תחנת הרכבת התחתית זימנסדאם בברלין. יכולה לשמש גם כמקלט / צילום: Shutterstock
הירידה ההמונית של הישראלים בחודש האחרון למקלטים וההתכנסות התכופה בממ"ד הפרטי או במרחב המוגן הקומתי, הציבה זרקור על ההתמגנות האזרחית, ועוררה השוואות לנעשה בעולם. תמונות של בונקרים רחבי ממדים עם בריכות שחייה בפינלנד, פטריות בטון אישיות בצדי הדרכים באלבניה או מקלטים אטומיים בשבדיה נפוצו ברשתות החברתיות, ואיתם השאלה שישראלים בדרך כלל שואלים את עצמם - כיצד אנחנו ממוקמים בהשוואה בינלאומית.
● "מגלחים את כל הבניין": התגברות הביזה של הדירות שמיועדות לפינוי בינוי. מה אפשר לעשות?
● בדרך לעסקה גדולה בגבעתיים: חברת ההייטק שתכפיל את שטח המשרדים
ישראל היא זו שסיפקה לעולם החל מ־1992, אחרי שחוותה את מלחמת המפרץ, את הפתרון יוצא הדופן שכולל חוק המחייב לבנות ממ"ד בכל בניין או בית חדש, או להקים מרחב מוגן קומתי בבנייני דירות. בכך, ביזרה למעשה המדינה את האחריות הביטחונית על הבנייה למגזר הפרטי, ויצרה פתרון האמור להעניק הגנה מיטבית מפני התקפה קונבנציונלית או כימית על ידי טילים בליסטיים, בהתרעה מהירה.
בעולם דיווחו בהתפעלות בחודש האחרון על כך שלישראלים רבים יש גישה ל"חדר בטוח". אך הנתונים מראים כי מדובר ב־40% מהישראלים בלבד. לפי נתוני מבקר המדינה, לשליש נוסף מהישראלים אמורה להיות גישה בתוך כמה דקות למקלט משותף או למקלט של הבניין, מה שמותיר כרבע מהישראלים ללא כל פתרון. במלחמה האחרונה מול איראן, תמונות של רבים מהם מתמקמים ללילה בחניונים חדשים או במרתפי התחנה המרכזית הישנה המחישו את הצורך במקלטים המוניים - חו"ל־סטייל.
במדינות הנורדיות: המדינה אחראית לביטחון
במיוחד קרצו לישראלים התמונות מפינלנד, מדינה המקדשת גם היא את ההתמגנות למקרה של מלחמה. במדינות הנורדיות כולן, בדומה לנעשה בתחומים אחרים, הממשלות הן אלו שלוקחות עליהן את האחריות המקיפה לדאוג לתחום הביטחון, ולא מותירות הרבה לאזרח. בשבדיה ובפינלנד, למשל, המדינה היא זו שאחראית על תפיסת הביטחון, מרמת הבונקרים ועד לרמת הלבוש שהן מחזיקות במחסני חירום למקרה של אסון והצורך לחלק בגדים נקיים במהירות. כל המדינות הנורדיות מפרסמות הנחיות ביטחון מקיפות מדי כמה שנים, כולל מה להחזיק בתיק חירום, כמה כסף מזומן להוציא מראש ואיך להתנהג בעת עימות. בשנים האחרונות, החוברות הללו עודכנו מול האיום הרוסי ממזרח.
התפיסה בשבדיה ובפינלנד היא של מקלטים גדולים יחסית, ולא של מרחבי מיגון פרטיים, והיא תוצר של ההבנה בימי המלחמה הקרה כי אם הן ייקלעו לעימות, זה עשוי להיות עימות עולמי עם טילים בין־יבשתיים וסיכון להשמדה הדדית. השנים האחרונות שינו במעט את התפיסה הזו, והן רואות את עצמן כעת עומדות בפני איום דומה לזה שקייב בירת אוקראינה מתמודדת איתו - הפצצות והתקפות בלתי פוסקות בטילי שיוט, בטילים בליסטיים, בהפצצות מהאוויר ובמל"טים מתאבדים. עדיין, התפיסה לגבי האחריות הממשלתית לספק הגנה לא השתנתה.
פינלנד, למשל, שבניית מערכת הבונקרים וההגנה שלה התחילה כבר בשנות ה־30, ושאופיינה על ידי חשש מתמיד ממלחמה עם רוסיה, מתחזקת כיום יותר מ־50.5 אלף מקלטים - החל מכאלו ברמת בנייני משרדים ורבי־קומות ועד לבונקרים רחבי ממדים היכולים להחזיק אלפי בני אדם בחיים במשך ימים ארוכים. יש בהם מקום תיאורטי ל־4.8 מיליון מתוך 5.5 מיליון תושבי המדינה.
הפינים אינם שוקטים על השמרים. למערכת המקלטים הענפה שלהם הם מוסיפים בימים אלו יחידות נוספות. כל בניין חדש שנבנה בפינלנד, שבו יותר מ־1,200 מ"ר, מחויב בבניית מקלט המוני, שלרוב חצוב בסלע ומוגן על ידי יציקות בטון. לא מדובר בשינוי כיוון או בתופעה חדשה, החוק המחייב זאת קיים בפינלנד מאז 1958. אחרי שנה זו החלה המדינה בבניית רשת מקיפה של מקלטים. בהלסינקי לבדה מדובר על כ־5,500 מקלטים, מספיק לתושבי העיר וגם לתיירים שעלולים להיקלע אליה.
בקרב שכנותיה, פינלנד נחשבת לדוגמה ולמופת בתחום ההגנה האזרחית. מה שמשחק לטובת הפינים, למשל בהלסינקי הבירה, היא הגיאולוגיה של האזור, המאפשרת לחפור תעלות ומנהרות ענק בשכבות "רכות" הנמצאות מתחת לשכבות הסלע. מומחים מדברים על "הלסינקי תחתית" הקיימת כיום, שבה ניתן לנסוע עם משאיות מצד אחד של העיר לצד השני, קילומטרים רבים, כולל דרכים עם שילוט וצמתים. הדרכים הללו מקשרות בין חללים ציבוריים שהם בונקרים לזמני חירום, מגרשי חניה, זירות החלקת קרח פעילות, בריכות שחייה, מגרשי כדורגל ועוד.
אחרי שפרצה המלחמה באוקראינה, הרשויות הודיעו כי הן יבצעו בקרה מתמדת כדי שניתן יהיה להשמיש את הבונקרים לתפוסה מלאה בתוך 72 שעות.
למעשה, רק מיעוט מבין רבבות המקלטים הציבוריים בפינלנד "חסין" באופן מוצהר מהתקפה אטומית או כימית, עם מערכות אוורור הכוללות פילטרים ודלתות החוסמות מעבר אוויר. בכל רחבי פינלנד מדובר בכ-5,000 מקלטים אטומיים. אבל גם האחרים מציעים הגנה כלשהי.
שבדיה: אחראי לכל מקלט
נוסף לישראל ולפינלנד, גם שבדיה היא בין המדינות הבודדות שבהן יש הכרח לבנות מקלט (או ממ"ד) בכל בניין רב־קומות. גם שטוקהולם מעודדת את הבנייה והיא דיווחה באחרונה על 64 אלף מקלטים במדינה עם מקום לשבעה מיליון בני אדם, מתוך עשרה מיליון החיים במדינה.
כל המקלטים מסומנים על ידי שלטים מיוחדים לטובת הציבור והרשויות מאפשרות שימוש חופשי בהם למטרות שונות בימי שלום, מתוך מטרה לשמור עליהם "שמישים". לכל מקלט יש את האחראי עליו, וגם אם הוא משמש בזמני שלום לאחסון או לחניה, בתוך 48 שעות מרגע קבלת הנחיה, הוא אמור להיות מפונה לחלוטין וערוך לקליטה.
בחוברת ההגנה האזרחית שפרסמה שבדיה באחרונה היא דרשה מהתושבים להכיר את המקלט הקרוב לביתם, ולדאוג להביא אליו בגדים חמים, טרנזיסטור, נייר טואלט וכן לצייד אותו במים במקרה של עימות. "הדרישה היא להביא ציוד שיאפשר להחזיק במקלט לפחות 72 שעות", נכתב בחוברת. באפריל האחרון, במסגרת ההיערכות של המדינה הסקנדינבית למלחמה, היא הקצתה כשמונה מיליון אירו ל"שיפוץ" של חלק מהמקלטים הדורשים זאת. שתי המדינות, שהצטרפו לנאט"ו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, השיקו תוכנית תלת־שנתית לשיפוץ ולשדרוג המקלטים כדי שיעמדו גם בפני אפשרות לתקיפות כימיות וביולוגיות.
גרמניה: הבונקרים שוב על הפרק
בגרמניה, הבונקרים האזרחיים שהיו סימן וזכר למלחמת העולם השנייה, אחרי שהוקמו במהירות שיא ובהיקפים עצומים כדי להתגונן בפני הפצצות בעלות הברית, נמצאים שוב על סדר היום הציבורי. בעשרות השנים האחרונות חלק מהבונקרים נהרסו (היכן שהדבר היה אפשרי), והיו שהפכו לבסיס לערימות שברים ולהריסות שלאחר מכן כוסו בפארקים. אלו ששרדו הפכו למקומות שבהם מתקיימים סיורים היסטוריים המראים כיצד תושבי ברלין ירדו למקלטים, או אפילו נמכרו לאנשים פרטיים שהפכו אותם למוזיאונים או מגורים יוקרתיים.
כעת, בעקבות האיום החדש מרוסיה, גרמניה "מחיה" את רשת הבונקרים שלה. המצב שלה עגום הרבה יותר מהמצב בצפון: לפי הערכות ישנם רק 600 מקלטים שמישים ברחבי המדינה, מתוך 2,000 ששרדו את מלחמת העולם השנייה, והם ערוכים לקבל כחצי מיליון תושבים, 0.6% בלבד מאוכלוסיית המדינה. לפי הערכות, זו אחת הסיבות שגרמניה לחצה והפכה להיות הלקוחה הבינלאומית הראשונה של מערכת החץ הישראלית־אמריקאית, מתוך הבנה כי היא חשופה לחלוטין להתקפות מטילים בליסטיים.
השלב הראשון של הרשויות בגרמניה, ושל רשות החירום האזרחית שהחלה בפעילות ענפה בשנה האחרונה, תהיה להשמיש כעת תחנות רכבת תחתית, חניונים ומרתפים של בניינים ציבוריים לטובת שימוש כמקלטים בזמן חירום. הדבר עשוי להוות מענה לכמיליון תושבים בשלב ההתחלתי, אך הדבר רחוק מלהספיק לגרמניה כולה. האחראי על הרשות העריך כי יידרשו עשרה מיליארד אירו מדי שנה בארבע השנים הקרובות כדי להתחיל ולגבש הגנה אזרחית במקלטים לתושבי גרמניה.
חוקרים באקדמיה מדברים על המלחמה הקרה כזו שהתניעה את ה"פנטזיה" העולמית של בונקרים שיישרדו כל דבר. אלו היו השנים שבהן המדינות הסקנדינביות השקיעו הון עתק בהקמת רשת המקלטים שלהן, וחלקן - אלו המאוימות על ידי רוסיה - המשיכו בבנייה גם אחרי נפילת מסך הברזל. נורבגיה, למשל, לא בנתה מקלט חדש כבר קרוב לשלושה עשורים, ומסתמכת על 25 אלף מקלטים שמספיקים ל־2.5 מיליון תושבים, מתוך 5.5 מיליון בני אדם החיים במדינה.
אלבניה: בונקרים עם חרכי ירי
מי שהייתה שם לפני כולן היא למעשה אלבניה, שבה בתקופת הדיקטטורה של אנוור הוג'ה, השקיעה סכומי עתק בפיזור בונקרים חיצוניים מבטון ברחבי המדינה. אף אחד אינו יודע בדיוק כמה מהם יוצרו והוטמעו באדמה, ההערכות נעות בין 500 ל־750 אלף בונקרים מבטון מחוזק, עם חרכי ירי, שפוזרו ברחבי המדינה, מכאלה המתאימים לזוג למיגוניות קהילתיות. הם הפכו לסמל לפרנויה המפורסמת של הוג'ה, שרצה להגן על ארצו מפלישה סובייטית במקביל לפלישה אפשרית של נאט"ו. כעת, החשש ההוא הופך למציאות ברבות ממדינות אירופה, ואיתו הפתרונות להגנה על האוכלוסייה.
