיינת את גל ושהוא מקפיד לשאול אותה לעיתים קרובות. "אני תמיד מרגישה שאני כבר מעבר לחלום", אומרת גולדברג. "קשה לחשוב יותר מדי הלאה כי הכול פה כל כך רעוע תמיד ולא ברור. לכן יש לנו את הגלריה והסטודיו שהם הבועה שיצרנו לעצמנו. זה הבית, המקום ונקודת הביטחון שלנו שבתוכם אני מדמיינת שאני ממשיכה לעצב וליצור בלי סוף ושאנשים ישכילו לשלב את מה שאנחנו מייצרים בבתים שלהם".
גאון מחזק את דבריה של גולדברג וחולם על הקריירות של שניהם שממריאות אפילו עוד יותר גבוה. "אני רואה את הביחד הזה גם בשוק המקומי וגם בשוק הבין-לאומי", אומר גאון. "הלוואי שגלריה G תל אביב תיגע באנשים וביחס שלהם לעיצוב פנים, תזיז את השוק הזה קדימה ותנדוד למחוזות נוספים בעולם. מן הסתם זה ידרוש המון משאבים ואסטרטגיה מדויקת אבל אני ממש יכול לראות שהתמהיל הזה יוצא להופעות בעולם, כמו קרקס נודד".
ומה הייתם מציעים לצעירים בתחילת דרכם?
"לזהות למה הם מתחברים, לעלות על הפסים הנכונים וללכת עד הסוף עם התשוקות
שלהם בדרך למימוש העצמי. מעבר לזה, זו גם האחריות שלהם לצמוח, להתפתח, לייצר קשרים ולהכיר את השוק. חשוב כל בוקר לקום לחלום ועשייה, להתפקס עליהם, להתמיד ולהמשיך לנווט כל הדרך לשם. ככל שהמימוש הזה יהיה מדויק יותר, ככה גם התרומה שלהם לעולם תהיה גדולה יותר".