מילואימניקים / אילוסטרציה: ap, Ariel Schalit
מדינת ישראל הפכה בשנתיים האחרונות למעצמה אזורית. במלחמה ארוכה ועקובה מדם היא החלישה את חמאס, כוחות בינלאומיים יישלטו ברצועה, הגרעין ותוכנית הטילים של איראן נפגעו קשות, חיזבאללה הובס, ועל רקע זאת התאפשר גם כינון משטר חדש בסוריה.
● מבקר המדינה מצטרף לביקורת האוצר על צה"ל: אין בקרה על עשרות מיליארדים בתגמולי מילואים
● בתעשייה הביטחונית מאותתים: הפסקת האש פותחת דלת לשורה של עסקאות ענק
אופציה נוספת: ישראל היא מדינה קטנה ומוקפת אויבים. לקטאר וטורקיה מוטת שליטה תקדימית במזרח התיכון, האיראנים עמלים על שיקום ושכלול יכולותיהם וסבב נוסף הוא עניין של זמן בלבד, החמאס עדיין לא הוכרע, הגזרה באיו"ש עשויה להתחמם בכל רגע, חיזבאללה שוב מרים ראש והצבא סובל מפרישה של אנשי קבע.
שני הנרטיבים הללו - שבהם יש אמת - מתחרים בשבועות האחרונים על דעת הקהל שמצויה בתחושה של סיום המלחמה לאחר שנתיים איומות. הם גם הקרקע לדיוני תקציב מערכת הביטחון שנמצא במחלוקת עמוקה, עזה ובוטה בין משרדי האוצר והביטחון.
בשונה מהמחלוקת שצפה מדי שנה, הפעם ברור ש"הנורמלי החדש" של מערכת הביטחון השתנה, כשהפוקוס התחלף מצבא קטן וחכם לצבא גדול עם נוכחות בשטח. לכך יש להוסיף את החשדנות הקבועה: היעדר פיקוח מצד האוצר בזמן אמת, בזבזנות בימי המילואים וחוסר יעילות מוכרת בכוח האדם הצה"לי. רובד נוסף בוויכוח הוא ועדת נגל, שבחנה את הנושא וסיפקה המלצות בנוגע לגובה תקציב הביטחון העתידי.
המספרים והפערים
ועכשיו למספרים: תקציב מערכת הביטחון שסוכם בחודשים האחרונים עומד על 93 מיליארד שקל לשנת 2026, אך בסיכום לא נכללה תוספת בגין "ביטחון שוטף". בכל שנה סכום זה עומד למחלוקת, רק שהפעם דרישת הצבא חריגה במיוחד. במערכת הביטחון דורשים 37 מיליארד שקל כדי להחזיק סד"כ קבוע של 60 אלף חיילי מילואים -־ כמעט פי 10 מבשגרה. לצד זאת, מבקשים שם תוספת של שבעה מיליארד שקל להתמודדות עם האיום האיראני. עוד שבעה מיליארד שקלים נתונים במחלוקת שכן משרד הביטחון כבר התחייב עליהם לשנת 2026 לטענתו באישור האוצר, שם טוענים שיש חריגות. סך הכל התקציב שנדרש עומד על 144 מיליארד שקל.
באוצר שמעו ונדהמו. בשל חריגה מתקציב 2025, החשכ"ל יהלי רוטנברג הורה על עצירת התקשרויות חדשות שלא מגובות בתקציבים מאושרים. לשם השוואה הוצאות הביטחון עד לאוקטובר השנה הגיעו ל־140 מיליארד שקל שהיוו 8.3% אחוז תוצר. בשנת 2024 עמד תקציב הביטחון על 168 מיליארד, וב־2023 על 98 מיליארד. לפני המלחמה, התקציב עמד על כ־75 מיליארד שקל. לשם המחשה, התוספת השנתית שמבקשת מערכת הביטחון כעת גדולה מתקציב בניית התשתיות של המדינה.
נגל הפך לנקודת פתיחה
לפני שנה פורסמו מסקנותיה של ועדת נגל שאמורה הייתה לקבוע את תקציב הצבא שנים קדימה. הוועדה מתחה ביקורת על כך שאין לישראל תפיסת ביטחון כוללת שהוכנה על ידי הדרג המדיני, תוך שהיא הסתמכה על ניתוח האיומים על ישראל. הצבא הציג בפני הוועדה את סל ההתעצמות הנדרש לצורך כך הכולל "בסיס הכרחי", "זמן קסם" ו"צה"ל במיטבו" - שלוש דרגות של הצטיידות, וכן הציג מתווה של בטחון שוטף (בט"ש) מוגבר במתווה יורד.
למעשה אפילו - מסקנת הוועדה הייתה שעמידה אפילו בדרישה התחתונה של צה"ל בהתעצמות ובבט"ש אינה אפשרית "על מנת למנוע התדרדרות כמו זו שאפיינה את המשק הישראלי לאחר מלחמת יום כיפור". המסקנה הסופית הייתה כי נדרש סכום של 96 מיליארד שקל כולל התעצמות וכולל בט"ש מוגבר, תוך "צביעת" הכסף לסעיפים ספציפיים. תוספת הוועדה כללה 133 מיליארד שקל למשך עשור, והיא מגולמת בתקציב שהציעה לשנה הבאה.
ראש המלל לשעבר, יעקב נגל, שעמד בראש הוועדה התייחס בכנס החשכ"ל לדורותיו בחודש ספטמבר למסקנות. "ההמלצות שלנו הם מתחת ל'הכי נמוך שאנחנו יכולים לשמוע' (של מערכת הביטחון - א"ז) - ותאמינו לי אפשר לחיות איתם".
במערכת הביטחון רואים את הדברים אחרת. מבחינתם מדובר במצע שמהווה נקודת פתיחה לשיח, בטח לאור העובדה שהוגש לפני מבצע "עם כלביא". גם באוצר הביעו ביקורת, שכן הוועדה לא נקבה במקורות התקציביים הייעודיים חרף העובדה שהיה זה במנדט שלה.
נקודת התורפה היא הסכום הנדרש לביטחון השוטף, אותו פרשנו כאן. זהו סלע המחלוקת העיקרי. למעשה בין המשרדים נוצר חוסר אמון בנוגע לתקציב זה - מה הוא כולל, איך מבוצע האמדן, והאם משתמשים בכסף שמושקע בו לצרכים אחרים? באוצר האשימו פומבית את מערכת הביטחון בניהול בזבזני של ימי המילואים והמנכ"ל איל רום אף טען כי "יש דברים שגובלים בפלילים. על הבזבוז בתקציב הביטחון משלמים אזרחי ישראל בבריאות וברווחה". בהמשך, רשות המסים פתחה בבדיקה בנושא וכן צה"ל.
תקציב הצללים
נושא נוסף שנמצא במחלוקת עמוקה הוא תקציב המכונה "התקשרויות", המנוהל במערכת מסווגת וההוצאות בו מובאות לפתחו של החשכ"ל רק בסוף התהליך. הוא נועד לפתח מערכות שונות חימושים וכיוצ"ב וכולל את קרדיט הרכישות הרב־שנתי של מערכת הביטחון וחידוש מלאים.
המנגנון הזה תואר בהרחבה בדוח נגל: היועץ הכספי לרמטכ"ל מאפשר לצה"ל להתקשר בהתקשרויות רכש עתידיות, שתזרים המזומן הנגזר מהן לשנים הבאות גבוה מתקציב משרד הביטחון המאושר לאותן שנים. "בשיטה זו המכונה בצה"ל 'שיטת מקדמי המימון', מתחייב צה"ל להתקשרויות באמצעות 'אוברבוקינג' - מתוך הנחה שחלק מהתקשרויות אלו לא יגיעו לידי מימוש או שיגיע באיחור", הוסבר.
שיטה זו יוצרת סיכון לחריגה מתקציב המדינה, שכן במסגרתה אין בקרה על מקדמי המימון, היקף התחייבות, היתר או ניהול סיכונים.
במערכת הביטחון מנגד, טענו לא פעם שתקציב רב־שנתי מאפשר את הגמישות והמיידיות הנדרשות במיוחד בשנות לחימה עצימה. אולם גורם בממשלה אמר על כך כי "התכנון הזה לא עובד אף פעם, הוא גורם לפריצה של הבקרה התקציבית ועוקף את הפיקוח". 2025 תיגמר ככל הנראה בפריצה של מסגרת תקציב ההתקשרויות ב־5 מיליארד שקל, על כן, כאמור, החשב הכללי במשרד האוצר עצר התקשרויות שאין להן מקור ואף נטען באוצר כי מרבית תקציב 2026 כבר משוריין.
מנכ"ל משרד הביטחון הגיב לכך בשבוע שעבר כשאמר כי ״לנוכח מיקוד המאמצים של אויבינו, מדינת ישראל מחוייבת להשקיע עכשיו בהצטיידות מסיבית, במתכונת חירום. עלינו לפעול בכל דרך להחזיר את המערכים הלוחמים שנשחקו לכשירות מלאה. במקום זאת, האוצר בולם את משרד הביטחון ומעכב חתימה על עשרות עסקאות קריטיות במיליארדי שקלים".
בסופו של דבר, המחלוקת גדולה ורחוקה מפתרון. באוצר מוטרדים מהגדלת הגירעון ומכך שיחס החוב־תוצר של ישראל לא יחזור למתווה של ירידה. במערכת הביטחון מנגד לא מתכוונים לוותר, וההכרעה תגיע כנראה שוב לפתחו של רה"מ בנימין נתניהו.