אלפי אסירים בישראל מוחזקים בתנאים שעל-פי הדין הבינלאומי מהווים ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה - כך מתריעה הסנגוריה הציבורית בדוח השנתי שלה. במקביל היא יוצאת נגד הצעות חוק להחמרה בענישה, אשר אם יתקבלו - יפגעו בשיקול-הדעת השיפוטי ויחמירו עוד יותר את משבר הכליאה.
● לראשונה: נשיא העליון מחפש יועץ אסטרטגי למערכת בתי המשפט
● תיק וינרוט: הסיפור המלא מאחורי פסק הבורר שמטלטל את ענף המשפט
לפי הדוח, מספר האסירים והעצורים בישראל עומד על למעלה מ-23,500, בעוד המספר המרבי בתנאי כליאה נאותים הוא 14,500. בשל הזינוק במספר הכלואים מאז פרוץ המלחמה, 61% מהם (כולל 40% מהפליליים, כאלה שאינם רק מחבלים) הוחזקו בסוף השנה שעברה בתנאי מחיה גרועים משקובע החוק; 4,800 כלואים (שליש מהם פליליים) ישנים על הרצפה.
"מצב זה מהווה פגיעה חסרת תקדים בזכויותיהם של עצורים ואסירים, כאשר בראש ובראשונה נפגעים העצורים, שטרם הוכחה אשמתם. תנאי הכליאה הקשים עלולים לפגוע ביכולתם לנהל את משפטם כראוי ולהתמודד בצלילות עם חקירתם", נכתב בדוח.
הסנגוריה מדווחת על "תמונה עגומה ביותר של צפיפות בלתי נסבלת; תנאים תברואתיים ירודים, מצב היגייני גרוע ובעיית מזיקים; תנאי אוורור בלתי נאותים; ומחסור בציוד בסיסי לאסירים".
מחסור משמעותי במזון ודיווחים על רעב קיצוני
התמונה חמורה עוד יותר במתקני כליאה לאסירים הביטחוניים: "מחסור משמעותי במזון עד כדי דיווחים על רעב קיצוני בקרב הכלואים; מניעת גישה רציפה למי שתייה במקומות מסוימים; היעדר טיפול רפואי בסיסי והתפרצות חריפה של מגפת סקביאס [גרדת] באגפי הכליאה הביטחוניים ועוד. במתקנים אלה נשמעו תלונות רבות על נקיטה באלימות שלא לצורך כלפי הכלואים ועל מניעת גישה לערכאות שיפוטיות".
הסנגוריה סבורה כי "בעיית הצפיפות היא תוצר ישיר של מדיניות כליאה ומעצר רחבה ועודפת, במסגרתה אנשים רבים נכלאים לתקופות קצרות בגין ביצוע מעשים שאינם ברף החומרה הגבוה, ובמקרים שבהם לא נשקפת מהם מסוכנות משמעותית, על אף שקיימות חלופות ראויות לכליאתם. לפיכך, הפתרון לבעיית הצפיפות בבתי הכלא טמון בראש ובראשונה בקידום חלופות מאסר אפקטיביות, כגון ענישה בקהילה, תוכניות טיפול ושיקום מחוץ לכותלי הכלא ואמצעים נוספים אשר יאפשרו את הפחתת שיעורי הכליאה תוך שמירה על ביטחון הציבור". אולם, מציינת הסנגוריה, פתרונות חילופיים אינם נראים באופק.
עוד מתריעה הסנגוריה מפני "הרחבה ניכרת ומרחיקת לכת של סמכויות השיטור והאכיפה - עד כדי ערעור יסודותיו של המשפט הפלילי, מתן כוח מופרז לרשויות האכיפה אל מול האזרח (לרבות באמצעות כלים טכנולוגיים פולשניים) וזליגת מנגנונים קיצוניים שנלקחו מהמשפט המינהלי או כאלה שעד היום נועדו רק למאטריה הייחודית של ביטחון המדינה ומאבק בטרור.
"לעתים נלווה למגמה זו שימוש בהגדרות עמומות ומעורפלות שמהוות פגיעה בעיקרון החוקיות והוודאות בפלילים ובאופן שמעורר חשש כבד לאכיפת יתר ולאכיפה בררנית".
בין היוזמות עליהן עומדת הסנגוריה בהקשר זה: הרחבה ניכרת של השימוש בהגבלות מינהליות על חברי ארגוני פשיעה, הצעה להעביר אמצעים של מלחמה בטרור למאבק בפשיעה והצעת החוק להסדרת השימוש ברוגלות.
חשש כבד לאכיפת יתר
הסנגוריה גם מצביעה על "החמרה דרסטית של מדיניות הענישה - לרבות קביעת ענישת מינימום של מאסרים וקנסות ומנגנונים דרקוניים בתחום החילוט, וזאת תוך התעלמות מוחלטת ממשבר הכליאה החמור והמתעצם והצפיפות הקשה במתקני המעצר ובבתי הסוהר בישראל". בהקשר זה הסנגוריה שמה את הדגש על הצעות לקביעת עונשי מינימום, עונשי חובה של מאסרים וקנסות והרחבה ניכרת של החילוטים.
הללו נובעים, לדבריה, במיוחד מן הפשיעה הגואה במגזר הערבי, המצריכה פתרונות עומק ולא "פתרונות קסם". יתרה מזאת: חלק מיוזמות אלה "מעוררות חשש כבד לאכיפת יתר, לאכיפה סלקטיבית ולפגיעה בשוויון בפני החוק".
לפי הסנגוריה, החמרת הענישה עלולה לגרום דווקא להעמקת הפשיעה, ולכן "יש ליצור אלטרנטיבות ממשיות למעצר ולמאסר ולהרחיב את המענים השיקומיים בהליך המעצר, במהלך המאסר ולאחריו" במקרים המתאימים.
הסדרי החירום: פגיעה חסרת תקדים בזכויות העצורים והאסירים
הסנגוריה מצביעה גם על השפעות המלחמה, שהובילה לשורה ארוכה של תקנות לשעת חירום ולחקיקה. "חלק מהסדרי החירום הביאו לפגיעה קשה, מתמשכת ואף חסרת תקדים בזכויות העצורים, הנאשמים והאסירים ובתקינותם של הדיונים המשפטיים. פגיעה זו התעצמה בשל הצטברותם של ההסדרים זה לזה והשפעתם בכל שלבי ההליך הפלילי. תקופת החירום הביאה עימה גם שורה של יוזמות חקיקה בתחום עבירות הביטחון והטרור", במיוחד הצעות חוק פרטיות, העוברות בחופזה ובצורה חובבנית.
הסנגוריה מתריעה כי לצד הצרכים החריגים - יש להקפיד שהפגיעה בזכויות תהיה מידתית ובמידה הדרושה. "במיוחד יש להיות מוטרדים מהימשכות הפגיעה בזכויות העצורים והנאשמים למשך תקופה של למעלה משנה וחצי, על רקע התארכותה של שגרת החירום שככל הנראה תמשיך ללוות אותנו בעתיד הנראה לעין" - במיוחד קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעניינים ביטחוניים.
