חברי ועדת בכר. מימין למטה בכיוון השעון: יוסי בכר ז''ל, מנכ''ל האוצר דאז ויו''ר הוועדה, דרור שטרום, הממונה על התחרות לשעבר, יואב להמן, המפקח על הבנקים בזמנו, מאיר סוקולר, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, ואייל בן שלוש , הממונה על שוק ההון לשעבר / איור: גיל ג'יבלי
קיץ 2005 היה סוער בשוק ההון, במסדרונות משרד האוצר ובכנסת. הבנקים ובעיקר צמד הגדולים בנק לאומי ובנק הפועלים ניהלו קרב מאסף נגד רפורמת בכר שהבטיחה להיאבק בריכוזיות של המערכת הבנקאית ולאלץ את הבנקים למכור את הבעלות שלהם על קופות הגמל וקרנות הנאמנות.
הדיון שהתקיים בוועדת הכספים להכנת סעיפי החקיקה ביוני אותה שנה, הסתיים במתקפות אישיות. "מעבדת הניסיונות של האוצר פוגעת בראש ובראשונה בשכבות החלשות ובמעמד הביניים שלא יהיה להם כסף לשלם על ייעוץ נכון לניהול חסכונותיהם, והם יהיו המפסידים העיקריים של הרפורמה", אמר אז יו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה שאיים גם בסגירת סניפים ופיטורי עובדים. מנכ"לית לאומי גליה מאור הזהירה: "ועדת בכר מציעה ניתוח לב פתוח למערכת הבנקאית תוך לקיחת סיכונים גדולים ובלתי הפיכים. במקום להתחיל את הניסוי המעבדתי כמו שעושים ברפואה, בתחילה על בעלי חיים ורק לאחר מכן על בני אדם, כאן מציעים לעשות את הניסוי קודם כל על בני אדם, והמשמעות היא - סיכון חסכונות הציבור".
"שיאי הציניות נשברו, לא האמנתי למשמע אוזניי"
מי שעמדו באותם ימים בצד השני של שולחן הדיונים בכנסת היו חברי ועדת בכר, ביניהם דרור שטרום שכיהן אז כממונה על ההגבלים העסקיים. "היה רגע אחד שלא האמנתי למשמע אוזני כשהבנקאים האשימו בוועדת הכספים שהמסקנות שלנו יהיו מחלה בשוק ההון. זה מאוד קומם אותנו. במקום שיח ענייני על נתונים וניגודי עניינים הפכו אותנו לדמון ששודד את הבנקים מנכסיהם", נזכר שטרום בשיחה עם גלובס, 20 שנה לאחר כניסת הרפורמה ההיא לתוקף.
אבל הלחצים לא תמו רק בנאומים. לדבריו של שטרום, לבנקאים לא היה קשר עם חברי הוועדה מלבד היו"ר מנכ"ל משרד האוצר יוסי בכר, שאותו הכירו מימיו כרואה חשבון מוכר בסיטי של תל אביב, וראש הממשלה דאז אריאל שרון ואנשיו. "הם היו בקשר עם לשכת ראש הממשלה ועם חוות השיקמים (של שרון, א"ז)", משחזר שטרום. "היו חברי כנסת שזיהינו מראש שהם מטעם הבנקים ואתה רואה את זה לפעמים בכנסת, המשכן הוא לא מקום גדול והיו רגעים שממש נחרטו בזיכרון בתור שיא המאבק. אני בוגר של כמה ועדות ושם הייתה התארגנות של הבנקים והם לחצו בכל כיוון והם לא הסתירו זאת. הם שברו את כל שיאי הציניות 'נותנים את החסכונות של עם ישראל לקומץ ברוקרים שגרים ברמת השרון ונוסעים בג'יפים יוקרתיים', הם טענו. במקביל, חששנו גם ששר האוצר בזמנו בנימין נתניהו יעזוב את הממשלה בגלל ההתנתקות. מפת האיומים עלינו הייתה מגוונת וכבדה, אבל לא היה רגע של פקפוק. ידענו שהרפורמה תעבור".
"התחרפנו מהממצאים שעלו בביקורת"
הצורך ברפורמה נרקם עוד קודם להקמת הוועדה. יואב להמן מי שכיהן באותם ימים כמפקח על הבנקים בבנק ישראל מזכיר את ועדת בייסקי שקמה בתחילת שנות ה־80 לאחר משבר מניות הבנקים, אך המלצותיה מעולם לא יושמו. "גם ועדת בייסקי דיברה על הדומיננטיות של הבנקים וניגוד העניינים שלהם בייעוץ שהיה בעצם שיווק של מכשירים פנסיוניים שלבנקים היה בו אינטרס", הוא אומר. "אנחנו טענו עוד קודם להקמת הוועדה שאין סיכוי שיהיה ייעוץ אובייקטיבי של יועץ בסניף הבנק כשיש אינטרס כל כך גדול. כשאנחנו פתחנו בביקורת, ראינו שהייעוץ מוטה, אפילו ברמה האינפורמטיבית. הבנקים החתימו לקוחות שהם לא מקבלים ייעוץ והם רק נותנים להם אינפורמציה, אלא שמתן האינפורמציה היה כזה שלקוחות פירשו אותו בתור הרבה יותר מייעוץ. אני ראיתי בתופעה הזו סיכון למערכת הבנקאית ופגיעה קשה בלקוחות. הלקוחות הגדולים יודעים לראות את האינטרס, אבל לא גברת כהן מחדרה. היה לי חשש שיהיה משבר ומפולת בשווקים והציבור יגיד שהטעו אותו בבנקים, אז יזמנו אותי לבית המשפט וישאלו אותי האם היה ייעוץ מוטה. בוודאי שהייתי אומר שכן.
"היו לנו מפגשים של המפקחים עם אייל בן שלוש (הממונה על שוק ההון דאז, א"ז) ועם משה טרי (יו"ר רשות ניירות ערך בזמנו, א"ז) ושם העלנו את הבעיה הזו. התחרפנו ממה שמצאנו בביקורות, ובבתי המשפט התקשקשו האם זו העמדת מידע או ייעוץ וזה היה דיון פתטי. אמרנו שחייבים להקים ועדה. אייל בדק את זה עם ביבי, ואני פניתי לדוד קליין שהיה הנגיד וככה הוקמה הוועדה שפעלה לפרק את ניגוד העניינים המובנה כי ברמת השטח זה היה בלתי אפשרי לצפות מיועץ בסניף שישווק באגרסיביות או שימליץ בחום לב על קרן נאמנות של בנק מתחרה או שיגיד ללקוח 'קרן הנאמנות שלנו לא עשתה ביצועים טובים השנה'".
שטרום, שעמד שנים מאוחר יותר בראש ועדת הריכוזיות, נזכר בקונצנזוס של גורמי המקצוע "לא היו עמדות מיעוט ולא היו חילוקי דעות דרמטיים. הוועדה הייתה מלוכדת - גם כי כולם היו רגולטורים לקראת סוף תפקידם. הכרנו את הטיעונים והתלכדנו. לכידות בין משרדי ממשלה זה אחד מגורמי המפתח להצלחה של כל ועדה. גם כשעמדנו בחזית בוועדת הכספים הדפנו את הטיעונים".
לדבריו, למרות נסיונות ההשפעה על חברי הכנסת, בסופו של דבר הרפורמה עברה בחקיקה. "בתחום הכלכלי, בניגוד לדעה הרווחת על הכנסת, יש התלכדות של המפלגות לעשות את הדבר הנכון. כן רצו לשמוע נתונים, כן דפקו על השולחן, אבל בסוף הנתונים היו כל כך חד משמעיים כשבכל בנק גדול 94% מהלקוחות רוכשים רק קרנות נאמנות וקופות גמל שלו, הבינו שיש כשל מהותי".
שטרום גאה בהישגיה של הוועדה מאז, לדבריו, כמות האשראי החוץ־בנקאי לעסקים גדולים ובינוניים גדלה משמעותית והבנקים נתקלו בתחרות משמעותית של המוסדיים. "גם הר הכסף שמפוזר במכשירי החיסכון גדל בצורה אקספוננציאלית, וזאת אינדיקציה לכך שהרפורמה עבדה. גם התחרות השתכללה וגם העוגה גדלה. הרפורמה רתמה את המוסדיים להתחרות בבנקים והתחרות הלכה והחריפה".
"מה אתה עושה? אתה מסכן את הבנקים"
בשנים שלאחר הרפורמה, הבנקים מכרו את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שהיו ברשותם לחברות הביטוח ובתי השקעות, תמורת מיליארדי שקלים, מה שהקנה להם רווח עצום. במקביל, הם הצליחו לקבע לעצמם עמלת הפצה בקרנות של 0.35%, ממנה הם נהנים עד היום. ב־2024 הם גזרו ממנה קופון שמן של לא פחות מ־792 מיליון שקל. עם המכירה, העבירו הבנקים לשליטים החדשים של כספי הציבור את התואר שהולך איתם עד היום - "המוסדיים".
להמן מוסיף שעצם יצירת האיום התחרותי, עוד לפני שהתחרות התרחשה בפועל, הוביל לשינוי. "אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה על המשבר של 2008, כשהבנקים לא היו קשורים להפסדים בשוק ההון והבנקים גם מכרו יפה את הניהול של המכשירים האלו, כך שמבחינת יציבות המערכת היא הייתה חסינה מאוד. זה לא מקרי שבארה"ב ובאנגליה בנקים קרסו ונזקקו לסיוע אדיר ואצלנו הם לא נפגעו.
"היו טענות שדמי הניהול עלו כדי שהמוסדיים יממנו את הרכישות של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, אבל זה התאזן בסופו של דבר ורמת הניהול והשירות הייתה בליגה אחרת לגמרי משל הבנקים קודם לכן. היו טענות שאתה מוציא את קופות הגמל מגוף מפוקח היטב כמו הפיקוח על הבנקים ומעביר אותם לפיקוח על שוק ההון - זו הייתה בורות מוחלטת כיוון שקופות גמל מעולם לא פוקחו על ידי הפיקוח על הבנקים. היו כאלה שאמרו לי 'יואב מה אתה עושה? אתה מסכן את הבנקים', אבל יותר הטריד אותי הסיכון שהם לוקחים על עצמם. הייתה גם טענה שהריכוזיות בבנקים נותרה אותו הדבר ועכשיו יש גם ריכוזיות בחברות הביטוח ושוק ההון - אבל אם עברת מחמישה גופים גדולים ועצומים ל־10, זה לא שיפור דרמטי?".
"התחרות הלכה לעסקים, לא טיפלנו במשקי הבית"
ואולם, להמן מודה שהיו גם החמצות: "היו לי תקוות שיהיה גם שיפור משמעותי באשראי למשקי הבית, מה שהתחיל לקרות רק שנים אחר כך. מאוד קיווינו שתהיה תחרות על משקי בית, שיונפקו כרטיסי אשראי, ושיהיה אפשר לקחת הלוואות כנגד חסכון פנסיוני למשל. צריך גם לזכור שבאותה תקופה לא האמנו בבנקים קטנטנים כי היינו אחרי הניסיון המר של הבנק למסחר (שקרס ב־2002 לאחר פרשת המעילה של אתי אלון, א"ז). לא ראיתי את התרומה לתחרות של בנק זעיר, בגודל של סניף מקומי של בנק אחד גדול או בינוני, וזה רק מסיט תשומת לב פיקוחית. אבל היינו צריכים להיזהר מלהציג רפורמה שאי אפשר לבלוע אותה".
"כשאתה חוזר בדיעבד ללוח השרטוטים אתה אומר 'למה לא טיפלו בדברים נוספים'", מוסיף שטרום, "התחרות הלכה לעסקים, ולא טיפלנו במשקי הבית, אבל יש נושא אחר שהתפקשש בעבודה הפוליטית על הדוח וזה הנושא של דמי ההפצה, שבעצם הכנסת שריינה לבנקים הגדולים את גובה דמי ההפצה שהם רשאים לגבות מבעלי קופות הגמל החדשים וזה התווסף למחיר לצרכן של דמי הניהול. הוועדה החליטה נגד זה, אבל השיח הפוליטי כופף אותנו".
"המצב של סוכני הביטוח מחייב טיפול דחוף"
שטרום מזכיר שנושא משקי הבית טופל בוועדה שהוא עמד בראשה בשנת 2015 - ועדת שטרום, שהפרידה משני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, את חברות כרטיסי האשראי שהיו בבעלותם, ישראכרט ולאומי קארד (מקס היום). "המשכנו את העבודה והפרדנו את חברות כרטיסי האשראי ויצרנו בסיס לבנקים חדשים שוואן זירו הוא אחד מהם. אחרי 47 שנה, נכנס בנק חדש ועוד מעט ייכנס גם הבנק השני (אש, של ניר צוק, א"ז). אבל אנחנו נתקלים בבעיות שמקורן בעיקר בשמרנות של הצרכנים שחוששים מאוד לעבור מהבנק הרגיל שלהם לבנק דיגיטלי שהוא זול בהרבה". אגב, ההמשך של אותה הוועדה הוא מכירת כאל מידי דיסקונט, הליך שהמגעים לגביו מתקיימים בימים אלה בניסיון למצוא רוכש.
לדבריו, יש עוד מה לעשות: "הבנקים נהנים מיתרון גדול במקור ההון שלהם. הבנק לוקח את הפיקדונות שלך ושלי, שעליהם הוא משלם לנו ריבית נמוכה מאוד, ואז משתמש בהם כמנוף ומלווה אותם בתור אשראי בצד השני בריביות גבוהות מאוד - זה מקור הרווח שלו. הפיקדונות הללו לא זמינים לחברות כרטיסי אשראי, ביטוח או מימון ומי שמתחרה בבנקים עושה זאת מנקו דת כניסה נחותה, התחרות לא בין שווים. הצעד שנדרש לעשות כעת הוא לאזן את הרצפה ולאפשר לגורמים חוץ בנקאיים נגישות לפיקדונות. הדבר השני שצריך לעשות הוא להוציא מכרזים לבנקים נוספים. אם תראה את הריביות של וואן זירו לעומת הבנקים הוותיקים תראה פער משמעותי. היום צריך להעביר את רפורמת בכר להילוך רביעי ולנקוט בצעדים האלו".
גורמים אחרים שמכירים את פעילות הוועדה הציגו עניין נוסף שנדרש לטיפול - סוכני הביטוח. "הם מרוויחים היום על גב הציבור בניגוד עניינים אינהרנטי שמחייב טיפול דחוף", הטיח גורם שהשתתף בוועדה. לפני שנה כינס משרד האוצר ועדה שביקשה לבחון את ריכוזיות המוסדיים. עם פרסום המסקנות, בינואר האחרון, התגלתה מסקנה מפתיעה: הכוח של סוכני הביטוח הוא הבעיה האמיתית."תגמול הסוכנים המתקבל בעיקר מהגופים המוסדיים, המהווים גם את יצרני המוצרים הנמכרים על ידי הסוכן, אינו מוביל את הסוכן בהכרח לפעול לטובת הצרכן תוך שמירה על אובייקטיביות, ובשל כך טובת הצרכן לעיתים נפגעת", קבעה הוועדה, והמליצה לשנות את מבנה התגמול של סוכני הביטוח רק שהמבוטחים ישלמו להם ישירות עמלה אחידה, במקום חברות הביטוח.
האם נראה בקרוב רפורמות בסדר גודל כזה?
אבל האם יש סיכוי שנראה היום רפורמה דרמטית כמו זו מ־2005? שטרום לא אופטימי. "אני לא רואה את הנחישות המנהיגותית פוליטית הזאת לרפורמות כלכליות כמו בימי בכר", הוא אומר. "אני חושב שהמעמד הבינוני־נמוך מאוד סובל מהיעדר רפורמות ואנחנו בכלל לא רואים רפורמות מבניות חזקות, לא בתחום של הבנקאות ולא בתחום יוקר המחייה. אתה לא רואה רפורמות בכלל. הרפורמה האחרונה הגדולה שהייתה זו רפורמת השמיים הפתוחים ולפניה רפורמת הסלולר. אבל אתה לא רואה רפורמות משמעותיות בשום תחום כלכלי שבו יש בעיה ציבורית קשה. יוקר המחייה זה בעיה ציבורית קשה. מה שקורה בבנקאות עם עושק הפיקדונות זה בעיה ציבורית קשה. קשה להגיד במצב הזה שרואים נחישות".