ויקראם סוד / צילום: פרטי
ויקראם סוד כיהן בעבר באחד התפקידים החזקים בהודו. לפני שני עשורים, בין השנים 2000 ל-2003, עמד ויקראם בראש סוכנות מודיעין החוץ של הודו, ה-R&AW
(Research and Analysis Wing) - תפקיד המקביל באופן רחב לזה של ראש ה-CIA בארצות הברית. עוד קודם לכן עבד סוד במגוון תפקידים בתוך הארגון, עד שעמד בראש הגוף המרכזי לאיסוף מודיעין ולניהול מבצעים חשאיים.
● כך סין רוצה להשיג דריסת רגל ברצועת עזה
● איש העסקים הישראלי שימכור רובים במיליארדים להודו
כעת, כשהמתיחות בין הודו לארה"ב מגיעה לשיא והודו מחממת יחסים עם סין, השאלה לאן פניה של תת היבשת ההודית, המונה כיום כמיליארד וחצי בני אדם, היא כבדת משקל.
מצד אחד, הודו ואמריקה צריכות להיות קרובות מאוד, כשתי מדינות דמוקרטיות מול סין. לשתיהן אויב משותף - האסלאם הרדיקלי, הודו דוברת אנגלית ברובה ויש קהילה הודית גדולה מאוד בארה"ב. מצד שני, ארה"ב של טראמפ מטילה על ההודים מכסים מאוד גבוהים, וראש הממשלה ההודי בעיקר מתקרב לסינים. על כך אומר סוד: "אני אהיה ישיר. הניסיון שלי מלמד שארה"ב מעדיפה להתנהל ולהתקרב לאוטוקרטיות מאשר לדמוקרטיות. אוטוקרטיה היא חנות אחת, חלון ראווה אחד. יש לנו דמוקרטיה, היא מסורבלת, היא צריכה לספק כל כך הרבה אינטרסים, הם צריכים לחזור לקבינט, לקבל החלטות, זה לוקח זמן והרבה מאוד עבודה.
"אלמלא זה, אין סיבה שארה"ב והודו לא יהיו באותו ראש. סביבנו סין ופקיסטן, שתיהן גרעיניות, שתיהן אוטוקרטיות, ושתיהן מתנגדות לנו ולארה"ב. זה סותר את ההיגיון שהאמריקאים נפגשים עם רמטכ"ל צבא פקיסטן אסים מוניר, שלפני מספר חודשים אנשיו רצח 26 הודים חפים מפשע בפאלגה, משום שהיו בני דת מסוימת - הינדים. אם זה כך, ואם הם מפגינים כל כך הרבה אהבה וחיבה למישהו שעשה את זה, זה סותר את ההיגיון שלי. איך אנחנו יכולים להיות חברים שלהם? ובנוסף יש את מלחמת המכסים. אני לא מבין. איך נתקרב אחד לשני לפני שארה"ב תשנה את מדיניותה ונלמד לבטוח בה שוב?".
למה לדעתך ארה"ב לא מתחשבת בכם, וממשיכה למרות סימני התסכול מצד הממשלה שלכם?
"האמריקאים החליטו שכל דבר חייב לעבוד לטובת האינטרס שלהם. אבל אי אפשר לקיים שותפות כזו. זה לא יכול להיות רחוב חד-סטרי. גם לי יש תחומי עניין ואינטרסים שלי לשמור עליהם. אם אתם רוצים קודם כל לשמור על האינטרסים שלכם, אני קודם כל אשמור על האינטרסים שלי. ההנהגה ההודית מסתכלת על האמריקאית ולא מבינה - איך מדברים ככה למדינה ריבונית? למה עושים את זה? ויש כאן גם עניין מהותי שדוחק אותנו למחוזות אחרים. הודו וארה"ב בילו 25 שנה בניסיון לבנות מחדש את האמון הזה. כל זה נעלם".
ההתקרבות לסין היא בעיקר טקטיקת משא ומתן מול ארה"ב?
"עוד לפני זה, ההתנהלות האמריקאית כאן מאוד מפתיעה. הרי אם אתה רוצה לבודד את סין, אתה צריך תמיכה באסיה. המדינה היחידה שיכולה לתת תמיכה היא הודו, אם תתייחס אליה נכון. אבל אם אתה הולך לדחוף אותנו למחנה שלהם, זה מטורף במידה רבה. הפגישה האחרונה בטיאנג'ין בין מדינות הקרובות לסין, בהשתתפות הודו, עלולה בהחלט לנבא את הדברים שיגיעו בעתיד.
"בהיסטוריה שלנו, כשהיינו צריכים נשק, לא קיבלנו אותו מארה"ב. היינו צריכים למהר לברית המועצות. הם נתנו לנו נשק להתמודד עם סין. דמיין את זה, מדינות קומוניסטיות נותנות לנו נשק לשימוש נגד מדינות קומוניסטיות אחרות. אני חושב שהממסד הצבאי הענק בארה"ב כופה החלטות על אדוניו הפוליטיים, והם תמיד היו אנטי הודים במידה רבה. אנחנו נתפסים כאתגר לעתיד. שתי כלכלות גדולות באסיה יהיו אתגר קשה להתמודדות".

"פעולות טרור שוות לפעולות מלחמה"
לפני מספר חודשים, החזית של הודו ופקיסטן התחממה במהירות, עד כדי חששות למלחמה גרעינית. ב-7 במאי פתחה הודו במתקפה אווירית ובליסטית תחת השם "מבצע סינדור" (Operation Sindoor), כתגובה לפיגוע טרור בכפר פאהלגם (Pahalgam) שבמחוז קשמיר שבשליטה הודית, בו נהרגו 26 אזרחים.
במהלך המבצע טענה הודו שהיא פגעה בתשתיות של ארגוני טרור שמקורם בפקיסטן, כולל מחנות ומתקנים של ארגוני הטרור במדינה, מבלי לפגוע במתקנים צבאיים פקיסטנים רשמיים. פקיסטן מצדה טענה כי הפגועות כללו אזורים אזרחיים ומסגדים, והכריזה כי מדובר במעשה מלחמה. העימות התמשך מספר ימים וכלל חילופי אש בגבול קשמיר, שימוש בארטילריה, תקיפות אוויריות ועוד, עד שהושגה הפסקת אש ב־10 במאי בתיווך גורמים חיצוניים.
שלל מומחים סבורים שזו הייתה רק הקדמה למשהו הרבה יותר גדול בעתיד הקרוב.
"הכל תלוי בפקיסטן - איך היא תתנהג בחודשים או בשנים הקרובות. הממשלה ההודית הבהירה שמאסנו בכל הסבבים החלקיים האלה, ועכשיו אנחנו עומדים לנקוט פעולה רצינית. המבצע עדיין נמשך באופן רשמי. במילים אחרות, החלטנו שפעולות טרור שוות לפעולות מלחמה. אם הם יעשו את זה שוב, נגיב שוב. באופן דומה, או ביתר שאת ובעוצמה גוברת".
תקופת כהונתו של סוד עמדה בסימן טלטלות גיאופוליטיות חריפות, החל מהשלכות סכסוך קרגיל וכלה בשינויים העולמיים שלאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. בשנים הללו ניצבה הודו מול עלייה בטרור חוצה גבולות ומול מציאות אזורית משתנה. תחת הנהגתו, פעלה סוכנות ה-R&AW לחיזוק יכולות המודיעין של הודו, להעמקת שיתופי פעולה אסטרטגיים, ולפיתוח כלים להתמודדות עם איומים חדשים ברחבי דרום אסיה ומעבר לה.
לדברי סוד, "פקיסטן השתמשה בטרור כנשק במשך זמן רב מאוד, כטרור תחת מטרייה גרעינית. ההנחה תמיד הייתה שבגלל הנשק הגרעיני לא נגיב בעוצמה רבה. הפעם האחרונה שהגבנו הייתה ב-2016, כאשר ביצענו פעולת תגמול על ההתקפה שלהם על הכוחות הצבאיים שלנו בקשמיר. 41 נהרגו. לכן פתחנו במתקפה על מחנה הטרור שלהם בבלקוט, בצפון מערב פקיסטן. זו הייתה מתקפה חד-פעמית. לפני כן הייתה מתקפה נוספת על הבסיס הצבאי שלנו בקשמיר. גם שם ביצענו פעולת תגמול, אבל שוב, פעולת תגמול חד-פעמית. הפעם התגובה שונה. ביצענו תחילה מתקפה על מחנות הטרור שלהם, וכשהם הגיבו, אנחנו הגבנו עם חיל אוויר וארטילריה. פגענו במספר ניכר מהמטרות שלהם, אני חושב ש-11 מטרות - שדות תעופה, תחנות מכ"ם וכן הלאה. הם היו מנותקים לחלוטין וביקשו שלום, כביכול, אז המבצע נעצר".
לסוד חשוב לענות לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שלקח קרדיט על עצירת המלחמה. "זה לא כפי שטוען נשיא מסוים, שהוא הבטיח את השלום. זה מה שהוא אוהב לטעון - שבע מלחמות הסתיימו בזכותו. אצלנו לפחות לא היה לו ממש קשר לאירוע".
סוג מביע דאגה לגבי עתיד הקונפליקט מול פקיסטן: "יש חשש שאולי תהיה מתקפה נוספת שלהם עלינו, וזה סביר. עכשיו, כשהאמריקאים והפקיסטנים שוב מאוד ידידותיים וחברותיים אחד עם השני זה מאוד מדאיג אותנו בהודו. אני לא יודע מה הובטח ומה נאמר ביניהם. אני לא חושב שראינו את סוף הטרור בהודו".

"היחסים של הודו עם איראן הם הכרח"
מה לגבי היחסים כרגע מול ישראל?
"מהימים הראשונים שבהם הגנרל משה דיין הגיע להודו ללא הודעה מוקדמת וחמק מהמדינה שלנו בשקט, ועד עכשיו, כשראש ממשלת הודו נרנדרה מודי עומד בירושלים ואומר 'אנחנו איתכם', עברנו מסע ארוך. זה היה מסע פורה עבורנו מבחינה פוליטית, כלכלית וההגנה הלאומית שלנו. נתתם לנו את מערכת ההשקיה שמשמשות לחוות שלנו, וזה דבר גדול עבורנו. החוות האלה, שבנויות על טכנולוגיה ישראלית, נמצאות בכל רחבי המדינה. הציוד הצבאי שמגיע מכם הוא טוב מאוד. היחסים המודיעיניים, הדיפלומטיים והכלכליים מעולים. יש אלמנט של אמון, שהוא מאוד חשוב במערכת היחסים, ותחת ממשל מודי זה רק מתחזק.
"בשנים הראשונות של המדינה שלנו, היינו מודעים מאוד לכך שיש לנו אוכלוסייה מוסלמית גדולה. לא רצינו להציק להם בשלב כל כך מוקדם של עצמאות, ולכן לא דיברנו על ישראל. פשוט התעלמנו ממנה. עד שבשנות ה-90 התחלנו להבין שנדרש שינוי בגישה, ולכן ראינו תנועה חשאית קטנה פה ושם, שקידמה שיתופי פעולה בין העמים. לאט לאט זה התקדם ואנשים ראו שזה טוב, זה עובד".
ובכל זאת, הודו מנהלת מערכת יחסים די טובה עם הרפובליקה האיסלאמית באיראן.
"אני חושב שאצלנו זה יותר מבוסס על צורך. אנחנו צריכים את הנפט והגז. ואנחנו צריכים להיות קצת יותר מודעים לאוכלוסייה - יש קבוצה שיעית לא קטנה בהודו. זו מערכת יחסית סטטית. שום דבר לא יתקדם אבל גם שום דבר לא יזוז לאחור. אנחנו מבינים היטב את הבעיות של ישראל. אנחנו יודעים שהם עשו דברים רעים עם חמאס וחיזבאללה. אתם צריכים לנקוט פעולה והחלטות משלכם, אבל עבורנו זה הכרח".
מה לגבי רוסיה? ארה"ב דורשת מכם לא לרכוש נפט רוסי.
"אני חושב שהמערב מרגיש שהוא לא עומד לנצח באוקראינה. אז אתה צריך שעיר לעזאזל ואתה בעצם טוען שהפסדנו במלחמה כי הודו קונה נפט בזול מהרוסים. הרוסים משתמשים בכסף כדי לקנות נשק ולהמשיך בשדה הקרב. מנגד, אומרים לנו, בבקשה תקנו את הנפט היקר יותר שלנו כדי שנוכל עם הכסף להאכיל את אוקראינה כדי שתמשיך בקרב. זה טיעון מעגלי. אם יש סחר חופשי, אז אלך למוכר הזול ביותר. אז אלו, לדעתי, מעשי ייאוש".
אני רוצה לשאול אותך לבסוף לגבי יהודים. אחרי ה-7 באוקטובר ראינו בכל המערב, ולא רק במערב, מחאות ענק נגד ישראל. הרבה פעמים גם פרו-חמאס. הרבה מאוד מההפגנות האלה היו בעלות אופי אנטישמי בולט. במדינה אחת כמעט ולא ראינו תופעות כאלה, במיוחד לא במיינסטרים, וזו הודו. למה אין כמעט אנטישמיות בהודו?
"כי לא נוצרנו ככה. מבחינה תרבותית. מבחינה דתית, צריך לשים את זה על השולחן - שני העמים שלנו צריכים להתאחד. יש לנו כל כך הרבה במשותף, את אותם אויבים ואותן מטרות של להישאר בחיים ולשגשג, ולחיות את חיינו בלי לכפות את זה על אף אחד אחר".