עיתון אוסטרלי פרו–ישראלי מוקיע את אלבאנזי ונתניהו. עם הכותרת ''עיוורים לסכנה'' / צילום: גזיר עיתון
ישראלים המתכננים מסעות לחו"ל יודעים שהם צריכים להתכונן לרגעים לא נעימים: עלבונות, דחיות, התעלמויות, אולי אפילו אלימות. למרבה הצער, ישראלים מעוררים איבה אינסטינקטיבית באשר הם.
● פרשנות | הדגל מסכן את הציבור? זה מה שאפשר ללמוד מבריטניה
● פרשנות | דילמה אוקראינית: לוותר על שטח ולהשכין שלום עם טראמפ או להסתכן בעימות נוסף
חוץ מן המגמה הכללית יש ביטויים מקומיים דוחים של האיבה הזאת. בשבוע שעבר מצאתי את עקבותיה בעמוד הראשון של עיתון מקומי באוקספורד, עיר האוניברסיטה המהוללת באנגליה. הכותרת הראשית ב-20 באוגוסט הייתה "חזיר ודגל ישראלי הושארו במסגד". אני מודה שלבי החסיר פעימה. גם ברפרטואר העשיר של נבזויות אנטי-ישראליות, הסמכת הדגל לחזיר ולמסגד היא יוצאת דופן.
מעשה שהיה כך היה: באי מסגד מנזיל, הוותיק ביותר של אוקספורד (הוקם לפני כמעט 50 שנה), מצאו דגל ישראלי ובשר חזיר בדלת הכניסה. איש רעול פנים, לבוש בטריינינג אפור, טיפס אחר חצות על גדר המסגד, תקע את החזיר בידית הדלת ופרש דגל ישראלי. "לבה של הקהילה שבור", דיווח אוקספורד מייל, וציטט שורה של אנשים על 'פשע השנאה' הזה. קצין משטרה הבטיח "לעשות הכול" כדי ללכוד את הפושע.
אנחנו יכולים להסכים שחזיר על דלת המסגד היה מעשה מכוער ופגיעה ברגשות המאמינים. מותר גם לשער שהמאמינים נפגעו מנוכחות הדגל. עניין אחר הוא הגינוי ל'מעשה המתועב' מצד צירת הפרלמנט המקומית ויושבת ראש מועצת העיר. הן לא הבחינו בין הפגיעה הדתית למחאה הפוליטית. הבה נתערב שהן לא היו חושבות הנפה של דגל פלסטיני ל"מעשה מתועב".
זו תזכורת קטנה על שיעור ירידתן של מניות ישראל בבורסה של האומות. הדיפלומטיה הישראלית מועמדת עכשיו במבחנים בלתי אפשריים. מבלי לגרוע מכבודם של הדיפלומטים המסורים והמקצועיים המייצגים את ארצם בכישרון, ישראל נכשלת במבחן הזה.
תבונה, שליטה עצמית, מניעים
ביטוי של הכישלון ניתן בשבועות האחרונים באוסטרליה. אולי 350 אלף צעדו ביום א' השבוע נגד ישראל בכל רחבי אוסטרליה, בערים גדולות כקטנות. אוסטרליה התחרזה לפנים עם אהדה עמוקה לציונות, עוד לפני שקמה ישראל. אהדה למדינת ישראל הייתה נחלת כל המערכת הפוליטית, ימין ושמאל.
ארץ הנדחקת אל הקיר, בייחוד כשהיא נמצאת במאבק קיומי, עלולה למעוד. אבל שיעורי המעידה באוסטרליה צריכים להדאיג לא רק את החרדים למעמדה של ישראל בדרום האוקיינוס השקט, אלא גם את אלה המפקפקים בתבונת מנהיגיה, ותוהים על שליטתם העצמית ועל מניעיהם.
בנימין נתניהו החליט לצאת למלחמה גלויה נגד ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבאנֶזי. הוא האשים אותו בחולשה ובהפקרתם של יהודי אוסטרליה. נתניהו עשה כן כמעט ארבעה חודשים לאחר שמפלגת הלייבור של אלבאנזי נחלה ניצחון עצום ממדים בבחירות הכלליות ובשעה שהוא נהנה מפופולריות שיא בסקרים. ביום ג' השבוע אלבאנזי גירש את שגריר איראן בקנברה על יסוד מידע מודיעיני שידה של השגרירות היתה במעשי חתרנות אנטישמיים.
אלבאנזי הרגיז לא רק את נתניהו, כי אם גם חלקים ניכרים של דעת הקהל ושל התקשורת באוסטרליה, כאשר הודיע על כוונתו להכיר במדינה פלסטינית אבסטרקטית. אבל הדרך להתמודד עם בעיה כזאת אינה באמצעות נגיחת ראש בקיר. נתניהו גם העניש את אוסטרליה על מניעת כניסתו של חבר הכנסת שמחה רוטמן. הוא גמל באיסור כניסתו של דיפלומט אוסטרלי, המואמן לרמאללה.
כן, אנחנו יודעים שמדיניות החוץ של ישראל נועדה להניח את דעתם של חברי מרכז הליכוד ושל שותפים קואליציוניים שרוב העולם אינו מוכן להנפיק להם אשרות כניסה. אבל האומנם צריך להקריב את אוסטרליה על מזבח הרוטמן? האומנם נטרפו כל המערכות?
ישראל בעקבות טייוואן
וכל מי שתהו מה עושה בימים האלה שר החוץ, התשובה מיהרה לבוא: גדעון סער הטיל על סגניתו שרן השכל להנהיג מתקפת נגד רבת השראה באוקיינוס השקט, המיועדת כנראה להראות לאוסטרליה שישראל יכולה להסתדר גם בלעדיה.
הסגנית תצא למסע דילוגים, שמרכיביו לא היו ידועים בזמן כתיבת הטור הזה. נראה שבין היעדים יהיו נאורו, פאלאו, טובאלו וטונגה. סך כל תושביהן של ארבע האחרונות: 150 אלף ופחות. אוסטרליה, עם תוצר מקומי גולמי של כמעט שני טריליון דולר ועם הכנסה שנתית לגולגולת של 64 אלף דולר, היא אחת הארצות העשירות בעולם. המדינות הנ"ל תלויות ברצונה הטוב, בסובסידיות שלה ובאשרותיה.
כבודם של האיים המיקרוסקופיים במקומו מונח, אבל הניסיון להתנחם בחיקם מזכיר קצת יותר מדי את שקיעתה הדיפלומטית של טייוואן, הדמוקרטיה הנצורה בים סין הדרומי. רק 12 ארצות מוסיפות להכיר בה, מחציתן הן איים זעירים באוקיינוס השקט ובים הקריבי. נשיא טייוואן מגיח מפעם לפעם לביקורים ממלכתיים באיי המיקרוסקופ כדי להזכיר שלארצו האמיצה והסימפטית עדיין יש יחסי חוץ.
אינה דומה שקיעת טייוואן לשקיעת ישראל. איש לא שונא את טייוואן חוץ מן הקומוניסטים הסיניים. אבל התנסותה היא תזכורת עצובה על בדידותה של מדינה, שמניותיה פוחתות והולכות. אני מנחש שדיפלומטים מנוסים ומאוזנים במשרד החוץ תולשים את שערותיהם לנוכח התנהגותה של ישראל. גם יהודי אוסטרליה תולשים.
יש אולי קרן אור חיוורת בקצה המנהרה: הסלידה מפני ישראל מרוכזת עכשיו באישיותו של ראש ממשלתה. לישראל יש אפוא סיכוי כלשהו להיחלץ מן התהום אם יום אחד היא תצליח להתנער מבנימין נתניהו. כרגע נראה שזו הדרך היחידה להציל את המניה הקורסת.