איך לשים את הכסף כדי לצאת לפנסיה בגיל 50? / צילום: Shutterstock
הכותב הוא יו"ר מיטב ניירות ערך
בעולם הפיננסי הולכת ותופסת תאוצה תופעה חדשה שכותרתה FIRE - ראשי התיבות של הסלוגן Financial Independence Retire Early, קרי עצמאות פיננסית לצורך פרישה מוקדמת מחיי העבודה. חסידי התפיסה הזו הם צעירים לרוב, שכיום עובדים ומשתכרים היטב בעולמות ההייטק או השירותים הפיננסיים לסוגיהם, שאומרים לעצמם: 'אנחנו בני 25-30, מבקשים להתארגן פיננסית באופן שנוכל לחסוך די כסף כך שבעוד 20-25 שנה, כשנגיע לסביבות גיל 50, נוכל לפרוש מעבודתנו. זאת כ-20 שנים לפני גיל הפרישה המנדטורי בהרבה מדינות, ושאיפה לחיות היטב מפרי עמלנו כיום.
● בעקבות הביקורת: רשות שוק ההון עשויה להקל בהגבלות על קופות גמל בניהול אישי
● האם יצחק תשובה יפרוץ את תקרת השכר של מנהלי חברות האשראי
איך ניתן לעשות זאת? בשילוב של שלוש דרכים: הגדלת הכנסות מעבודה, צמצום הוצאות המחיה, ואת החיסכון שנוצר להשקיע בשוקי ההון' באופן שייצר לנו הכנסה פסיבית שתעניק לנו את החופש הכלכלי כשנגיע לגיל 50 לערך. בסך הכול נשמע הגיוני ופשוט.
וכמו בכל תופעה חדשה, מיד מתפתחות גישות שונות לגבי האופן המדויק שבו נגיע ליעד. יש את ה-FIRE הרזה, ה-FIRE השמן, ועוד ורסיות.
ה"רזה" אומר: תייצר לך חיסכון ניכר בהוצאות המחיה - דיור, מזון, תחבורה ועוד. זה לבדו יאפשר לך קיום סביר גם אחרי גיל 50 בלי לעבוד.
ה"שמן" שם דגש על הגדלת ההכנסות כדי לייצר חיסכון פיננסי שיאפשר בעתיד לא רק להתקיים אחרי גיל 50, אלא חיי נוחות ברמה גבוהה.
גרסאות אחרות מדברות על המשך עבודה חלקית גם אחרי גיל 50, כזו עם משמעות.

משמעת ברזל וסבלנות
כל התפיסה הזו שמדברת על חיסכון פסיבי במשך 20-25 שנים מבוססת על העיקרון של ריבית דריבית שהרבה אנשים לא מודעים לו.
נסביר: נניח שאתם יכולים לייצר תשואה שנתית ממוצעת של 6% על החסכונות שלכם ויש לכם הפקדות חודשיות לצורך השקעה של נניח 5,000 שקל בחודש כהוראת קבע, הרי שבסיום 20 השנים יצטבר לזכותכם סכום של 2.31 מיליון שקל. אם מדובר בתשואה שנתית ממוצעת של 8%, הסכום בסוף התקופה יהיה 2.95 מיליון שקל.
אילו היה לכם בתחילת החיסכון סכום נוסף להשקעה חד פעמית של 100 אלף שקל, המשמעות היא שלחיסכון שנובע מההשקעות בהוראת קבע יתווסף סכום של 321 אלף שקל, תוצאה של ריבית דריבית של 6%, או 466 אלף שקל בריבית דריבית של 8% בשנה.
אז ברור שלכולנו נשמע נהדר "לעשות חיים" אחרי גיל 50 כשהילדים כבר בגרו. אבל המימוש אינו כל כך פשוט.
בין הקשיים והמהמורות ניתן לציין:
● משמעת עצמית שנדרשת להתמדה בחיסכון בהוצאות במודל ה"רזה" לאורך זמן רב. המשמעת נדרשת גם בהיבט ההשקעות, להשקעה מדי חודש תוך התעלמות ממה שקורה בשווקים הפיננסיים, לרבות מפולות מפחידות.
● המודל מבוסס על היסטוריית תשואות מאוד חיוביות בשוק המניות ובשווקים אחרים, שחלקן הושגו בתנאי ריבית אפסית. אין שום ערובה שאלו התשואות שניתן יהיה להשיג בשני העשורים הבאים.
● המודל מניח עבודה רציפה וחיסכון רציף ברמה קבועה, ואולי אף גדלה, לאורך 20 שנה לפחות. הוא לא מביא בחשבון תקופות שהעובד יהיה מובטל או ששכרו יופחת. וכמובן שיש עלייה בהוצאות ככל שהמשפחה מתרחבת.
היה והתגברנו על כל הקשיים האלה, והשקענו מדי חודש 5,000 שקל, עומד לרשותנו בתום התקופה סכום מרשים של 2.31 מיליון שקל (בגרסת 6% תשואה), או מרשים עוד יותר של 2.945 מיליון שקל (בגרסת 8%). ובוודאי בהוספת ה-100 אלף הראשונים שהשקענו, שעם תשואה של 8% יצטברו לסכום של 466 אלף שקל.
מה יישאר מערך הכסף
מספרים בהחלט מרשימים, אבל האם גם מספיקים כדי לחיות היטב גם אחרי גיל חמישים?
נציין ראשית שהשקל של עוד 20-25 שנה הוא לא אותו השקל של היום. בדרך נכנס הנושא שנקרא אינפלציה. אם שיעורה השנתי הממוצע יהיה נניח 2%, הרי שהתשואה הריאלית השנתית תהיה כ-4% (במקרה של תשואה שנתית ממוצעת של 6%) או כ-6% (במקרה של תשואה שנתית ממוצעת של 8%). כלומר, צריך להתייחס לכוח הקנייה הריאלי שלנו בעתיד.
שנית, לא הבאנו אמנם בחשבון את העלויות הכרוכות בקניית הנכסים הפיננסיים, כי זה נתון זניח. אבל מה שממש לא זניח הוא המיסוי. השגת רווח הון כרוכה בתשלום מס רווחי הון בעת המימוש. בישראל שיעורו עומד על 25% מהרווח הריאלי, כלומר על הרווח האמיתי, זה שמתחשב באינפלציה. שיעור מס זה נוגס בערך האמיתי של הכסף שיעמוד לרשותכם בעוד 20 שנה.
שלישית: אם בעבר היה צריך "להצטייד" בחיסכון מספיק כדי לפרנס אדם בכבוד בלי לעבוד עשרים שנה כי תוחלת החיים עמדה של 70 שנה, הרי שהיום, כשתוחלת החיים עומדת על סביב 80 לגבר ו-85 שנים לאשה, צריך שבגיל חמישים יעמוד לרשותכם סכום שיספיק ל-30-35 שנה, וזה הרבה יותר קשה.
מובן שחיסכון פנסיוני נוסף יכול להועיל.
רב הנסתר לגבי העתיד
ולבסוף, העולם משתנה מול עינינו כל העת ובמהירות. איש אינו יודע לחזות במדויק או אפילו בקירוב לאן השינויים האלה יקחו אותנו, הן בהיבטי שוק ההון והן בתחומי התעסוקה. ועוד לא דיברנו על התהפוכות שיביאו ה-AI והמחשבים הקוונטיים לסדרי העולם. ייתכן שעוד 20-30 שנה נעבור לשבוע עבודה של שלושה ימים, ופחות "יבער" לנו לפרוש מוקדם מהעבודה.
כך שבכל מקרה, לחסוך לעתיד זה תמיד טוב. אבל לחשוב שזה יאפשר לנו חיים ברמה גבוהה בלי לעבוד אחרי גיל חמישים - זה קצת נאיבי.
בכל זאת נגזור את התובנות מהטבלה המצורפת לחידוד המסר:
● גם בחיסכון קבוע בהוראת קבע חודשית של סכומים שנעים בין 1,000 ל-5,000 שקל, בתשואה שנתית של 6% או 8%, אין די כדי להגיע אחרי 20 שנה לסכום שיהיה משמעותי ויאפשר חיים ללא עבודה בגיל 50 ואילך. לכל היותר הוא יאפשר חיים ללא עבודה לשנתיים (בחיסכון של 1,000 שקל) ועד לעשר שנים (בחיסכון של 5,000 שקל).
● כדי לאפשר חיים בנוחות מכבדת מגיל 50 ואילך דרושה תשתית הונית גדולה, בין שבדמות ירושה מההורים ו/או תשתית פנסיונית רצינית. מצער לומר שהחלום הזה כנראה מיועד לפריבילגים.
● לכך צריך להוסיף כי אינפלציה שנתית ממוצעת של 2% נוגסת בערך הריאלי של ההשקעות החודשיות בשיעור של 22%. וכמו כן, החישוב לא כולל מס רווח הון שמקטין עוד יותר את הסכום שיעמוד לרשות החוסך.
אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק