דאצ'יה ביגסטר הייבריד / צילום: יח''צ
נפתח בחידה: מה היה הרכב הנמכר ביותר באירופה ב־2024? קרוב לוודאי, שרוב התשובות יהיו דגם כלשהו של פולקסווגן, יונדאי או טויוטה. אבל התשובה הנכונה היא דאצ'יה סנדרו.
כן, אותה סופר־מיני אלמנטרית ונטולת חן, שהיא כמעט שקופה על כבישי ישראל ונמצאת עמוק בתחתית סולם הסטטוס החברתי, מכרה בשנה שעברה באירופה יותר יחידות מטסלה Y, טויוטה קורולה, פולקסווגן גולף ועוד.
אבל למרות הישגי המכירות גם רנו, החברה האם של דאצ'יה, נאלצת להפנים, שבפלח רכבי ה־Low־Cost אין כיום הרבה רווח ליצרנים, אם בכלל. לפיכך צריך לדחוף את המותג לכיוון של רכב גדול ויוקרתי יותר. וכך מגיע אלינו כיום הקרוס־אובר החדש "ביגסטר" מבית דאצ'יה, שהוא הגדול והמרשים ביותר בהיצע של המותג עד היום.
עיצוב חיצוני
כראוי לשמו זהו כלי גדול. הוא ארוך ב־23 סנטימטרים מהדאסטר, גבוה ממנו ב־9 סנטימטרים וניצב על בסיס גלגלים ארוך יותר משמעותית. הממדים מודגשים על ידי עיצוב של רכב פנאי קשוח עם חרטום רבוע, עתיר זוויות וממוסגר על ידי מכסה מנוע מאסיבי עם שלל זוויות ותפיחות ופנסי LED מתוחכמים.
מהצד בולטים הגובה החריג של הרכב ומרווח הגחון הנכבד שלו כמו גם תפיחות גלגלים שריריות, חישוקים נאים ומרווח גחון גבוה. עמוד הגג האחורי מזכיר קצת את טויוטה לנדקרוזר דור קודם ואילו הזנב שואל אלמנטים מהמותג ג'יפ ומציג באותיות ענק את שם המותג "דאצ'יה". בסך הכול, הרכב יכול למלא בקלות תפקיד של רכב פנאי עתיר סטטוס אם יישא עליו שם של מותג יפני או קוריאני.

פנים הרכב
רצפת תא הנוסעים ממוקמת גבוה ודורשת מקצרי הרגליים להיעזר במסגרת הדלתות בעת הכניסה לרכב והיציאה ממנו. הבונוס הוא תנוחת ישיבה גבוהה וצופה למרחוק כמו בכלים גדולים ויוקרתיים. הראות לפנים מעניקה תצפית טובה לפינות הרכב, שמסייעת לנהיגה בשטח טכני והראות לאחור ולצדדים סבירה אם כי מערכת המצלמות ההיקפיות היא די בסיסית.
מוטיב ה־XL מאפיין גם את מרחב הפנים. המושבים הקדמיים יכולים לאכלס בקלות שני מבוגרים רחבים בגובה 1.8 מ' פלוס, מבלי שראשם יהיה אפילו קרוב לגג. גם היושבים מאחור נהנים ממרחב ראש בשפע והמושב רחב מספיק לשלושה מבוגרים, אם כי הנוסע שבאמצע יצטרך להשלים עם תנוחת ישיבה לא נוחה. נראה, שגם דאצ'יה מייעדת את המושב הזה לשניים.
את החבילה השימושית משלים תא מטען רחב ושטוח בנפח של כמעט 500 ליטר במצב הרגיל. כאשר המושב האחורי מקופל' התא יכול לאכלס בנקל אופני הרים, עגלות או ערימה רצינית של מזוודות.
מולטימדיה ומצלמות
מערך הפיקוד של הגרסה ההיברידית הוא במתכונת דומה לדאסטר הייבריד החדש, שעמד כאן למבחן לפני מספר חודשים. בגרסה הבכירה יש לו לוח מחוונים דיגיטלי גדול, צבעוני וחד, אם כי הגרפיקה קצת נאיבית, ומסך מולטימדיה גדול ועבה שמתרומם מתוך החלק התחתון של עמדת הפיקוד.
ממשק האנוש ברור ונוח לתפעול, אבל יש בשוק מסכים עם תגובה זריזה יותר. לצד תפריטי המגע יש כמות מכובדת של מתגי מגע פיזיים אבל חלקם, כמו למשל מתג השליטה במערכת הקול ובבקרת השיוט, חבויים עמוק מתחת להגה. זהו פטנט שלקוח מדגמים של רנו מלפני 15 שנה וכבר אז הוא לא היה מוצלח במיוחד.
ואם כבר עוסקים ב"רטרו" למרות השדרוג בממדים, בעיצוב החוץ הפנים ובנראות, דאצ'יה ממשיכה להיצמד למסורת של שימוש בחומרי דיפון פנימיים זולים בתא הנוסעים ויש גם המון מתגים זולים למגע. אז נכון ש"רטרו" הוא גימיק נחמד אבל בעידן, שבו כל יצרן סיני זול כבר יודע להעניק תחושת פרמיום, ייתכן שהגיע הזמן להתקדם.
מנוע וצריכת דלק
הגרסה ההיברידית שעמדה למבחן מצוידת במנוע 1.8 ליטר נטול טורבו, מנוע חשמלי וסוללה עם הספק משולב של 155 כ"ס. כאשר הסוללה הקטנה טעונה, הרכב גולש בשקט מופתי בעיר ואפילו במהירויות בין עירוניות ומסוגל לייצר תאוצות די נמרצות.
אבל כאשר הסוללה מתרוקנת, וזה קורה די מהר, או כאשר מטילים על המנוע עומס בהאצה בעלייה, מנוע הבנזין נכנס לפעולה בקול מוחשי וצורם, שמצליח לחדור מבעד לבידוד. העברת הכוח בין החשמל לבנזין די חלקה ובשיוט על כביש מהיר המנוע די שקט. הבונוס העיקרי של מערכת ההנעה הוא צריכת דלק מרשימה, בסביבות 20 ק"מ בתנאים ריאליים, שיכולה להעניק לנהגים מתונים טווח של מעל 600 ק"מ פלוס בין תדלוקים.
על הכביש
על הכביש הביגסטר מפתיע לטובה ולא רק "ביחס לדאצ'יה". למרות מרווח הגחון הגבוה נטיית הגוף בפניות מרוסנת מאד ועל כבישים הרכב מעביר משקל בחינניות ומבלי לייצר מחלת ים. אחיזת הכביש על משטחים חלקלקים טובה וכך גם היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות. ההיגוי לא הכי חד ומדויק, אך הוא שומר על היזון חוזר סביר.
בולמי הזעזועים נוטים לצד הנוקשה ופגישה בפסי הרעשה עלולה להקפיץ את המרכב והנוסעים. אבל ברוב המקרים שיבושי כביש מנוטרלים בצורה בוגרת ונטולת דרמה.
הגרסה ההיברידית מצוידת בהנעה קדמית בלבד, אבל עם מרווח גחון של 22 ס"מ ותכנון הנדסי מוקפד של הגחון - הוא יכול לצלוח לא מעט שבילי עפר וחצץ מחורצים שרוב דגמי הקרוס־אובר "המשפחתיים" לא יתקרבו אליהם. מי שמחפש רכב לאתגרי שטח עשוי למצוא את מבוקשו בגרסת הבנזין כפולת ההנעה, שאחרי מיגון ראוי יכולה לספק יכולת שטח רציניות. אבל זו מגיעה עם תיבה ידנית בלבד, מה שמוריד אותה מהפרק עבור בערך 99% מהלקוחות בישראל.
מחיר
המחיר של דאצ'יה ביגסטר היברידית מתחיל ב־170 אלף שקל ונוסק עד 185 אלף שקל לגרסה המאובזרת בה נסענו. אלו הם מחירים שמציבים את הרכב בקרבה רבה לדגמים של מותגים מבוססים מיפן וקוריאה, שלא לדבר על המתחרה מבית ג'רי טיגו עם הנעת פלאג־אין. גם בחברה המכובדת הזו יש לביגסטר מה להציע, אבל נדרש עוד מאמץ כדי להשאיר מאחור את מורשת ה-Low-Cost. מ־0 ל־100 קמ"ש
חלק מהמתחרות
קורולה קרוס הייבריד 2025
180־193 אלף ש' עולה הקרוס. העיצוב יותר משפחתי, תא הנוסעים מרווח, איכות הייצור טובה. תא המטען מסתפק ב־425 ליטר, מערכת הנעה היברידית מייצרת 140 כ"ס וצריכת הדלק היא 20 ק"מ לליטר.

קיה ספורטאז' הייבריד 2025
198־208 אלף ש'. הרכב מצויד בהנעה קדמית והוא ארוך מגרסת הספורטאז' הרגילה. המנוע הוא 1.6 ליטר טורבו עם מנוע חשמלי וסוללה בהספק משולב של 230 כ"ס. תא הנוסעים מרווח ומאובזר.
