אילוסטרציה: Shutterstock
האם תרגילים לשיפור הקואורדינציה הם הדבר הבא בהאטת הזדקנות? מחקר חדש שנעשה באוניברסיטת חיפה מעלה את האפשרות הזאת כאחת הדרכים העתידיות להתערב בתהליכי הזדקנות של הגוף. המחקר חושף מנגנון ההתבגרות שלא היה מוכר עד כה ומציע דרך חדשה למדוד אותה.
● השבוע בביומד | ההשקעה החדשה של אסף גרניט: טכנולוגיה שמפחיתה את עליית הסוכר בגוף
● יו"ר ועד העובדים בכללית מזהיר: "אם משרד הבריאות ימנה מנהל מטעמו - כל העובדים ישבתו"
הגוף מתפקד כתזמורת
עד היום, מחקרי הזדקנות בחנו את ההידרדרות של כל איבר ואיבר בגוף - הן ברמת התא והן ברמת האיבר כולו, מתוך הנחה שהזדקנות כל האיברים מובילה בסופו של דבר להזדקנות הגוף. נושא שהוזנח מעט, וכעת מקבל את התיקון שלו, הוא התקשורת בין האיברים והשפעתה על הזיקנה.
"מצאנו שכל איבר שלנו הוא כמו כלי נגינה, וכשהם מתואמים ומנגנים יחד כתזמורת, נוצרת מנגינה שהיא הבריאות שלנו", אומרת לגלובס ד"ר יהודית סומך, ראש המעבדה לביו־רפואה חישובית מהחוג למערכות מידע באוניברסיטת חיפה. "ראינו שכאשר הסנכרון בין האיברים פוחת, כלומר האיברים מתקשרים פחות טוב זה עם זה, כשהתהליכים בתוך האיברים פחות מתואמים וכשהם מגיבים באופן פחות מתואם לגירויים מהסביבה, נוצרות התופעות של הזיקנה".

המחקר הוא פרי שיתוף פעולה בין סומך והחוקרת שקד ברילר, מתחום מערכות המידע, לבין פרופ' גיל עצמון, מהמעבדה לחקר אפיגנטיקה, גנטיקה של זיקנה ואריכות חיים בבני אדם באוניברסיטת חיפה, והחוקרים ד"ר גיל בן דוד וים עמיר. המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports מקבוצת Nature.
החוקרים התבססו על מאגר מידע מקיף וייחודי של דגימות תאים מרקמות שונות של אותם נבדקים. במחקר הספציפי הזה, הם בדקו רקמות מוח, שריר ושומן, ומיפו בתאים שלהן את רמות ה־RNA, המייצגות את רמת הביטוי של גנים שונים בתאים.
בהמשך פיתחו החוקרים אלגוריתמים שיציגו את הקשרים בין רמות ה־RNA הקיימות בכל איבר לבין שאר האיברים, במטרה לבדוק אם רמות ה־RNA מתואמות לא רק בתוך האיברים אלא גם בין האיברים. "זה מחקר מרובה־מידע שלא ניתן היה לבצע אלא בטכנולוגיות שפותחו בשנים האחרונות", אומרת סומך.

חודשים ספורים לפני פרסום המחקר בהובלת עצמון וסומך התפרסם מאמר שהראה כי לאיברים שונים בגוף יש קצב הזדקנות שונה. כך, לדוגמה, המוח, השריר ורקמת השומן יכולים להיות כל אחד בגיל ביולוגי אחר, לפי השעונים הביולוגיים המקובלים. אבל הממצאים של סומך ועצמון הראו שהאיברים אינם באמת עצמאיים.
הגיל שבו אנחנו בשיא
"מה שאנחנו רואים הוא שכאשר הגוף צעיר ובריא יש סנכרון רב בין האיברים", אומר עצמון ומוסיף שאנחנו בשיא הסנכרון ובשיא התפקוד בגיל 25־30 לערך. "הסנכרון הזה בעצם הולך ונחלש עם ההזדקנות, אבל גם כשהוא נחלש, אנחנו רואים שהאיברים מאוד משתדלים. הם מתקשרים אחד עם השני ומנסים לעשות כל מה שאפשר כדי להסתנכרן, במטרה להאט את תהליך ההידרדרות ואולי אפילו להחזיר את מה שאבד. אבל ההצלחה היא מוגבלת. לביולוגיה תמיד יש תאריך תפוגה".
כיצד מתבטא הסנכרון בגוף וכיצד מתבטאת היחלשותו?
סומך: "אנחנו רואים כמה סוגי תהליכים. לדוגמה, אנחנו רואים בגיל צעיר סנכרון במחזור חיי התא גם באיברים רחוקים אלה מאלה. בגיל מבוגר, הסנכרון הזה פוחת. בנוסף, עם ההתבגרות, ישנו תהליך של עצירה תאית, מצב שבו תאים מפסיקים להשתכפל. בגיל צעיר התופעה הזאת מתרחשת פחות מאשר בגיל מבוגר, אבל מה שחשוב לענייננו הוא שבגיל צעיר התהליך הזה מסונכרן בין רקמות שונות, ואחר כך, בגיל מבוגר יותר, הסנכרון הזה יורד, והתופעה הזאת מפתחת דפוס ייחודי בכל איבר. יש גם ירידה בסנכרון בתגובה לגירויים מבחוץ. בגיל מבוגר באופן כללי התגובה לסיגנלים האלה נחשבת, אבל בנוסף לכך, היא נחלשת יותר באיברים מסוימים לעומת אחרים".
לפי המחקר, ישנה מערכת אחת שבה התהליך הוא הפוך: מערכת החיסון. דווקא תגובות דלקתיות, הנחשבות חלק מתהליך ההזדקנות, מתואמות יותר בין איברים שונים בגיל מבוגר.
כיצד נרגיש בגוף את הירידה בסנכרון הכללי בין האיברים?
סומך: "אם המוח ישלח סיגנל לרגל שלך, היא תגיב פחות. גם העיכול, למשל, יתבצע פחות טוב. תהיה ירידה בתקשורת ההורמונלית, ירידה בתקשורת הקשורה בחילוף חומרים".
ואם נשפר את התקשורת, נוכל להאט או להסיג את ההזדקנות?
סומך: "על פניו כן. הראינו במאמר שהתקשורת בין המוח לשריר יורדת עם הגיל. אז אולי תרגילי תיאום בין המוח לשריר ישפרו את התקשורת הזאת. בינתיים, זו רק השערה".
עצמון: "המוח הוא האיבר שמנצח על הסנכרון בגוף, כך שאתגור של המוח יכול לשפר אולי את התפקוד של כל המערכות".
שעון ביולוגי חדש
באמצעות האלגוריתמים שפיתחו החוקרים, הם הצליחו גם להבין מהם מסלולי התקשורת בין האיברים שמשתבשים בדרך לאובדן הסנכרון. "במאמר שלנו מיפינו מערכות ביולוגיות, גנים ספציפיים שהתקשורת ביניהם נחלשת, ואולי אפשר להתערב במנגנונים הללו ולשפר אותם", אומרת סומך.
אבל עוד לפני ההתערבות, ייתכן שיפור באבחון. "מיפוי התקשורת בין האיברים יכול להניב סימן חדש שאפשר להשתמש בו כדי לזהות את ההזדקנות הביולוגית, סימן שלא היה ידוע קודם לכן", היא אומרת.
"ייקח זמן עד שנוכל באמת ליצור מהמידע הזה שעון ביולוגי מסוג חדש", מבהיר עצמון. "זה ידרוש המון עבודה במעבדה של יהודית, עם המון מידע והמון זמן מחשב".
מה הצעד הבא במחקר שלכם?
סומך: "אנחנו חושבים שיכול להיות שתהליכי חוסר הסנכרון קורים לא רק עם ההתבגרות, אלא גם במחלות שונות. לכן אנחנו רוצים לחקור את התופעה הזאת במחלות שונות".