מפעל אקרשטיין בדרום. הקמת מפעל נוסף תייצר 150 משרות / צילום: איל יצהר
לפני שבועות אחדים הטילה חברת אנבידיה פצצה כשפרסמה בקשה לקבלת מידע על שטחים אופציונליים לבניית מרכז הפיתוח החדש שלה בישראל. אנבידיה הודיעה כי היא מחפשת חטיבות קרקע זמינות לבנייה בצפון, בשטח של 70 עד 120 דונם, עם תב"ע מתאימה. שורה של רשויות מקומיות מיהרו להציע את עצמן, ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הודיעה כי תציע לענקית הטכנולוגיה הבינלאומית 14 אתרים לבחירתה. ההשקעה של אנבידיה מוערכת במיליארדי שקלים, והצפי הוא כי היא תעסיק כ־10,000 איש.
● בדיקת גלובס | לכמה ישראלים יש יותר מדירה אחת, ולמה המשקיעים בורחים מהשוק
● תחזיקו חזק: ארבעת מגדלי המשרדים הכי יוקרתיים בישראל מגיעים לשוק כמעט ביחד
חברות אחרות שמחפשות שטחים לבנייה לצורך התרחבות אינן זוכות לקבלת פנים כזו, לרובן כמובן אין המשאבים הכלכליים שיש לאנבידיה. עסקים הזקוקים לשטחי אחסון נרחבים, כמו מרכזים לוגיסטיים (מרלו"גים) ומפעלי ייצור, מדווחים כי הביקוש להם גבוה, אך ההיצע במחירים סבירים פשוט לא קיים. גם אזורי הדרום, שבעבר הציעו חלופה נגישה וזולה למרכז הארץ, הופכים אט־אט לבלתי מושגים עבור עסקים.
מחירי הקרקעות בדרום קפצו במאות אחוזים
קבוצת אקרשטיין , שעוסקת בתחום מוצרי הבטון לפיתוח סביבתי, בנייה מתועשת, מיגון ותשתיות, מפעילה כיום שלושה אתרי ייצור ברחבי הארץ - האחד בירוחם, המשתרע על פני 140 דונם, השני באשדוד ויושב על שטח של 60 דונם, ומפעל נוסף בראש פינה שיושב על שטח של 140 דונם. בקבוצה אומרים כי שלושת המפעלים עמוסים ומלאים ולכן היא מעוניינת להתרחב, ומחפשת קרקע שתתאים למפעל נוסף בדרום הארץ.
מאיה אקרשטיין, יו"ר דירקטוריון אקרשטיין צבי בע"מ - החברה הנכסית בקבוצת אקרשטיין, מספרת שהחיפוש אחר קרקע באזור הדרום נמשך כבר כמה שנים - ללא הצלחה. "הבעיה המרכזית היא שאין בכלל חטיבות קרקע משמעותיות לתעשיות באזור הדרום, ובישראל בכלל. לרוב, תעשיות בעולמות שלנו זקוקות לחטיבות קרקע של 50 דונם ומעלה, וקשה מאוד למצוא שטחים כאלה גדולים שמתאימים לצרכים שלנו", היא מציינת.
עוד היא אומרת כי הקרקעות המעטות שכן יכולות להתאים לצרכי החברה פשוט יקרות מדי. לדבריה, "כיום המחירים לדונם באזור הדרום נעים בין מיליון וחצי ל־2 מיליון שקל לדונם לקרקעות שמוצעות על ידי רמ"י, ומחירי קרקעות פרטיות עומדים על 3 מיליון שקל צפונה".
להערכתה, המחירים הגבוהים נגזרים משמאויות גבוהות של מינהל מקרקעי ישראל, מעלויות פיתוח גבוהות של הקרקע והסיבה המרכזית ביותר היא שהמדינה מגבילה כיום את הסבסוד של הקרקעות מהסוג הזה.
גם יריב לרנר, יו"ר קבוצת נגב, מספר בשיחה עם גלובס כי בחברה מחפשים קרקע בדרום הארץ בסדר גודל של 60 דונם, אך המחירים גבוהים מאוד. כיום, המחסן הלוגיסטי של הקבוצה, העוסקת ביבוא ומכירה של אריחי גרניט פורצלן וכלים סניטריים, יושב בראשון לציון. חוזה השכירות של החברה צפוי להסתיים ב־2030 עם אפשרות להארכה.
לרנר מספר שהקבוצה מעוניינת להתחיל לבנות את מרלו"ג - בחלקו מקורה וחלקו באחסנה פתוחה - באזור הדרום ובסיום תקופת השכירות להעתיק את הפעילות אליו מהמחסן הקיים.
"חיפשנו באזור באר שבע, בשומרון, ובכל מקום שהגענו המחירים לא היו בכיוון. כיום המכרזים שהמדינה מציעה עומדים על מיליוני שקלים לדונם, כך שמרלו"ג בסדר גודל שאנחנו רוצים להקים בדרום יכול להגיע לעלויות של מאות מיליוני שקלים".
"התעשיות המסורתיות לא מעניינות כמו הייטק"
גורמים בתעשייה מאשרים את דברי אקרשטיין ולרנר ומספרים על זינוק במחירי הקרקעות בדרום בשנים האחרונות. כך למשל, ב־2022 נמכרו בבאר שבע ובאופקים קרקעות בסכום של 2.3־2.5 מיליון שקל לדונם. באשקלון נרשמה עסקה ב־5.5 מיליון שקל לדונם.
"ההרגשה היא שהמדינה מחפשת להשקיע בהייטק וטכנולוגיה אבל בדרך שוכחת את התעשיות המסורתיות", מציינים באקרשטיין. "זה ממש חבל - חוסר ההשקעה בתעשייה שלנו פוגע במדינה וביכולות הייצור שלה. אנחנו מייצרים מוצרים שלא ניתנים לייבוא, ולכן המדינה צריכה להישען על תעשייה מקומית".
בקבוצת נגב מתייחסים גם להרחבת מעגל התעסוקה שיוסיף המרלו"ג שלה בדרום. "נוכל לגייס כ־300 עובדים, וזה פרנסה להרבה משפחות", מסבירים בחברה. באקרשטיין אומרים כי הקמת מפעל בדרום תייצר בערך 150 משרות חדשות.
גורמים נוספים בשוק מציינים כי להקמה של מפעלים ומרלו"גים בסדר גודל של 50 דונם ומעלה יש תרומה משמעותית נוספת לאזורים פריפריאליים: "אגרות בנייה, היטלים, ארנונה, שירותי הובלה, ספקים ונותני שירות יחד עם גיוס עובדים חדשים, יכול להכניס לקופה האזורית כמעט 100 מיליון שקל".
ניסיתם לפנות לגופים הרלוונטיים בממשלה?
אקרשטיין: "בוודאי. הכתובת שלנו היא מינהל אזורי הפיתוח במשרד הכלכלה. אנחנו נמצאים איתם בקשר ועוקבים אחר הקצאות של קרקעות חדשות, ובודקים האם נפתחים אזורי תעשייה חדשים.
"הם היו שמחים לסייע, אבל פשוט אין להם קרקעות מהסוג שאנחנו מחפשים. וגם אם יש, בהרבה מקרים הם מעדיפים להקצות את השטחים למשתמשים קטנים יותר ולאו דווקא למשתמש אחד גדול. יש להם שיקולים משלהם, וזה מהווה חסם להרחבה ולהתפתחות של תעשיות מסורתיות".
בקבוצת נגב מספרים כי הם פנו בין היתר למועצת טנא עומרים שם היה אמור להתחיל פיתוח של אזור תעשייה ומסחר, אבל בסוף הפרויקט ירד מהפרק. "ניסינו גם לפנות ליישובי עוטף עזה, אבל גם שם לא מעט מכרזים שייכים למנהל והמחירים פשוט לא פרופורציונליים".
באקרשטיין מציינים כי חיפשו קרקעות רלוונטיות גם ביישובי העוטף, במיוחד אחרי המלחמה. "ראינו את הערך הגבוה ואת התרומה המשמעותית שיש למהלך כזה. עם זאת, עדיין לא חזרו אלינו עם אופציה שרלוונטית עבורנו", אומרים בחברה.
נוסף לכך מסבירים בחברה שיש קושי מסוים בהקמת מפעל על קרקע של הקיבוצים באזור, משום שחלקם רוצים להיות שותפים לא רק בקרקע אלא גם בפעילות. "זאת לדוגמה עסקה שלא מתאימה לנו", מציינים מטעם החברה.
תגובה: "המצב משפיע ישירות על יוקר המחיה"
ממשרד הכלכלה נמסר: "המצב שבו מפעלים ויזמים נאלצים לשלם מחירים מופרזים של מיליוני שקלים לדונם בכל רחבי ישראל - פוגע קשות ביכולת התעשייה לצמוח, מייקר את העלויות לעסקים ומשפיע ישירות על יוקר המחיה. תפיסת שר הכלכלה והתעשייה, ח"כ ניר ברקת, היא שנדרשת רפורמה עמוקה - עד כדי פירוק רמ"י - והעברת סמכויות נרחבות למשרד הכלכלה. המדינה לא צריכה להתעשר ממכירת הקרקע ליזמים; היא תרוויח פי כמה וכמה מהתעשייה שתיבנה עליה: יצירת מקומות עבודה, הכנסות ממסים, פיתוח אזורי פריפריה, ועוד.
"למרות המגבלות, משרד הכלכלה שיווק בשנים האחרונות מגרשים גדולים בערד, בנועם ובמוקדים נוספים. משרד הכלכלה ממשיך להשתתף בעלויות הפיתוח לעסקים העומדים בקריטריונים באזורי התעשייה שהוא מקים ופועל להגדיל את התקציב".
ברמ"י דוחים מכול וכול את הטענות בדבר מחסור בקרקעות. שי קרפ, מנהל מרחב דרום ברשות, מסר לגלובס: "אני לא רואה מחסור בקרקעות למפעלים האלה. בערד, בירוחם, בדימונה. יש מאגר".
ממינהל התכנון לא נמסרה תגובה לדברים.