קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, ראש ממשלת פולין דונלד טוסק, נשיא צרפת עמנואל מקרון ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי / צילום: ap, Mstyslav Chernov
בין אם הזעזועים שהוא חווה הם לטובה או לרעה, בין אם הם יובילו להתלכדות אירופית או להיפרמות הגוש, לדשדוש כלכלי או לצמיחה מחודשת, ישנו גורם אחד שמתווה בחצי השנה האחרונה את המסלול בעבור האיחוד האירופי: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שורת ההחלטות שקיבל הנשיא האמריקאי החל מהימים הראשונים של הכהונה שלו, ביחד עם דוקטרינת המקסימום־לחץ וריבוי החזיתות שלו, הובילו את האיחוד האירופי לאופי פעולה של תגובה בלבד, כאשר הנחות יסוד של עשורים רבים לגבי סחר בינלאומי, ביטחון ודיפלומטיה, מתנפצות חדשות לבקרים.
● הבהלה לזהב החדש: הטרנד של "חברות אוצר" בוול סטריט חצה רף של 100 מיליארד דולר
● זו הופכת לזירת מלחמה לוהטת ולא רק בצד הצבאי
● "טראמפ תמיד משתפן"? איך תוכנית המכסים התחילה, ואיך היא נראית עכשיו
יש רבים באירופה הסבורים כי בעקיפין, טראמפ הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לאיחוד האירופי מאז הקמתו. הגישה הכוחנית שלו, הנחישות לשנות את מאזן הסחר בינו לבין ארה"ב, לשים קץ ל"ניצול הנורא שלנו" כפי שהוא מכנה זאת, הובילה לשרשרת פעולות שבסופה יש מי שרואים איחוד חזק יותר, תחרותי יותר ועצמאי יותר כבר בימים אלה, בהשוואה לינואר השנה. "אירופה חייבת להמשיך ולהפוך למעצמה אסטרטגית, ולא לנקוט בגישת המתנה בלבד", קבע השבוע מכון המחקר הכלכלי הגרמני IfW.
האסימון נפל מזמן
מתחילת כהונתו הכריז טראמפ על כמה צעדים מרכזיים מול האיחוד האירופי ומול מדינות אירופה החברות בנאט"ו. הראשון היה לאיים בנטישת סעיף 5 להגנה הדדית באמנת הברית, כדי להפוך את אירופה לתלויה לחלוטין בארה"ב מבחינה ביטחונית. האסימון נפל מזמן בבירות היבשת אבל הדחיפות הייתה חסרה. בעקבות החשש מנטישה, אירופה בונה כעת ברצינות צבאות לאומיים שיוכלו להגן על עצמה בכוחות עצמה, אבל זה תהליך שייקח לפחות שנים.
בינתיים, לארה"ב יש "כרטיס חופשי" לסחוט מאירופה כמה שיותר. וזה היה הרקע לצעדים הבאים עליהם הכריז טראמפ: הכרזה על מכס גורף מינימלי של 20% על כל יבוא מהאיחוד, הקפצה שלו ל־30%, איום על כלי רכב במס דומה והטלת מכסים של 50% על פלדה ואלומיניום. למעשה, טראמפ הוציא לפועל דרישה לכונן עסקת סחר התלויה בעיקר ברצון הטוב האמריקאי, ושלפי הדיווחים האחרונים, תיסגר על לפחות 15% גורפים על כל היצוא האירופי לארה"ב, באופן חד-צדדי. "זה המחיר של הסחיטה הנוכחית", אמר דיפלומט אירופי השבוע ל־FT.
אבל באותה מידה שהיא מוציאה מאות מיליארדים כעת כדי לחמש את עצמה, אירופה גם מתמודדת עם הטראמפיזם על ידי פתיחת הארנק והשקעה חסרת תקדים. לולא טראמפ, גרמניה לא היתה פורצת את תקרת החוב שלה. כך הצהיר הקנצלר הגרמני. לולא הנשיא האמריקאי, לא הייתה מוקמת קרן חימוש כלל-אירופית בשווי 150 מיליארד אירו, שמהווה שלב נוסף באינטרגרציה של האיחוד. לולא הבדלנות האמריקאית לא היתה התכנסות אירופית סביב בריסל. שיעורי התמיכה של תושבי האיחוד בחברות באיחוד האירופי נמצאים כעת בשיא של 20 שנה, על רקע החשש מרוסיה שמתחבר לחשש מוושינגטון.
הדמוקרטיות מתחשלות
התהליכים הללו, שהותנעו בגלל טראמפ והואצו בגלל הדינמיקה שמוכתבת מוושינגטון בששת החודשים האחרונים, נחשבים גם לאחראים לתשואות של מדדי המניות המובילים באירופה. בחלק מהמדינות, שווקי המניות עלו יותר מאשר אלו האמריקאים. הדאקס הגרמני, למשל, התחזק פי שלושה (22%) ממדד ה־S&P 500 האמריקאי מתחילת השנה.
באופן בלתי צפוי, מלחמת הסחר הגלובלית עליה הכריז טראמפ באפריל גם הביאה להתחזקות משמעותית של האירו מול הדולר, ולנהירה אליו כנכס בטוח יחסית. החלום האירופי על כך שהאירו ישמש מטבע רזרבה עולמי הולך והופך למציאות. בדיקה של בלומברג שפורסמה השבוע העלתה כי אפילו מדינות מתפתחות מעדיפות להנפיק כעת אג"ח צמוד לאירו, במקום לדולר. "הרגע הגלובלי של האירו הוא עכשיו", הכריזה נשיאת הבנק האירופי המרכזי, כריסטין לגארד. הדולר, במקום זאת, חווה את השנה הרעה ביותר שלו מאז 1973. האירו עלה ב־14% מול הדולר מתחילת השנה.
במקביל, ההתערבות מוושינגטון בענייניה הפנימיים של אירופה - תמיכה בימין הקיצוני בגרמניה בבחירות האחרונות, תמיכה מרחוק במפלגות פופוליסטיות מבריטניה ואיטליה ועד לאוסטריה - פועלים כדי לחשל את הדמוקרטיות המערביות. הן מודעות לצורך להגן על עצמן, ליצור רפורמות שיגנו על זרועות השלטון וישמרו על העצמאות שלהן.
בדעת הקהל האירופית, ההפכפכות האמריקאית היא תסריט אימים ליבשת. מוסדות אקדמיים אירופים פותחים את השערים כדי לקבל מדענים וחוקרים שתוכניות התמיכה הפדרליות שלהן נסגרו מהיום למחר, או שלא רואים עתיד בארה"ב הנוכחית. ייתכן שהדבר יסייע לאיחוד בעתיד.
הסיכונים רבים
האיחוד האירופי נמצא בנקודת התחלה נמוכה. הצמיחה החזויה לו היא מינימלית, עם 0.8% השנה ו־1.2% בשנה הבאה. המגמה הדמוגרפית שלו היא שלילית בחלק מהמדינות, או מאיימת להיות כזו. חיכוכים סביב הגירה, גבולות ופשיעה קורעים אותו מבפנים. אם עסקת הסחר החזויה, שיש עוד שבוע לסגור, לא תצא לפועל בסופו של דבר, הוא עשוי לעמוד בפני איום כלכלי משמעותי. האיום ההולך וגובר מרוסיה, והחשש מכך שארה"ב תנטוש את אוקראינה ואת האיחוד המסייע לה, צפויים להשפיע משמעותית על המדיניות שלו בשנים הקרובות. העובדה כי מדינות נאט"ו פרשו שטיח אדום בפני טראמפ בוועידה השנתית בהאג בחודש שעבר, או התנדבו לשלם בעבור מערכות הגנה אווירית אמריקאיות שיסופקו לאוקראינה, הם עדות לכמה רחוק מוכן האיחוד ללכת כדי להבטיח את התמיכה האמריקאית.
אם יש דבר שמאפיין את הכהונה של הנשיא האמריקאי עד כה היא שהטראמפיזם כרוך באי-ודאות רבה ובתנודתיות. ארה"ב לא מובילה מדיניות כלכלית או פוליטית ברורה, והסיכונים הם רבים. האיחוד האירופי רק מתחיל להסתגל לעולם שבו אין מוסדות בינלאומיים, שבו אין סחר חופשי ושארה"ב אינה מקיימת את הסדר העולמי. יש מי שחוזים כי הוא יצטרך להחליט בקרוב אם ללכת כל הדרך, לעבר איחוד תקציבי ובנקאי, או להישאר גוש סחר חופשי שבו הכלכלה והסחר מנוהלים מבריסל, אך אינטרסים לאומיים נקבעים בבירות היבשת. איחוד מלא או איחוד רזה. הערבול שיצר טראמפ בין החזיתות השונות עשוי להכריח אותו להתאחד, או להתפרק על רקע אינטרסים שונים ומנוגדים. במידה רבה, העתיד שלו ימשיך להיות מוכתב מוושינגטון.