הפסקת החשמל הגדולה בספרד, אפריל האחרון / צילום: ap, Manu Fernandez
הכותב הוא יו"ר נופר אנרגיה
ישראל היא "אי אנרגטי" בעולם מחובר, וככזו, היא נותרת חשופה לתרחישים שמשלבים לחימה, תקיפות תשתית, שיבוש בשרשרת האנרגיה או מתקפת סייבר. בשגרה זה אולי רק נתון טכני. בחירום, כפי שראינו במבצע "עם כלביא", מדובר בסכנה אסטרטגית למשק האנרגיה הישראלי.
● בישראל מעריכים בזהירות: המכסים לא יעלו
באפריל 2025, קרסה מערכת החשמל של ספרד ופורטוגל לאחר כשל מרכזי באיזון הרשת. בתוך דקות ירדו כ־15 גיגה־ואט מיכולת הייצור (על פי הודעתו של ראש ממשלת ספרד). אזורים עצומים נותרו בחושך, התחבורה הציבורית ושדה התעופה שותקו, בתי חולים עברו לגנרטורים, ומרכזי מידע ומוקדים קריטיים נותקו. אך בתוך פחות מ־24 שעות, הודות לקו חיבור עם מרוקו וצרפת, החשמל בספרד חזר לפעול כמעט באופן מלא. הרשת האירופית החיצונית עטפה את הפגיעה, והפעלת תחנות אגירה חכמות (מעטות מדי) השלימה את המענה.
סיכון לעלטה לאומית
לישראל אין את הפריבילגיה הזו, מדינת ישראל היא אי אנרגטי, מנותקת פיזית ואסטרטגית מכל מערכת חשמל אזורית. אין לה קווי תמסורת עם מדינות שכנות, וגם לא אופק כזה בעתיד הנראה לעין. את כל החשמל שאנחנו צורכים אנחנו מייצרים בעצמנו. המשמעות ברורה: כל פגיעה בתחנת כוח, באסדת גז או ברשת הולכה עשויה להוביל לעלטה לאומית.
מבצע "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, ולאחריו "עם כלביא" ביוני 2025, הדגישו שוב את שבריריות משק האנרגיה הישראלי. במהלך חרבות ברזל הופעלו אלפי גנרטורים פרטיים באזורים סמוכים לעוטף, מרכזי חירום ותשתיות עבדו בהפסקות, נרשמה עלייה של עשרות אחוזים בצריכת דלק, ותחנות סולריות, שכמעט אינן מחוברות לאגירה, עבדו תחת עומס בלתי מבוקר. במבצע "עם כלביא", הפגיעה בבתי הזיקוק בחיפה, הפגיעה במערכת החשמל באזור אשדוד, השבתת אסדת כריש והשהייה של לוויתן, חשפו את תלותנו החמורה בתשתיות ריכוזיות. האספקה אמנם שוקמה, אך לו הפגיעה הייתה נמשכת עוד יממה או שתיים, ישראל הייתה נכנסת לתוך משבר חשמל בקנה מידה היסטורי, ללא שום גיבוי חיצוני, וללא תשתית פנימית גמישה.
בחמש השנים האחרונות נבנו בישראל מתקני סולאר פרטיים בהיקף של 14% מצריכת החשמל, אך אין בהם שימוש בזמן הפסקת חשמל - הם מנותקים אוטומטית לפי פרוטוקול מיושן (LOM). האגירה בישראל עומדת על כ־800 מגה־ואט בלבד במתקני אגירה הידרואלקטריים שנבנו בעבר, והקמת מתקני אגירה ביתיים או שכונתיים כמעט ואינה קיימת (לנופר אנרגיה יש כ-80 מגה מתקני אגירה בקיבוצים).
מדוע אנחנו לא משנים כיוון?
כדי להבין את גודל הפער, די להביט בעולם: בגרמניה קיימים מעל מיליון וחצי מתקני אגירה ביתיים, ובארה"ב הותקנו בשנת 2024 לבדה כ-12.3 גיגה־ואט של מערכות אגירה, עם יעד למאות גיגה-ואטים של אגירה. מדינות כמו דנמרק וצרפת בונות "איים אנרגטיים" שמסוגלים לפעול כיחידות עצמאיות ברגע של ניתוק מהרשת הראשית. באיי אורקני בסקוטלנד, תושבים מייצרים לעצמם חשמל מרוח, אגירה ומימן, וחיים ברשת עצמאית לחלוטין.
אנחנו, לעומתם, עדיין פועלים כאילו תחנת כוח אחת תציל את כל המדינה. 85% מהחשמל בישראל מיוצר ממקורות ריכוזיים: גז טבעי ודלקים פוסיליים. תשתיות הולכה נמתחות ממרכזי ייצור בודדים לכל רחבי הארץ. כל פגיעה במרכז שליטה וישראל כולה תיכנס לעלטה של ימים, או במקרה גרוע שבועות.
נשאלת השאלה: אם ברור שהמודל הזה לא מחזיק מים, מדוע אנחנו לא משנים כיוון? התשובה נעוצה בשמרנות רגולטורית ובחוסר החלטה אסטרטגית. כיום, אין לעירייה בישראל אפשרות להקים מערכת חשמל עצמאית. אין תמריצים להקמת אגירה קהילתית. אין תקציב ליצירת תשתיות תומכות ביזור. יתר על כן, למרות שצריכת החשמל מגדרה דרומה וחדרה צפונה יכולה להיות מסופקת על ידי מתקני האנרגיה המתחדשת שמותקנים באזורים אלו גם במקרה של עלטה ממושכת, כלל רגולטורי מיושן קובע שגם מתקנים אלו - מתנתקים ברגע שמתחילה הפסקת חשמל.
מדינה מודרנית אינה יכולה להרשות לעצמה לחכות שהרשת תשוב
דווקא בשטח ראינו שזה יכול להיראות אחרת. לאחר 7 באוקטובר, נופר אנרגיה התקינה מערכות מיקרו־גריד בקיבוצים. פאנלים סולאריים, מערכת אגירה, גנרטור חירום - תשתית שיכולה לתפקד שבועות ללא חיבור לרשת הארצית. זה לא רק עבד, זה חסך כסף והרבה: גנרטור אחד במקום עשרות, הפחתת עלויות תפעול, הפחתת תחלופת דלקים, ושקט תפעולי. אותם קיבוצים המשיכו לתפקד כשהסביבה כבתה - כולל בתי ספר, קופות חולים ותחנות שאיבה.
אם זה עובד בקיבוץ, זה יכול לעבוד בשכונה עירונית, במתחם מסחרי, בבית חולים, ואפילו בבניין מגורים. העלות - קטנה מהתועלת. החיסכון - מיידי. היתרון - ברור.
מה שדרוש עכשיו הוא לא עוד ניסוי - אלא החלטה. יש לבטל מיידית את פרוטוקול LOM המיושן, לפתוח את שוק החלוקה לתחרות מקומית, להסדיר הקמת מערכות אגירה ומיקרו־גרידים קהילתיים ולייצר ביזור ועמידות. מתקנים אלו יוקמו על ידי השוק הפרטי ובשגרה יספקו שירותים שונים למנהל המערכת ויסחרו בחשמל. במקביל אפשר וצריך ולאפשר התקנה של כבלים בטכנולוגיית DC שמשמשת לחיבור בין מדינות להוליך מחוץ למערכות של חברת חשמל כמויות עצומות של אנרגיה מתחדשת מאזורי הדרום והצפון למרכז הארץ, מה שיבטיח אספקת חשמל למרכז בשגרה כמו גם בתרחישי חירום לא מדובר בהשקעות עתק שכן המגזר הפרטי יכול לבצע זאת - אלא בשינוי תפיסה.
הפסקת חשמל היא לא רק כיבוי אור - היא כיבוי של אמון ציבורי, של ביטחון לאומי ושל ריבונות אזרחית. מדינה מודרנית אינה יכולה להרשות לעצמה לחכות שהרשת תשוב. היא צריכה לדעת לתפקד בלעדיה. המבצעים האחרונים הוכיחו לנו עד כמה המציאות משתנה. השאלה היא אם אנחנו משתנים איתה - או שנחכה לאירוע הבא שיגרום לנו לפעול, באיחור.
אני מאמין שהזמן לפעול הוא עכשיו. הטכנולוגיה כאן. היזמים כאן. הדוגמאות כאן. כל מה שצריך הוא לחבר את החשמל - לחשיבה.