אלון כהן, מייסד משותף והמנכ''ל לשעבר / צילום: רמי זרנגר
כשסייברארק הוקמה לפני 26 שנה, ענף הסייבר נקרא עוד בשמו הוותיק - ענף אבטחת המידע. אבל אלון כהן, שהקים את החברה במרתף הפרטי שלו, חשב שהמונח משעמם למדי. "חשבתי על דאטה סקיוריטי, אבל זה משעמם לפחות כמו אבטחת מידע", הוא מספר לגלובס. "צ'ק פוינט, שהייתה אז ספינת הדגל של התחום, כבר תפסה נישה אחרת: אינטרנט סקיוריטי. אז אני הלכתי על סייבר סקיוריטי, וקיבענו את זה דרך שמה של החברה - סייברארק".
● מייסד משותף בסייברארק, אודי מוקדי: "הצד הלוגי מבין את העסקה. אבל הצד הרגשי אומר, זה הבייבי שלי"
אבל זו לא ההצלחה היחידה של כהן, שכבר לא מכהן בחברה. עם חברו אודי מוקדי, היום יו"ר סייברארק, הם עשו השבוע היסטוריה כמי שאחראים על הקמתה של חברת הסייבר הישראלית הציבורית בעלת השווי הגבוה ביותר (20.8 מיליארד דולר נכון לסגירת העיתון). אם זה לא מספיק - הם גם אחראים לאקזיט השני בגודלו אחרי Wiz. ענקית הסייבר של ניר צוק, פאלו אלטו, החליטה שהיא מוציאה את סייברארק מהבורסה בתמורה ל־25 מיליארד דולר - סכום שעוד עשוי להשתנות בהתאם למחיר מניית החברה.
בניגוד לשאר החברות בתחום, שמגייסות מיליוני דולרים ומתמקמות במגדלים גבוהים בתל אביב עם בוגרי 8200, הדרך של סייברארק היא סיפור סינדרלה מעידן אחר: חברה שקמה בשנות התשעים, התנהלה רוב הזמן במימון חסר וכמעט נסגרה כמה פעמים. "אין הרבה חברות ישראליות שהוקמו לפני כמעט 30 שנה. אנחנו שרדנו וצמחנו מאינספור משברים", הוא מספר.
למעשה, סייברארק הייתה יכולה לסיים את חייה לפני 24 שנה. "כבר היינו על אדי הדלק מבחינת הכסף, עם חשש כבד לתשלום המשכורות לעובדים", הוא מספר. "חתמנו על הסכם כוונות עם סופטבנק אירופה, את ההסכם הסופי איתם היינו אמורים לחתום ב־11 בספטמבר 2001. ביום שבו קרסו מגדלי התאומים חשבנו שאולי החתימה נדחית, אבל בועת הדוט.קום התפוצצה וסופטבנק אירופה נסגרה. זה היה הרגע הקשה ביותר שלי", הוא נזכר. אך עם הנהלת החברה כהן קם מהקרשים, סגר סיבוב השקעה שלישי לחברה, והשאר היסטוריה.
הפריצה האומללה
ילדותו של כהן הייתה רחוקה מזו של מרבית יזמי הסייבר שסבבו אותו. "גדלתי בשכונת פשע בירושלים", הוא מספר על בקעה של שנות השבעים והשמונים. אביו השוטר נהרג בעת מילוי תפקידו ואמו גידלה אותו ואת שלושת אחיו בדירה קטנה. "גדלתי בכדורגל", הוא אומר. "הייתי אוהד שרוף של בית"ר ירושלים, אבל אז ראיתי מודעה בעיתון שלפיה דרוש שוער לקבוצת הנוער של הפועל ירושלים. שם היו החיים שלי עד הצבא".
עוד קודם לכן, בעידוד אמו, הוא נבחן לבתי הספר האיכותיים של ירושלים והתקבל לגימנסיה. שם הוא גילה את כישוריו הריאליים וסיים בגרות במתמטיקה ופיזיקה בציונים גבוהים. בעקבות כך הוא זומן למבחנים לממר"ם. "בגיל 18 אני מוצא את עצמי צריך לקבל החלטה אם אני חותם על ארבע שנות קבע או שאני ממשיך בכדורגל. כולם אמרו שהייתי יכול להיות שוער מצוין, אבל אז קראתי במוספי הספורט שכוכב בית"ר חנן אזולאי פורש מכדורגל ועובד בתור סוחב בלוני גז".
בסוף הוא בחר בצבא, ושם, באופן מקרי לחלוטין, החל גם לבצבץ הרעיון של סייברארק. "כמו כל סיפור טוב, גם זה של סייברארק מתחיל בסיפור אהבה", נזכר כהן. יום אחד, כשהוא בן 25 ובתפקיד בכיר במערך אבטחת המידע של ממר"ם, הודפסו והופצו מכתבי אהבה שכתב לאחת החיילות. "התאהבתי בחיילת וכתבתי לה סיפור בהמשכים על כנפי הדמיון. חלמתי איך שנינו נוסעים לאסיה", הוא מספר. התברר כי מי שפרץ למחשב המאובטח והדפיס את המכתבים היה לא אחר מאשר אחד מחבריו הטובים ליחידה, "שלא עשה זאת כדי לראות את המכתבים שלי, אבל שם הוא מצא אותם".
לולא הפריצה האומללה הזאת ספק אם סייברארק הייתה קמה לחיים. "הבנתי שאם בשרת צה"לי לא ניתן לשמור מידע אישי - אז כל עולם אבטחת המידע בבעיה חמורה. נכון שהחבר היה משתמש פנימי בארגון, אבל יש חומות שמגדירות מי יכול לראות מה, ואני כאחראי אבטחת המידע של הצבא לא יכול למנוע את זה. זו בעיה שהטרידה אותי שנים".
רגע ההארה הגיע כאשר טייל כהן לאסיה אחרי השחרור ב־1995. במהלך טרק למרגלות הר האוורסט צץ במוחו הרעיון: "בעולם האמיתי אנחנו משתמשים בכספות כדי לשמור את הדברים החשובים. מדוע לא נבנה כספת וירטואלית למידע החשוב ביותר? קפצתי בחדר באכסניה שבה שהיתי, הרגשתי שעליתי על משהו מבריק".
הרעיון הזה ליווה אותו עד 1997, אז רכש בכספי השחרור דירה במודיעין, צייד את המרתף בכמה מחשבים והחל לעבוד על פיתוחו. "הייתי קם בבוקר, יורד למרתף, כותב קוד ועולה בחצות לחדר השינה. במשך שנתיים חייתי על החסכונות", מספר כהן. "לא היה לי מושג אם מישהו אי פעם ירצה את המוצר שלי".
בין לבין הוא ביצע עבודות ייעוץ עבור חברים מהצבא שהצליחו בהייטק, והיה מעורב בפיתוח עבור שלוש חברות שנמכרו במאות מיליוני דולרים: הממד החדש, אלגוריתמיק ריסרץ' וממקו, שנמכרה בסופו של דבר בחצי מיליארד דולר ל־CA. "היזם הציע לי לעבוד במשרה מלאה תמורת 1.5% בחברה עם תקרה של 150 אלף דולר. אמרתי לו: אין סיכוי, אתה מגביל את היכולת שלי לייצר מזה אקזיט. במקום זאת הקמתי את סייברארק".
"החתונה" עם השותף
להצלחה של החברה מונה כהן כמה מרכיבי מפתח: הראשון הוא המימון שגייס מיליון וחצי דולר ב־1999 משני האנג'לים יורם אלישר ושותפתו דבורה פל. הרכיב השני הוא שכירת כמה עובדי מפתח נאמנים לחברה ש"עשו את כל ההבדל": המהנדס השכיר הראשון בחברה רונן צורן, איש ממר"ם לשעבר שהפך לסמנכ"ל המכירות הוותיק שלה; חן ביתן, גם הוא משוחרר מממר"ם, שניהל את הפיתוח בישראל; ושני מנהלי המוצר הבכירים - רועי אדר וקרן אלדור. הרכיב השלישי היה ההחלטה להרים טלפון לאודי מוקדי, חברו לספסל הלימודים בבית הספר הגימנסיה בירושלים, שלמד משפטים ופצח בקריירה מבטיחה של עורך דין במגזר העסקי. מוקדי שימש במשך שש השנים הראשונות של החברה כסמנכ"ל התפעול, ולאחר מכן מונה למנכ"ל.
"הוא התגורר ברחובות, אז קבענו להיפגש בפארק של מכון ויצמן, ושם קיבלנו את ההחלטה", מספר כהן. "ההחלטה הכי חשובה בהקמה של חברה היא לבחור את השותף הנכון. זה חשוב יותר מחתונה, כי כאשר מתגרשים בתוך חברה זה איום ונורא. באתי משכונת מצוקה, האנגלית שלי הייתה ככה־ככה, הייתי טכנולוג והרגשתי שאני צריך צלע בינלאומית". מוקדי, שאביו שימש כדיפלומט במשרד החוץ והתגורר כמה שנים בחו"ל בילדותו, היה האיש הנכון עבורו.
כבר בתחילת הדרך מחליטים כהן ומוקדי לעבור לארה"ב מתוך הבנה שהשוק שאליו הם פונים נמצא שם. מרכז הפיתוח הישראלי נותר עד היום בארץ. את ההחלטה להגיע דווקא לבוסטון הוא קיבל אחרי שאשתו צפתה בפרק בסדרה הקומית המשפטית אלי מקביל, שצולמה בעיר. "היא הייתה כל כך יפה בטלוויזיה".
בשנת 2003 כהן הבין לראשונה שהחברה היא סיפור הצלחה: היא אמנם פיתחה שישה מוצרי סייבר שונים, אבל רב־המכר שהכניס לה מיליונים היה מוצר שפותח בהשראת אותו לילה באכסניה למרגלות האוורסט: כספת וירטואלית המיועדת לשמירת סיסמאות ומפתחות הצפנה. "המוצר כל כך הצליח, שנציג סופטבנק בדירקטוריון שלנו, רון שרייבר, אמר לי: אתם מוכרים את זה כמו פופקורן", אומר כהן. "לא הבנתי אם זו מחמאה כי פופקורן הוא כינוי למוצר זול שנמכר בכמויות, אבל כשהוא אמר את זה הייתה לי הארה: החלטתי שאני מבטל את כל שאר המוצרים, קורע את כל הברושורים ונותר עם המוצר הזה. עד היום הוא מייצג 80% מהמכירות של סייברארק".
אלא שלא הכול היה ורוד, והעשור הראשון לווה בלא מעט קשיים. "המשפחות שלנו שילמו מחיר כבד. נעדרתי מהבית 120 יום בשנה, וגם כשהייתי המשפחה קיבלה אבא ברכבת הרים רגשית. השנים היו קשות, כיוון שיצרנו קטגוריה חדשה שלא הייתה קיימת - המכירות לא צמחו כמו שציפינו וזה ייצר אתגרים פנימיים מול משקיעים, עובדים והשוק כולו. זאת נוסף לאינתיפאדה השנייה והמשברים הכלכליים. יום אחד אתה מרגיש שאתה מתקדם וביום הבא אתה חוזר לאחור, זה הרגיש כמו סיזיפוס שדוחף סלע במעלה ההר.
"סייברארק הייתה יכולה להיות אימפריה גדולה יותר אם היו נותנים לנו יותר תמיכה לאורך הדרך וקצת יותר קרדיט. אנחנו הבנו שזה הולך להיות עצום, אבל מלבדנו איש לא הבין זאת. בדיעבד, העובדה שצמחנו בנישה שלא עניינה את חברות הסייבר האחרות הייתה יתרון, כיוון שיכולנו לגדול בשקט באוקיינוס כחול".
"הרגשתי מיצוי"
אחרי שש שנים כמנכ"ל החליט כהן לזוז מתפקיד המנכ"ל ולפנות את הכסא למוקדי, שנותר בתפקיד עד 2023. "אסור להתאהב בכיסא", הוא אומר. "כשהעברתי את השרביט לאודי, החברה כבר גייסה סבב גדול כהכנה להנפקה, שירתה מאות לקוחות בעולם וצמחה בשוק עם מוצר מגובש. בשלב הזה מוקדי, עם האנגלית שלו והכישורים החברתיים המפותחים, היה מתאים יותר ממני - תן לו לשבת כל היום בטלפון ולדבר עם אנשים ולקוחות. אני לא אוהב את זה. עברנו לעבוד כמו משה ואהרון, אני היו"ר והוא המנכ"ל".
אבל בסוף גם כהן התעייף. התלאות שעבר בדרך ותחושת המיצוי הכריעו אותו, וב־2014, אחרי שהחברה כבר הייתה ציבורית, הוא מכר את רוב מניותיו. בתקופת הקורונה, כאשר המניה קרסה ל־72 דולר, הוא רכש בחזרה חלק מאחזקותיו אך המימושים שלו ושל מוקדי הביאו אותם להיות בעלי מניות קטנים מאוד באקזיט הנוכחי. לפי ההערכה, הם מחזיקים יחד בפחות מ־1%. לשם השוואה, אם כהן היה נותר בעל המניות כפי שהיה לאחר ההנפקה הוא היה יכול ליהנות מאקזיט של 3 מיליארד דולר.
כהן עצמו לא מתייחס למספרים. "הרגשתי מיצוי אחרי 15 שנה. הילדים שלי היו גם ככה מסודרים, והדבר שהכי גורם לי אושר בסופו של דבר הוא ההצלחה של הטכנולוגיה שפיתחתי במרתף".
חברות סייבר מגייסות כיום מיליוני דולרים עוד בשלב הרעיון ועשרות מיליוני דולרים בשלב הסיד - תחילת פיתוח המוצר. עד כמה זה מזכיר את 1999, השנה שבה הקמת את סייברארק?
"כשסייברארק קמה כבר היו שלוש חברות סייבר גדולות שביצעו אקזיט: צ'ק פוינט הונפקה, וממקו ואלגוריתמיק ריסרץ' הישראליות נמכרו במאות מיליוני דולרים כל אחת. אבל סייברארק גייסה עד שלב המזנין - סיבוב הגיוס הפרטי שבו נכנסו גולדמן זאקס כדי לבנות את החברה להנפקה, סך הכול 23.5 מיליון דולר. זה אומר שהיינו חייבים להתנהל בצניעות ולחשוב על הדרך הנכונה לבניית החברה. אם לא היינו שמרנים - היינו מתרסקים, ושים לב שמעולם לא קיצצנו או ביצענו סבב פיטורים".
אבל אולי דווקא גיוס מהיר של סכום גדול הוא הדרך להצליח כיום בסייבר? תראה את Wiz שגייסה בתוך חמש שנים 1.8 מיליארד דולר.
"אבל כמה חברות כמו Wiz יש בכלל? אולי אחת או שתיים. היא נולדה לשוק תחרותי מאוד של אבטחת הענן ונדרשה לתחרותיות שיש רק באוקיינוס אדום. בשוק כזה אתה חייב להמר על כל הקופה - יהיה אחד שיצליח וכל השאר יתרסקו".
בכל זאת, רמות השכר שאתם נדרשים לשלם לאנשי הסייבר גדולה לאין שיעור ביחס למה שהיה מקובל לפני 25 שנה.
"סייברארק מעולם לא נתנה את המשכורות הכי גבוהות בשוק, אפילו לא מעל הממוצע. אנחנו חברה שדוגלת בצניעות ובחזון: הצטרפו אלינו ותצאו גדולים".
"אני חוטף הרבה אש"
כהן, שעד לפני שנתיים היה אדם פרטי שמסלול חייו נע בין בוסטון לבין הבית שבנה בזיכרון יעקב, מצא את עצמו מעורב עד צוואר בצעדי מחאה נגד תוכנית החקיקה המשפטית שהובילה הממשלה. לאחר "נאום הרולקסים" של השר דודי אמסלם, הוא החליט לשאת נאום מתוקשר משדרות קפלן בתל אביב: "גדלתי בשכונת בקעה בירושלים - לא היה לי רולקס ולא הייתה לי מרצדס", קרא. "אם הממשלה תצליח להעביר את ההפיכה המשטרית, הקטר הישראלי המפואר שלנו עלול לרדת מהר מהפסים".
"מעולם לא דיברתי עם נתניהו או עם סמוטריץ'", מודה כעת כהן. "גרתי שנים בבוסטון וחזרתי לכאן מבחירה - זה הבית ואין דבר שיותר חשוב לי מהמדינה שלי. עם זאת, אני אלחם למען המטרות שחשובות לי, גם אם אני בסוף פוגע בעצמי. אין הרבה אנשים בהייטק שחוטפים אש כמוני".
כהן אמנם לא היה לבדו בקרב אנשי הסייבר במאבק, אך הוא היה קול בודד בקרב בכירי הסייבר בחברות הציבוריות. גיל שויד מצ'ק פוינט לא פצה פיו לגבי המהלכים, וגם ניר צוק מילא פיו מים. "אני לא יודע מה דעותיהם, אני אישית חרד לבית שלנו ולכן אני מוכן להמר על הביטחון האישי שלי והמוניטין שלי".
ואיך המשפחה שלך מתמודדת עם זה?
"הילדים שלי גאים בי והם גם מסכימים איתי, מה שאני לא יכול להגיד על חברים רבים או בני משפחה. אומרים לי "השתכנזת", "נהיית שמאלן". אני גדלתי על ברכי הליכוד. אני מעריץ את בגין, הצבעתי לביבי בעבר, אבל אני חושב שנכון לו ללכת הביתה כמו כל אחד שנמצא בשלטון יותר מדי זמן".
בסופו של דבר התברר שהמדינה תרוויח מהעסקה, אבל לא סכומים גבוהים במיוחד, אולי כמה מאות מיליוני שקלים.
"כולם מסתכלים על רגע האקזיט של המכירה לפאלו אלטו, אבל את הכסף המדינה עשתה קודם כל והרבה יותר משכר העובדים שעליו היא גובה 50% כבר שנים רבות. תוסיף על כך את העובדה שסייברארק היא חברה ציבורית כבר עשור - מה שאומר שבעלי המניות כבר עשו אקזיט לאורך השנים ושילמו על כך מס.
"לא פחות חשוב מכך: כשאני ואודי החלטנו לרשום את סייברארק כחברה ישראלית, יצרנו מצב שבו הקניין הרוחני שייך למדינה, וזה לא ישתנה - זה מכתיב שנתח מכל עסקה עם לקוח בארה"ב, אוסטרליה או אירופה יגיע למדינה, וגם הופך את העברת הידע לארה"ב או מדינה אחרת לכמעט בלתי אפשרי".
אמרת בעבר ש"הקטר המפואר שלנו עלול לרדת מהפסים". והנה, ענף ההייטק דווקא רושם התאוששות בכל המדדים - גיוסי הון לסטארט-אפים בשלבים המוקדמים והמאוחרים, הנפקות ואקזיטים.
"אני חושב שהנתונים מטעים. אם תשלוף את ההשקעות בסייבר מסך הנתונים תגלה שיש בצורת מוחלטת, יש מעט השקעות וקמות מעט חברות צעירות חדשות - זה הנתון המדאיג ביותר כיוון שכדי לבנות אימפריה של טכנולוגיה אנחנו חייבים המון חברות חדשות. בנוסף, לא ראיתי אף חברה ישראלית שמשתתפת בגיוסי המיליארדים בתחומי הבינה המלאכותית או שנמצאת בליבה שלהן - מלבד שתי חברות ישראליות".
הממשלה מקימה מטה AI חדש.
"כאשר הממשלה מקימה וועדות ומחלקות של פקידים כאלה ואחרים אני הופך מודאג יותר - זו לא הדרך לקדם מהפכות. לא ראיתי את מערך הסייבר הלאומי מייצר את מהפכת הסייבר".
חשבת על כניסה לפוליטיקה?
"החלום שלי הוא לראות אנשי הייטק מוצלחים נכנסים לפוליטיקה. אבל יש משהו בפוליטיקה הישראלית, בעידן הפייק, שגורם לך להתרחק ממנו. אין סיכוי שאכנס לביצה של הכפשות ופייק - זו זירה שאי אפשר לנצח בה".