תמונה שנוצרה באמצעות chatGPT
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומלווה חברות בתהליכי מיתוג ושיווק
יום אחד, בשנת 1913, נכנס קרל גוסטב יונג אל חדר העבודה שלו בשווייץ כשהוא מרגיש שעולמו חרב עליו. הקרע בינו לבין פרויד - מי שהיה הדמות המשמעותית ביותר בחייו המקצועיים - השאיר אותו שבור, מבולבל, בלי עוגן.
● בלי שיווק אגרסיבי או קמפיין מתוחכם: בהיינץ הקשיבו לקהל ויצרו להיט
● גורו השיווק: "הצלחתי בלי להיות בפייסבוק, באינסטגרם או בטוויטר"
במשך שנים הוא חווה סדרה של חוויות פנימיות עזות, למעשה "התקף פסיכוטי", אבל יונג לא ניסה לברוח. להפך. מה שיצא מהשנים האלה הפך ל"הספר האדום" - מסמך ויזואלי-פסיכולוגי-מאגי שלא פורסם עד אחרי מותו, אבל היווה בסיס לתורה שלמה: הפסיכולוגיה של הנפש.
התורה הזו היא גם האם הרוחנית של כל מה שאנחנו קוראים לו היום "סטוריטלינג", בספרות, בקולנוע וגם בשיווק. כי מה הבין יונג? שהתודעה שלנו לא עובדת עם עובדות, אלא עם דימויים. שהיא לא משתכנעת מנתונים, אלא מחפשת משמעות. כלומר מבנה וסיפור - מסוג מאוד מסוים.
זה סיפור שבו יש גיבור, יש מסע, יש משבר, יש דמויות שמופיעות ככוחות פנימיים - אם, אב, מדריך, אויב, צל, מכשף. וזה עובד מצוין לא רק בקולנוע ההוליוודי, אלא גם במיתוג. כמו שגיבור בסרט מחפש גאולה - כך גם האדם שמול מדף הדיאודורנטים או בנק המשכנתאות מחפש פתרון רגשי לסיפור הפנימי שלו.
אבל מה שיונג התחיל, לא נגמר שם. דור שלם של חוקרים, אמנים, מיסטיקנים ופסיכולוגים המשיך לחקור את מבני התודעה: באלכימיה, בכישוף, ביצירת מנדלות, בעבודה עם סמלים ובדימויים פנימיים. ובמקביל, זרם אחר - כאוס מג'יק, תורת הסוד של אליסטר קראולי, שיטות מודרניות של טרנספורמציה אישית - כל אלה מציעים תיבה חדשה של כלים ליצירת השפעה. הכלים האלה זלגו גם לעולמות השיווק והמיתוג.
וכאן נכנס העתיד של הסטוריטלינג: לא רק לספר סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, אלא לעבוד עם התודעה עצמה. לעצב חוויות כמו שמעצבים טקס. לחבר את הקהל לסיפור לא דרך טיעון, אלא דרך טרנספורמציה. לקחת רעיונות מעולמות של קסם, מיסטיקה ומסעות פנימיים, ולתרגם אותם לעולם של מותגים ושל חדשנות.
לא רק עם אייפון
העולם הזה חוקר את האמנות והמדע של שינוי באמצעות רצון והשפעה על תודעה, וזה לא רחוק מאיתנו: אנחנו כבר עושים את זה. כשאנחנו מעצבים לוגו, אנחנו עוסקים באמנות שנקראת יצירת סיג'יל - סמל מאגי שמייצג אוסף כוונות ואמור לפעול בעולם. לכל דת יש לפחות אחד כזה - מגן דוד, צלב, סהר.
כשאנחנו מחפשים סלוגן מנצח, אנחנו שוכחים שמנטרות כאלה מעצבות חיינו אלפי שנים. "שמע ישראל", "אללה אכבר", או "Let's Make America Great Again" כבר שלחו אנשים לשדות הקרב, והם מוכנים להקריב את חייהם למענן.
אנחנו מייצרים טקסים גם בחיי היומיום: מטקסי קבלת דרגה בצבא ועד טקס השקה של אייפון חדש - עם הבמה החשוכה, האיש בחולצה השחורה והרגע שבו הוא שולף את הדבר שכולנו צריכים עכשיו.
חלקינו מביטים בחשש החוצה אל עולמות ה-AI ומתעלמים מהמשאבים האדירים שקיימים בתוך התודעה האנושית. קוראים לזה נשמה, והיא חוזרת ובגדול.
סטוריטלינג של הדור הבא הוא לא רק לספר סיפור, הוא לעצב מציאות, והוא להזמין תודעה לעבור שינוי. וזו אחריות אדירה. בעולם שבו לתוכן יש כוח עצום, אולי הגיע הזמן שנלמד מהמסורות המיסטיות, אבל גם נציב לעצמנו גבולות מוסריים חדשים. לא רק לשכנע, אלא לעורר. לא רק למכור, אלא לרפא. לא רק לשנות תודעה, אלא להפוך אותה לבעלת ברית.