הצוללת. הילה ויסברג ודין שמואל אלמס בשיחה עם ורד חיימוביץ' ויניב שניידר / צילום: פרטי, באדיבות אלרון
כלי הטיס הבלתי מאוישים הישראליים שיחקו תפקיד קריטי במכת הפתיחה שהנחיתה ישראל על איראן במלחמת 12 הימים. הם גם נטרלו מערכות הגנה אווירית, גם פגעו במטרות רבות וסיפקו מודיעין וגם המשיכו להיות דומיננטיים לכל אורך המבצע בהפעלה מרחוק. האם בשדה הקרב העתידי כלים אלה יפעלו באופן אוטונומי לגמרי? האם המשמעות היא שתפקיד הטייס יעבור מן העולם? שאלות אלה עמדו בליבה של השיחה שקיימנו השבוע עם שני מומחים מובילים בתחום: ורד חיימוביץ', סמנכ"לית מערכי מל"ט באלביט, ויניב שניידר, מנכ"ל קרן ההשקעות אלרון ונצ'רס, שעוסקת רבות גם בהשקעות בתחום הדיפנסטק.
● הצוללת | המומחים שבטוחים: זו הבעיה הכי גדולה של תעשיית הנשק הישראלית
● הצוללת | האם ההייטקיסטים הישראלים יעברו מניו-יורק לסן פרנסיסקו?
● הצוללת | המומחית שמנתחת: זה הלקח שאפשר ללמוד מהאירועים בסוריה
כבר בפתח השיחה עלתה שאלה קריטית: האם אנחנו בפתחו של עידו שבו כלי טיס בלתי מאוישים יקבלו החלטות ללא מעורבות אדם? חיימוביץ' הסבירה כי היכולת הזאת קיימת זה זמן, אך עד כה היא נחסמה מחשש שהמכונה תקבל החלטות "שאחר כך נתחרט עליהן", במילותיה. "הטכנולוגיה קיימת, אבל עוד לא מיושמת", הסבירה חיימוביץ'. "במילים אחרות, האלגוריתמיקה של הבנת המידע שהמל"ט אוסף, ניתוחו, קבלת החלטות וביצוע פעולות - את כל זה המכונה יודעת לעשות. בניתוח המידע והבאת המלצות היא אפילו טובה יותר מאיתנו. את צד קבלת ההחלטות אנחנו משאירים היום אצל הלוחמים", הוסיפה חיימוביץ'. "אני מאמינה שעם הזמן ניתן יותר ויותר אמון במכונה".
למה הכוונה?
"מכונות יתוכנתו כ־Trusted AI. כלומר, הן יחונכו לפעול לפי כללים וחוקים מסוימים, ואם תהיה אינדיקציה לחריגה מהכללים, אז האדם יידרש להתערב".
בואו נחדד: מהי כיום המשימה העיקרית של כלי טיס בלתי מאוישים?
חיימוביץ': "המשימה העיקרית היא איסוף מידע. תפקידם להיות Eye in the sky ולתת תמונת מצב לכוחות שפועלים בשטח או נמצאים מאחור".
עד כמה טכנולוגיות של AI הזניקו את היכולות שיש כיום לכלים הבלתי מאוישים?
שניידר: "אשיב באמצעות דוגמה. נניח שאנחנו מעלים ברגע זה לאוויר 200-100 רחפנים שמצלמים סצנה לסרט. אדם רגיל לא יוכל להסתכל על 100 תמונות של וידאו ולהחליט אם רואים טוב או לא ומאיזו זווית לצלם. אבל AI כן יכולה לעשות עיבוד כזה. היא עושה זאת במקביל לצילום ותוך כדי קבלת החלטות. לדוגמה, היא יודעת להחליט איזה רחפן הוא זה שישדר מתוך ה־200 שבאוויר".
מי ייתן את ההוראה?
המשטר הסיני מפרסם סרטונים של נחילי כטב"מים שפועלים בבת אחת. במקרים כאלה יש רחפן בודד שמנהל את הקבוצה ומפזר את הכלים לעבר המטרה או שגם כאן מעורב גורם אנושי?
שניידר: "נקרא למודל הזה להקה. כמו בטבע, גם בקבוצת כלי טיס כזו יש תמיד רחפן מוביל שמראה את הדרך לכל השאר. מאחורי הרחפן הזה קיים היום וגם יהיה בעתיד, לדעתי, מפעיל אנושי שיכתיב את הכיוון ואת המשימה. כל שאר הכלים יבצעו את המשימה שתוכנתנו לעשות".
נדמה שיש מדינות שמאפשרות אוטונומיה למל"טים, ואילו דמוקרטיות ליברליות מסתייגות מכך. בהתנגשות בין שני מל"טים כאלה ברור מי ינצח.
חיימוביץ': "ממה שידוע לנו בשום מדינה לא נעשה עד כה שימוש במל"ט אוטונומי לגמרי (כן נעשה שימוש בכלים אוטונומיים פשוטים, ה"ו, דש"א). אבל כאמור זה עניין רגולטורי. בסוף השאלה היא מי יקבל את ההחלטה, האדם או המכונה?".
בסן פרנסיסקו כבר נוסעות בהצלחה מוניות אוטונומיות. עד כמה אנחנו קרובים לעידן שבו כבר לא נזדקק יותר לטייסים?
שניידר: "אני מחסידי ה־AI, ועדיין במשימות מורכבות, בפרט כשמכניסים שיקולים אתיים לתוכן, נדרשים מפעילים אנושיים שגם נמצאים קרוב או בתוך האירוע".
חיימוביץ': "זה עניין של זמן, אבל לדעתי זה יקרה. כבר היום מל"טים מחליפים מטוסי משימה. מל"טים יודעים לשהות יותר זמן באוויר, לקחת ציוד כבד למרחקים גדולים, ולכן את המשימות האלה הם יבצעו ביעילות גדולה יותר. השאלה היא אם מל"טים יחליפו בעתיד גם מטוסי קרב".
מהי התשובה?
"לארה"ב, למשל, יש תוכניות מהסוג הזה שמכונות Loyal Wingman. אומרים שבקבוצת מטוסים יהיה מטוס מוביל מאויש, אבל יהיו איתו מטוסי קרב שטסים באותן מהירויות שלו, כמעט עם אותן יכולות, אבל בלתי מאוישים".
מבנה כזה הוא גם חסכוני ביותר בהשוואה למבנה המקובל היום של קבוצת מטוסים מאוישים?
"כן, כי מל"טים עולים פחות ממטוסי קרב. זה מודל יעיל יותר גם מבחינה כלכלית".
בהתחשב בעובדה ששדה הקרב העתידי יהיה הרבה יותר רובוטי מזה שקיים היום, האם המשמעות היא גם פחות אבידות בנפש?
חיימוביץ': "אני חושבת שכן. אם המשימות יתחלקו בין כלים רובוטיים לאלה שאינם, אז הרבה מהמשימות, נגיד מכות פתיחה או כניסה לטיהור מבנים, אם הן ייעשו בידי רובוטים ולא בידי בני אדם - אנחנו נחסוך פה בחיי אדם".
שניידר: "אם נתרחב לרובוטיקה גם בכלים קרקעיים, אז גם יהיו יותר ויותר רובוטים שייכנסו ראשונים לתוך אזור קרבות ויחסכו בחיי אדם, אבל לא באופן אולטימטיבי. לא יהיו רק רובוטים. לדעתי, קבלת ההחלטות תיעשה בסוף בידי מפעיל אנושי. הרובוטים ייתנו לו עיניים בשטח וכן יותר ויותר מידע, ואת ההחלטה הלוחם יקבל".
סטארט-אפים מהשטח
עד כמה הסטארט־אפים הרבים בתחום הדיפנטסק שקמו באחרונה יהיו מנוע לחדשנות בשדה הקרב העתידי? מדובר להבנתנו במאות סטארט־אפים.
שניידר: "לדעתי מדובר אפילו ביותר ממאות, כי יש חברות שמפתחות מוצרים לעולם האזרחי והצבאי גם יחד (Dual Use). כקרן השקעות אנחנו מחפשים את הבולטות שבהן, אלה שאנחנו מדמיינים שיובילו פריצות דרך משמעותיות".
כשאתה מדבר על בולטות למה בדיוק הכוונה? אילו חברות הן אטרקטיביות מבחינתך, בעיניים של קרן השקעות?
"מדובר בסטארט־אפ שיש לו פוטנציאל לפרוץ דרך גם מבחינה כלכלית - כזה שצריך להביא בשורה חדשה, להיות משנה שוק או יוצר שוק. המטרה היא להגיע לשוק כמה שיותר גדול ושם למכור כמה שיותר מהמוצרים שלו.
"אנחנו גם בוחנים את הפוטנציאל לנתיב יציאה, אם דרך אקזיט לחברה גדולה ואם במכירת המוצר עצמו, ארוז בקופסה, לצבאות. יש לנו אסטרטגיה נוספת והיא שיתוף פעולה עם חברת רפאל, שעמה יש לנו חברה להשקעה משותפת בסטארט־אפים זה כ־30 שנה. מבחינת הסטארט־אפים הם מקבלים הזדמנות להשתלב בתוך רפאל".
מוצרי דיפנס דורשים השקעה כלכלית מסיבית, שלפעמים רק מדינה או צבא יכולים לספק. איך אתם, כחברת השקעות שפועלת בתחום, מתמודדים עם זה?
"אנחנו מחפשים את החברות שכבר הוכיחו את עצמן טכנולוגית ועכשיו מתחילות בבנייה של השוק. כלומר, אנחנו לא משקיעים ממש בשלבי הבנייה של הסטארט־אפ. יש קרנות שכן מתמחות בשלבים האלה ויש גם מימון שמגיע מגופי פיתוח של משרדי הביטחון כמו מפא"ת (המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) בישראל".
תופעה מדוברת מאוד נוגעת לרעיונות לסטארט־אפים שהגיעו מחיילי סדיר ומילואים. הם חוו על בשרם את מה שחסר לכוחות בשטח. אפשר לתת דוגמאות?
שניידר: "הגיעו אלינו לוחמים במילואים שהקימו חברה שנועדה לצמצם מקרים של ירי על כוחותינו. החבר'ה האלה, שעדיין לא יצאו מהמילואים, אמרו לנו: חלק מהחשש שלנו הוא שנירה בטעות בחברים שלנו, כי הלחימה לא מתקיימת בתנאים מיטביים, לא בהכרח בתאורה מספקת, וגם לא תמיד יודעים איפה כולם נמצאים כי מתפזרים על שטח גדול מאוד. זו טכנולוגיה מתחום פעולה שמכונה 'זיהוי עמית או טורף' (זע"ט). הם באו עם רעיון שמאפשר להבחין בין חבר לאויב".
איך עושים את זה, למשל?
"נפשט את זה. נדמיין שאני מחזיק פנס שרק החבר שלי רואה, הוא מאוד מאוד ממוקד או שהוא באור שלא רואים אותו בעיניים, לצורך העניין. יש עוד טכנולוגיות".
בעתיד, אם כך, התעשייה הביטחונית צפויה להתרחב ולהקיף סטארט־אפים רבים לצד שלוש החברות הביטחוניות הגדולות - אלביט, רפאל והתעשייה האווירית?
חיימוביץ': "זה כבר קורה, כי מלחמה היא כר פורה להתפתחות של אקוסיסטם מהסוג הזה. אני חושבת שיש לאנשים גם בשוק האזרחי רעיונות נפלאים שיכולים להשתלב בשוק הצבאי. למעשה, התהפכו היוצרות. פעם השוק הצבאי היה מביא את הרעיונות לתחום האזרחי, היו אומרים 'בוא נאזרח את זה'. היום זה הפוך. תסתכלו על כל תחום האוטונומיה - הוא צמח בתחומים אזרחיים לחלוטין, ואנחנו משאילים אותו לתחום הצבאי. לכן האקוסיסטם הזה הוא טוב, הוא בריא, הוא מפרה את עצמו".
הפיל שבחדר
מצד אחד, התעשיות הביטחוניות חוות פריחה בהכנסות עם שיא של 15 מיליארד דולר בהיקפי היצוא ב־2024. מצד שני, יש הסתייגות של מדינות רבות מישראל כלקוחות וספקיות לנוכח המצב בעזה.
חיימוביץ': "יש לזה שני היבטים. אחד, האם קונים את המוצרים שלנו? השני הוא איך אנחנו מנהלים את שרשראות הערך והאספקה שלנו, שהרי אנחנו ניזונים לא רק ממוצרים שמיוצרים בישראל, אלא גם ממוצרים ומערכות שאנחנו קונים מכל העולם. אכן, ככל שהמלחמה נמשכת, נעשה יותר ויותר קשה לקנות מוצרים. משרד הביטחון עושה בשכל כשהוא מאתר מוצרי ליבה שיש לייצר בפסי כחול־לבן, כדי לא להיות תלוי בשוק הבינלאומי".
והצד השני הוא המכירה למדינות אחרות. מה קורה בגזרה הזאת?
"לא תמיד זה קל, אבל אני חושבת שבטווח הארוך זה יסתדר. בסופו של דבר מדינות רוצות לקנות מערכות שהוכחו בשדה הקרב. מדינות אירופה התעוררו לפני כמה שנים למלחמת אוקראינה־רוסיה והבינו שהן צריכות להתחמש לא רק במערכות הגנה, אלא גם במערכות התקפיות.
"אני לא צריכה לעשות יותר מדי יחסי ציבור למוצרים שלי. לפעמים אפילו אסור לי בכלל להגיד מה המערכות שלי עושות. מלחמה, לצערי, היא פרסום למוצרים שלנו. כיום מדינות רוכשות מאיתנו מוצרים בגלוי או בסמוי. אני מאמינה שזה ילך ויתרחב כי הטכנולוגיה של התעשייה הביטחונית הישראלית היא מדהימה".
סיימנו בנימה יחסית אופטימית.
חיימוביץ': "אני אופטימית. בעולם הצבאי כנראה תמיד יהיו משימות הגנתיות. משימות התקפיות עדיף לעשות עם כמה שפחות בני אדם. עולם הרוב וטיקה של שדה הקרב מתפתח בקצב מואץ. כמו שלא יכולנו לדמיין את הסמארטפונים שיש כיום לכולנו לפני 30 שנה, אותו הדבר לגבי הרובוטיקה של שדה הקרב".