פופקורן. ליאור פרנקל בשיחה עם רינת שרצר / צילום: Eda Tankal
המלחמה עם איראן הסתיימה, וברגע אחד פשוט נדרש מאיתנו לעבור מ־120 קמ"ש, פאניקה, אדרנלין ופחד מטורף, ל־0, לשגרה רגילה, כאילו לא קרה כלום. אך האמת היא שאנחנו אף פעם לא 0 - גם ביומיום אנחנו זזים נורא מהר, מנסים לפצח את המקום שלנו, לנצח את המתחרים.
אלא שאולי דווקא הקפיצה המהירה הזאת שנכפתה עלינו מזמנת לנו חשיבה מחדש על שינוי. ולו רק לתקופה קצרה אנו יכולים לשנות את הדרך בה אנחנו מנהלים את הקריירה שלנו, את הרדיפה האינסופית.
● פופקורן | המנהל שמסייע לצוות המקביל וזה שצבר מעריצים: 5 סוגי מנהיגות
● פופקורן | "נתקלתי בסמנכ"ל ציני והעפתי אותו מהסדנה. זה הורס את הארגון"
● פופקורן | חוקר התודעה שרוצה להכניס כאוס לתוך ארגונים ומגלה מה קורה למנהלים בגיל 50
בדיוק בשביל זה דיברתי עם רינת שרצר, יזמת חברתית, מהנדסת ביוטכנולוגיה ומעצבת שירות אסטרטגי, שהספיקה להיבחר לאחת מ־40 הדוברות המבטיחות של 2020 על פי Real Leaders Magazine, להרצות באוניברסיטאות הנבחרות בארה"ב ולנאום בפסגת הנשים של האו"ם לקראת יום האישה הבינלאומי. היא הקימה את Of Course Global, חברה לחדשנות חברתית שמנגישה אסטרטגיית עיצוב ועשייה חברתית וסביבתית לארגוני ענק, שבין לקוחותיה אפשר למצוא ענקיות כמו פייזר וגם את ממשלת שוויץ. כמו כן, היא ניהלה את מסלול התואר השני בניהול עיצוב וחדשנות בבצלאל, ומרצה בפרסונס, בית הספר הגבוה לעיצוב ואומנות בניו יורק.
אם צריך לסכם את התורה של שרצר במשפט אחד: היא מבקשת שנעצור מדי פעם את ההתנהגות שלנו כזרע, ונתחיל קצת לחשוב כמו ביצית - לחכות שיגיעו אלינו הזדמנויות, טקטיקות חדשות. כאחד שמאמין מאוד בפרודאקטיביות קשה לי להבין את זה, אבל יש תקופות, כמו למשל זו שלנו, שבהן אולי כן כדאי לשבת רגע. למעשה, ככל שצללנו יותר לשיחה הבנתי שזה לא רק לשבת ולחכות שדברים יקרו, אלא ממש להקשיב לאיך שעובד העולם בכלל ועולם העבודה בפרט.
אז רינת, את באמת מצליחה לעשות את זה אחרת?
"אני אפתח בסיפור. ב־2021 גרתי כמה חודשים בקוסטה ריקה, על הים, במעמקי הג'ונגל. זו הייתה אפשרות די נדירה לנהל את חברת הייעוץ שלי ולעשות עוד מלא פרויקטים תוך כדי שאני צופה בקופים קופצים מעץ לעץ. בוקר אחד הייתה לי פגישה חשובה מאוד עם האו"ם והתארגנתי אליה כמו שצריך. התלבשתי יפה ושמתי ליפסטיק אדום, ותכננתי לשבת כמה דקות לפני על החוף, לעשות מדיטציה. עצמתי עיניים, התמקדתי בנשימות ופתאום הגיע גל ושטף אותי עד הבטן. עוד דקה מתחילה הפגישה ואני רטובה לחלוטין.
"רצתי מהר למשרד, שמתי מגבת במקום מכנסיים וככה למעשה עליתי לפגישה בזום - בחלק העליון אני עם חולצה מכופתרת וליפסטיק אדום, ובחלק התחתון מגבת. הצד השני כמובן לא ידע על זה, אבל פתאום זה נפל לי: כל החיים שלי יש איזו דיכוטומיה מאוד רצינית בין אשת העסקים והמרצה באוניברסיטה והיזמת החברתית, לבין הילדה עם התלתלים שרק רוצה לרוץ בגלים ולשחות עם דולפינים. באותו היום, בפעם הראשונה, הצדדים האלה נפגשו, איפשהו באזור הבטן. וככה הייתה אינטרגציה חזקה מאוד בין מה שנדבר עליו תכף - הביצית והזרע. זה באמת היה רגע מכונן, והרגשתי ששני הצדדים האלה יכולים לחיות יחד ועוזרים זה לזה".
אגב, על מה דיברת שם עם האו"ם?
"זה היה פרויקט שבו פיתחנו תוכנית חינוכית לילדים בתחום האקלים".
אוקיי, אז מה בעצם הסיפור עם הזרע והביצית?
"זה התחיל ב־2018, בהרצאת TED שלי באקספו. זה למעשה היה פיק של מחקר ארוך שעשיתי, שהתחיל בגוף שלי והמשיך לתיאוריה. אובחנתי אז עם PCOS, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אחת ההפרעות ההורמונליות השכיחות אצל נשים. אין לזה תרופה למרות שזו הסיבה מספר אחת שנשים לא מצליחות להביא ילדים. בקיצור, אצלי זה התפרץ בתקופה שבה עבדתי ממש סביב השעון, בהייטק הישראלי המאוד מאוד גברי, והייתה לי אמונה שכדי להצליח אני חייבת להיות כמוהם.
"אחת מתופעות הלוואי של התסמונת הזאת היא עלייה ברמת ההורמונים הזכריים. הבנתי שהגוף שלי קצת מדבר כמוני - אני מנסה להיות כמו גבר וגם מערכת הרבייה שלי מנסה להיות כמו זו של גבר. למעשה, בתסמונת הזאת הביציות מתנהגות כמו זרעונים ומנסות לפרוץ החוצה. חשבתי על זה שאני מתעסקת המון ביזמות חברתית, והכול עובד בצורה מאוד תחרותית ובריצה אינסופית למטרה, אבל כדי לייצר חיים, צריך גם את הזרע וגם את הביצית".
"השלב שאנחנו באמת לא אוהבים"
מה זה אומר לחיות כמו ביצית?
"אז יצאתי למסע חקירה שלם סביב הגוף שלי, ולמדתי מה קורה במחזור. יש בעצם ארבעה שלבים, עם איכויות מאוד שונות, וכל שלב מביא איתו משהו אחר שקורה בחודש. יותר מאוחר גם הבנתי שארבעת השלבים האלה קיימים בעוד מקומות בטבע, בעונות השנה למשל".
בואי נדבר על השלבים האלה.
"השלב הראשון הוא הפוליקולרי, שבו ביצית חדשה מתחילה להיווצר בתוך השחלה. זה מקביל לאביב. זה בעצם השלב שבו יש לך רעיון חדש לסטארט־אפ ואתה מאוד יצירתי.
"לאחר מכן מגיע הביוץ - מתוך 100 רעיונות נבחר אחד. זה גם מקביל מאוד לקיץ. זה הזמן שאנחנו מוציאים גרסה לשוק ומחכים לראות איך העולם יגיב. יש איזה פיק שהכול פורח ושמח וזה זמן מאוד פורה. זה גם השלב שבו הנשים הרבה יותר תקשורתיות. אלא שאז מגיעים שני שלבים שפשוט מחקנו אותם כחברה.
"השלב השלישי הוא השלב שהביצית לא הופרטה והגוף מתכונן למחזור. זה זמן שאנחנו מבינים בו מה עובד ומה לא עובד. נגיד עכשיו הוצאנו פיצ'ר חדש לשוק בסטארט־אפ שלנו - זה הזמן שהוא נפגש עם העולם, אנחנו מבינים מה המשתמשים אוהבים, מה הם לא אוהבים. זה הזמן להבין מה אנחנו לוקחים הלאה ומה משילים. זה גם זמן להסתכל לשדים שלנו בעיניים".
ואנחנו מדלגים על זה?
"כן, בחברה המערבית קופצים מעל השלב הזה, ישר עוברים ללדת את הפרויקט הבא, ובדרך מפספסים הזדמנויות. אנחנו מנסים להגיע לאביב בלי לעבור את הסתיו".
ומה קורה בחורף?
"זה השלב שאנחנו באמת לא אוהבים, שלב הווסת. זה הזמן שהטבע בעצם מקבל את האנרגיה ומתחדש לקראת מחזוריות חדשה, וזה הזמן שבו נולדים רעיונות חדשים. הקרקע לא מספיק פורייה, אבל מתחת לפני השטח קורים דברים מופלאים ונחוצים, ואם לא ניתן להם את המקום - נפספס את כל המתנות שיש לחורף הזה.
"לצערי זה זמן אבוד. יש לנו פחד מלהיות בתוך הריק הזה. אנחנו ישר מרימים את הטלפון ומתחילים לגלול בפייסבוק, לא נותנים לעצמנו שנייה להיות בכלום. אבל בתוך הכלום הזה טמון פוטנציאל אינסופי".
הגבר שבי רוצה לומר שזה לא פרודקטיבי.
"אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי שכשאתה נותן למשהו לנוח - קורה משהו. גם לחומר, גם ליצירה, במפגש הבא יהיו יחסי גומלין אחרים. בזמן המנוחה קורים חיבורים חדשים במוח. גם בספורט למשל אנשים חושבים שאנחנו מתחזקים בזמן הפעילות עצמה, אבל השריר נבנה דווקא בזמן המנוחה.
"כשאנחנו עושים שנ"צ, יוצאים לסיבוב, מתקלחים, זה הזמן שהחיבורים החדשים נוצרים במוח".
מצד אחד, זה מזכיר את התקופות היזמיות שלי, שפשוט רצתי לכל הכיוונים ולא השגתי שום דבר. מצד שני, אם אני לא מתרוצץ, אני לא מקדם את הדברים שלי.
"תראה, חלון הפוריות הכי גבוה בממוצע הוא שישה ימים. אתה מגיע מעולם העסקים אז אתה בטח מכיר את עקרון פארטו - 80/20 - שבעצם דורש 20% מהמאמץ שלנו כדי להגיע ל־80% מהתוצרים. חשבתי על זה, ושישה ימים מתוך 28 ימים (המחזור הממוצע של אישה) זה בערך 21%, אז העיקרון הזה עובד גם כאן.
"רק ב־20% מהזמן אנחנו יכולים להגיע לפוריות. אבל רוב הזמן אנחנו רצים לשום מקום, כמו זרעונים, אין ביצית שמחכה. יש איזו פיקציה שאם לא נרוץ עכשיו אז מה אנחנו עושים, אבל אנחנו רצים לשום מקום.
"גם לזרע וגם לביצית יש אותה מטרה - שניהם רוצים ליצור חיים. אבל הביצית גם יודעת להיות פאסיבית. וזו יכולת שאנחנו מפספסים - לתת לדברים להגיע אלינו. השאלה היא איך אנחנו כיזמים נותנים לדברים להגיע אלינו".
אז אם אני מבין נכון - את אומרת שצריך לדעת להיות גם וגם.
"צריך ללמוד את הריקוד. אם אנחנו מסתכלים על עקרון פארטו או על הימים הפוריים בחודש, אז בעצם 80% מהזמן צריך להעלות רעיונות, לשחק עם קונספטים שונים, לבדוק אותם, ו־20% מהזמן צריך ללכת ולסגור את העסקה. גם בטבע, אגב, רוב הזמן החיות במנוחה. אם האריה היה רץ כל היום אחרי טרף, הוא היה מותש. אז אני חושבת גם עליי כיזמת - הריצות האינסופיות האלה מתישות".
כן, אבל אם לקחת את האריה כדוגמה - אז בסוף הוא גם יכול למות מרעב. איך אני יודע שבסוף תגיע ההזדמנות?
"פה גם נכנסת האמונה. כל חודש יש עוד הזדמנויות, המחזוריות מאפשרת את זה. זה משהו שאנחנו מביאים בחשבון בתור יצורים מאוד לא מפותחים שחושבים בצורה ליניארית".
"לצאת לשבוע חופש והתשובה תבוא"
אבל בואי נוריד את זה לפרקטיקה. בסוף איש מכירות צריך למכור כל יום ואיש שיווק צריך לשווק כל יום.
"נכון, אבל חלק גדול מהעבודה של איש מכירות זה לייצר אמון עם הלקוח, להבין את הצרכים שלו, להתאים לו את המוצר. סגירת עסקה זה רגע אחד, אבל גם במכירות יש מחזור. אם נקביל את זה לארבעת השלבים - יש שלב בחודש שבו אנחנו סופר־יצירתיים ואז אלך ואדבר עם יזמים אחרים ואבנה שיתופי פעולה ואחשוב איתם על דברים חדשים. זה גם הזמן שאני אלך לגייס כסף וכו'.
אבל לשני השלבים האחרים - של ההבנה מה אנחנו לוקחים הלאה ומה משאירים מאחור למשל - אין מקום בריצה האינסופית שלנו.
"אני לא אומרת שבכל חודש אני עושה את זה, אבל אני מנסה לתת לזה מקום. וגם אם לא - לפחות יש לי אינדקציה למה לפעמים דברים לא עובדים לנו".
יש למשל את הליין של סטראט־אפ: ממציאים רעיון, מוציאים אותו לעולם, מקבלים פידבק, מבינים מה למדנו ואז מעלים עוד רעיונות. כאחד שלימד את זה הרבה פעמים, לרובנו אין כוח לשלב השלישי.
"כן, השלבים השלישי והרביעי לא קיימים בכלל. יזמים תמיד אומרים לי שהם מרגישים מחזוריים כי הם כל הזמן רצים בלי לנוח באמצע. אבל זו לא מחזוריות בלי פאוזה, בלי האמבטיה של ארכימדס, בלי להשאיר את הטלפון בבית ולצאת לרקוד עם הבת שלך בגינה. לפעמים כשיש שאלות קשות צריך לצאת לשבוע חופש והתשובה תבוא".
עדיין קשה לי לתפוס את זה.
"אני מבינה, ובאמת לא תמיד זה מצליח. אבל אני כל הזמן זוכרת את הכוח של זה ומנסה ליצור את האינטרגציה הזאת ביומיום, וגם אם יש תקופה שבה הכול נראה דומם - מתחת לפני השטח קורים דברים מופלאים".
אז נסיים בתקווה שכל מי שקורא יצליח לקחת את החיים באופן מחזורי, לקחת מנוחה שממנה יגיעו רעיונות חדשים.
"אכן, תהיו יותר ביציות".
בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט "פופקורן". ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".