היום בחצות, בין חמישי לשישי, יפוג התוקף להצטרפות לעסקת הגז של חברת החשמל מול מאגר תמר. העסקה, שדיווחנו בגלובס על קריסתה הצפויה, הייתה אמורה להיות הגדולה ביותר שנחתמה במשק הגז המקומי, עד 2035, וכזאת שתמתן את מחירי הגז ותיתן ודאות למשק למשך שנים קדימה. בפועל, רק שברון ודור אנרגיה (יחד 29% בלבד ממאגר תמר) נשארו בעסקה, מה שלא קרוב למספיק כדי לספק את צורכי חברת החשמל. ובכל זאת, בשברון עדיין לא איבדו תקווה והם פועלים עד הרגע האחרון לשכנע את השותפות האחרות לחתום על חוזה.
● הקלות מס ומענקים: התוכנית של משרד האנרגיה לתימרוץ העברת בז"ן לנגב
● הסכר הגדול באפריקה הושלם: הכפיל את ייצור האנרגיה והגישה לחשמל באתיופיה
בהנחה שהעסקה אכן תקרוס סופית, חברת החשמל ושותפות תמר ייאלצו ללכת לבוררות בבית הדין לבוררות בלונדון. במקביל, דד-ליין נוסף שיפקע בשישי הוא הצטרפות למקום בצינור יצוא הגז החדש ניצנה, אליו חברת אנרג'יאן צפויה להצטרף ברגע האחרון.
ביולי האחרון הדברים נראו אחרת: אז נחתם מזכר הבנות בלתי מחייב בין חברת החשמל לרוב השותפות במאגר תמר, לתקופה של עשר שנים ובהיקף של יותר מ-8 מיליארד דולר, שהיה אמור למתן את העלייה הצפויה במחירי הגז. לחברת החשמל ולשותפות תמר יש עסקת גז חתומה עד 2030, וחברת החשמל שאפה להאריך אותו עד 2035, ולהגיע להסכמה על המחיר עד אז.
החל מינואר 2025 מחיר הגז אמור להיקבע בהסכמה בין הצדדים, ואם אין כזאת - הם אמורים ללכת לבית הדין לבוררות בלונדון. בידי הבורר, שזהותו עוד לא נקבעה, תהיה האפשרות להעלות או להוריד את מחיר הגז בעד 10%. אך בשל מחירי הגז הנמוכים בישראל ביחס לעולם, סביר להניח שפסיקתו תהיה העלאה - אם כי לא ברור בכמה.
תוקף המחיר הקודם פג כבר בינואר 2025, מה שאומר שכאשר החברות יגיעו להסכמה (או החלטה של הבורר) תהיה התחשבנות ניכרת בדיעבד על כל התקופה מאז, מה שעלול להפוך למכה פיננסית קשה עבור חברת החשמל.
ברקע עומד גם חשש תחרותי סביב מיצוי יכולת הפקת הגז של ישראל לקראת הקמת תחנות כוח ב־2030. עסקת הגז של חברת החשמל קריטית למחירי החשמל, בשל חלקה הגדול בייצור החשמל בישראל, והיא גם מהווה בנצ'מארק לעסקאות הגז של תחנות הכוח הפרטיות. כלומר, שותפות תמר מוצאים את עצמם בעמדה תחרותית חזקה במיוחד, בה בעקבות עסקת היצוא של לוויתן והחתימה של אנרג'יאן על כל תפוקת הגז שלהם לשנים הקרובות, כמעט ואין להם מתחרים במשק המקומי. ועדת המחירים בנושא הגז, המשותפת למשרד האוצר והאנרגיה, הזהירה כבר ש"בשנים הקרובות צפויה עלייה בביקוש לגז טבעי, בין היתר, עקב הסבות של תחנות כוח בבעלות חברת החשמל לגז טבעי והקמה של תחנות כוח חדשות המופעלות בגז עד 2030".
הביקוש לגז גבוה במיוחד
האינטרס המעניין ביותר הוא זה של שברון, שמפעילה הן את מאגר תמר המספק גז בעיקר למשק המקומי, והן את מאגר לוויתן שבעיקר מייצא למצרים. לגלובס נודע כי שברון מתכוונת להמשיך לקדם את ההסכם המוצע, ופועלת בימים אלו לשכנע את יתר השותפות במאגר תמר להצטרף אליו. ייתכן שהדבר נובע מחשש שאם פסיקת הבורר תהיה יותר לטובתם, כלומר תקבע מחיר גבוה מדי, הדבר יביא להתערבות ממשלתית ופיקוח מחירים - ששברון מעוניינת להימנע ממנו. שברון, כאמור, עדיין נמצאים בעסקה, אך כשהם ודור אנרגיה בלבד מעוניינים להתקדם בה - זה לא מספיק. אם הם יצליחו לגייס שותפים נוספים, זה יוכל לאפשר בכל זאת הארכה של העסקה עד 2035.
אם זה לא יקרה, חברת החשמל תצטרך לצאת להליך מכרזי לקראת פקיעת ההסכם ב-2030. שם, גם שותפי לוויתן ניו מד ורציו יוכלו להתחרות על אספקת גז לחברת החשמל - מה שיתאפשר להם בעקבות פיתוח לוויתן שהייצוא למצרים יממן. אך ככלל, נבחנת כאן השאלה מה מידת התחרות בין השותפים השונים במאגרים, בייחוד שברון שמפעילה את שניהם, כאשר הביקוש לגז גבוה במיוחד והרווח הגדול באמת נמצא דווקא בייצוא החוצה.
במקביל, כאמור, בשישי יפוג גם דד-ליין נוסף: צינור ניצנה האמור לייצא גז למצרים מחכה להצטרפות של יצרני הגז שיממנו את הקמתו. זו תקרה בכל מקרה, מכיוון ששברון התחייבה לרכוש את כל המקום שחברות אחרות לא ייכנסו אליו.
מי שעדיין יושבת על הגדר היא חברת אנרג'יאן, בעלי המאגרים הקטנים יחסית כריש-תנין וקטלן. כיום, כאמור, אנרג'יאן כבר מכרה את כל הגז שברשותה לתחנות כוח למשק המקומי, אך ברגע שהצינור יושלם - יהיה ניתן לייצא גז נוסף ממאגר "קטלן". על פי הערכות, אנרג'יאן צפויה לחתום על הצטרפות לצינור ניצנה ברגע האחרון וכך להיכנס אף היא לתחום הייצוא.
