על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● ארדואן יודע והמספרים תומכים: טורקיה נפגעה יותר מישראל מהחרם עלינו
● "נשארה מחוץ לתמונה": המדינה שהפכה למפסידה הגדולה של ההסכם
1העיתונאי שטוען: "ישראל ניצחה במלחמה"
"רבים בחמאס האמינו שטבח ב־7 באוקטובר 2023 יצליח לא רק לפצוע את ישראל אלא גם להרוס אותה. הם האמינו בכך מתוך להט דתי. הם האמינו משום שקיוו לעורר את חיזבאללה ואיראן להצטרף למערכה במתקפות רחבות משלהם. והם האמינו שישראל, על כל קוסמי ההייטק שלה - חלשה. האמונה הזו התבררה כשגויה - וקטלנית", כתב העיתונאי היהודי-אמריקאי ברט סטיבנס בטור דעה לניו יורק טיימס.
"מה שראו סינוואר ואחרים בחמאס בישראל היה מדינה המוכנה לשחרר יותר מאלף אסירים פלסטינים, כולל את סינוואר עצמו, בעבור חטוף אחד. מדינה שמנהיגיה מדברים בקשיחות אך נוטים להימנע מסיכונים מחשש להרגיז את צימאונה של הציבוריות הישראלית לשגשוג ולשקט. מדינה שסדקיה הפנימיים עמוקים - דתיים מול חילונים, יהודים מול לא־יהודים, תומכי הרפורמה המשפטית מול מתנגדיה. מדינה חרדה למה שהעולם חושב עליה", נכתב.
"סינוואר הכיר היטב את תחלואיה המתפרסמים ברבים של ישראל יותר מאשר את חוזקותיה העמוקות". אך סינוואר טעה, כותב סטיבנס. משום ש"הישראלים לא קרסו מול הטבח שלו", הישראלים "לא הסתפקו בכמה שבועות של לחימה, כפי שעשו במלחמות קודמות, לא נכנעו ללחצים בינלאומיים בלתי פוסקים, ולא ויתרו על רוב יעדי המלחמה לשם שחרור החטופים. במקום זאת הישראלים התלכדו וניצחו - לפחות במידה עד כמה שניצחון מתמשך אי־פעם אפשרי במזרח התיכון".
בישראל "שינו את כללי המשחק מול לבנון וסוריה. הם השפילו ותקפו את איראן". בנוסף "הם השיבו את החטופים החיים שנותרו בלי לוותר על מנוף הלחץ החשובים ביותר שלהם בעזה - השליטה על המעטפת הפנימית שלה. הם השיגו התחייבות ממדינות מוסלמיות לעזה משוחררת משלטון חמאס; ואם זה ייכשל, יש להם מידה של ביטחון שתושבי עזה יתנגדו לניסיונות עתידיים של חמאס לגרור אותם לעוד מלחמה הרת אסון. הם שמרו על יחסים דיפלומטיים עם מדינות ערב ידידותיות. ולמרות כל ההפגנות ברחובות העולם, המאמרים העוינים והאמברגו חסרי המשמעות על נשק - הם זוכים לתמיכה הגלויה של הממשלה הזרה היחידה שבאמת משנה: ארה"ב".
כעת, לדבריו של סטיבנס, "הפסקת האש הנוכחית מציבה שורה של שאלות קשות לגבי מה הלאה לישראלים, לפלסטינים ולכל האחרים המעורבים בעתידם. אבל היא צריכה להכריע גם שאלות חשובות. האם הישראלים חלשים? האם מדינתם בנויה על יסודות של חול? האם התקשרותם לאמונותיהם קלושה? יחיא סינוואר ומי שהלכו אחריו חשבו כך. הקבר שחפר לעצמו אמור להכריע את השאלות הללו אחת ולתמיד".
מתוך הניו יורק טיימס, מאת ברט סטיבנס. לקריאת הכתבה המלאה.
2בגרמניה קוראים להסיר את איסור יצוא הנשק לישראל ב"באופן מיידי"
לאחר שגרמניה השעתה חלקית את יצוא הנשק לישראל באוגוסט האחרון, השבוע שני ראשי האופוזיציה בגרמניה קראו למדינה "להסיר באופן מיידי את הסנקציות נגד ישראל", פורסם בפוליטיקו.
הקריאה לייצא שוב נשק לישראל מגיעה בעקבות הפסקת האש בין ישראל לחמאס, ולכן כעת "יש לשנות זאת" אמרו אלכסנדר הופמן וינס שפאן ראשי הסיעה של מפלגת ה־CSU.
הופמן אמר לכתבים כי "יש להסיר 'מיידית' את הסנקציות נגד ישראל", ושפאן אמר כי "ההחלטה הסופית תתקבל במועצת הביטחון הפדרלית - ועדת ממשלה המייעצת במדיניות ביטחון לאומי" והוסיף, "אני בטוח שאז יוסקו המסקנות שחברי הופמן זה עתה הזכיר".
הנציבות האירופית רמזה השבוע כי ייתכן שהצעדים נגד ישראל "ישונו או ייגנזו בהתאם להתפתחויות בעזה, והנושא יועלה בישיבת שרי החוץ של האיחוד האירופי ב־20 באוקטובר", נכתב.
מתוך הפוליטיקו, מאת סב סטארצ'ביץ'. לקריאת הכתבה המלאה.
3"שחרור החטופים היה החלק הקל, עכשיו מגיע האתגר"
"חמאס שחרר חטופים והסכים לכבד את הפסקת האש, אבל לשכנע אותו להניח את נשקו - זה כבר עניין אחר", פורסם בניו יורק טיימס. "שחרור החטופים הישראלים מעזה היה כמעט בוודאות החלק הקל", נכתב. כעת האתגר הוא "לגרום לחמאס לוותר על נשקו ולבצע דה־מיליטריזציה של רצועת עזה - תנאי מפתח לנסיגה מלאה של ישראל מעזה".
ישנם אתגרים נוספים בתוכנית של טראמפ, "הכוללת הקמה של כוח בינלאומי לסייע בשמירת הביטחון בשטח, מאמץ שאפתני לבנות מחדש את כלכלת עזה ותשתיותיה, והקמה של ועדה מנהלית פלסטינית זמנית שעבודתה תופקד תחת פיקוח של מועצה בינלאומית".
אחד האתגרים, לגבי מי ינהל את רצועת עזה ביום שאחרי, "הוא מהמורכבים והמסובכים ביותר - עד כדי כך שלבסוף נותק משיחות הפסקת האש ונדחה לשלב שני של משא־ומתן".
אכרם עטאללה, פובליציסט פלסטיני מלונדון, אמר לניו יורק טיימס כי "הישראלים דורשים שחמאס יתפרק מנשקו, וזה לא צעד מנהלי פשוט. חמאס הוקם על בסיס נשיאת נשק. למעשה מבקשים מחמאס לפרק את האידיאולוגיה שלו".
בנוסף, ברויטרס נכתב כי בכדי שהפסקת האש תחזיק על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להמשיך להפעיל לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו, "האיש שתמיכתו תידרש בשלבים הבאים".
"נשיאי ארה"ב מביל קלינטון ועד ג'ו ביידן מצאו את המנהיג הישראלי העיקש כקשה לשיתוף־פעולה, ואף בכירים בממשל טראמפ התאכזבו מתקיפות ישראליות מסוימות שלדבריהם חתרו תחת מדיניות ארה"ב. אבל החודש הצליח טראמפ לדחוק את נתניהו לקבל את המסגרת להסכם שלום רחב יותר, תוך שהוא משכנע מדינות נוספות במזרח התיכון ללחוץ על חמאס להשיב את כל החטופים הישראלים - מנוף הלחץ העיקרי של הארגון במלחמה. מכאן, עם זאת, המלאכה עשויה להפוך קשה יותר".
מתוך הניו יורק טיימס, מאת דיוויד מ’ הלבפינגר ואדם רזגון. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך רויטרס, מאת גראם סלייטרי, אלכסנדר קורנוול והומרה פאמוק. לקריאת הכתבה המלאה.
4רוסיה נדחקה לשוליים במזרח התיכון החדש
בסוף 2015 רוסיה הייתה "שחקנית מובילה במזרח התיכון" כשהתערבה צבאית בסוריה כדי להציל את משטר אסד. אך עשור לאחר מכן "אסד הופל ושורת אירועים מכריעים - כשהאחרון שבהם הוא הסכם הפסקת האש - הופכים את הקערה על פיה". כעת רוסיה נותר מודרת דיפלומטית במזרח התיכון, נכתב ביורואסיה.
האנָה נוטה, מנהלת תחום אירואסיה במרכז ג'יימס מרטין ללימודי מניעת הפצת נשק, אמרה כי "רוסיה לא הייתה מודרת דיפלומטית במזרח התיכון במידה כזו מאז שהתערבה בסוריה ב־2015".
"המעמד המוחלש של רוסיה בלט לעין במצרים ב־13 באוקטובר, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שימש יו"ר־שותף של פסגה בהשתתפות מנהיגים מיותר מ־20 מדינות, שנועדה להשלים שביתת נשק קבועה בעזה. רוסיה נעדרה במופגן מן המעמד, ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב אמר לכתבים כי מוסקבה לא הוזמנה", נכתב. ההזמנה לא הגיע לאחר שהקרמלין ביטל פסגה מתוכננת עם מנהיגים ערביים במוסקבה. הסיבה לביטול? "מעט מאוד מנהיגים אזוריים אישרו את השתתפותם".
גורמים אירופים, שדיברו בעילום שם, אמרו כי "הסכם הפסקת האש והפסגה המבוטלת מדגישים את השפעתה הדועכת של רוסיה במזרח התיכון נכון לעכשיו". גורם באיחוד האירופי אמר לאתר כי "זה בהחלט עוד סימן לכך שתפקידה של רוסיה באזור מצטמצם".
מתוך היורו-אסיה, מאת ריד סטנדיש. לקריאת הכתבה המלאה.