גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

העיר מודיעין / צילום: Shutterstock

העיר הגדולה שבה תוחלת החיים הגבוהה ביותר היא מודיעין, והיא עולה בכ-5% על התוחלת הממוצעת; העיר הגדולה עם אחוז השכירות הגבוה ביותר היא תל אביב, שבה כ-48% מהדירות מושכרות; אחוז הזכאות לבגרות הגבוה ביותר מגיע מגבעתיים ומקרב היישובים שמצויים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה יש יותר נושרים מבתי ספר, ויותר בעיות של אנשים עם מוגבלויות. כך עולה מדוח הלמ"ס על הרשויות המקומיות ב-2023.

● החברה שמכרה כמעט 850 דירות מתחילת השנה, והכלים שסייעו לה להגיע לשם
● השכירות החודשית זינקה, אך השכר הממוצע זינק יותר

הקובץ כולל נתונים פיזיים ונתוני אוכלוסייה בנושאי דמוגרפיה, חינוך, רווחה, תשתיות, בנייה, נתוני תקציב ונתוני סקר כוח אדם, השכלה ותעסוקה, וסקר הוצאות משק הבית בערים המונות 50 אלף איש ומעלה.

הממצא העיקרי שבולט, אך אינו מפתיע, שאמנם טוב להיות עשיר ובריא מעני וחולה, אך שיש קשר בין עושר לבריאות ועוני למחלות. בסקר הוא מתאם חיובי בין אשכול סוציו-כלכלי של אדם ורשות מקומית, לבין תוחלת החיים שלו, לעומת מתאם שלילי בין מצב סוציו-אקונומי להשכלה.

בשנים 2019-23 תוחלת החיים הממוצעת בישראל הגיעה ל-83.1 שנים. במדידה של כ-40 ערים בנות 50 אלף תושבים ומעלה התברר, כי העיר עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר בארץ היא מודיעין, עם 87.5 שנים, ואילו באום אל פאחם נרשמה תוחלת החיים הנמוכה ביותר - 78.8 שנים.

קל להבחין, כי קיים מתאם חיובי ברור בין האשכול הסוציו-אקונומי של היישובים, לבין תוחלת החיים שבהם. אחרי מודיעין הגיעו רעננה (86.7), הוד השרון (85.7), גבעתיים (85.4), כפר סבא (85.3) והרצליה (85.2) הן מהערים באשכולות סוציו אקונומיים גבוהים. שלוש הערים הגדולות - ירושלים, תל אביב וחיפה מחזיקות בתוחלת חיים דומה של 85.3-85.4 שנים, והממצא יכול אולי לעודד את תושבי חיפה, שלגביהם בוצעו בעבר עבודות שונות שהראו כי תוחלת החיים בעיר נמוכה, עקב זיהום האוויר. לפחות על פי הלמ"ס המציאות לא הייתה כזו, ותוחלת החיים בעיר, כמו גם בחולון, נתניה, ראשון לציון רחובות ורמת גן (ערים גדולות נוספות) - תוחלת החיים גבוהה מהממוצע הכלל ארצי. לגבי ירושלים שמצויה באשכול סוציו-אקונומי נמוך, ניתן להעריך כי נגישות לשירותי רפואה, מעלה את תוחלת החיים.

מהצד השני, הערים שקודמות לעיר האחרונה בתוחלת החיים, אום אל פאחם הן עכו (79.2), רהט (79.8), טבריה (80.5) לוד (80.5) ונצרת (80.5) הן במובהק ערים מאשכולות סוציו-אקונומי נמוך, וחלקן מרוחקות מבתי חולים.

הערים עם האחוז הגבוה ביותר של דירות בשכירות

בנוגע לשכירות, מתברר כי ארבע הרשויות עם האחוז הגבוה ביותר של דירות בשכירות הן מצפה רמון שכ-57% מהדירות בה מושכרות, חריש (51%), תל אביב (48%) וגבעתיים (42%) הן הערים המובילות בתחום זה. מצד שני באום אל פאחם ונצרת מושכרות פחות מ-10% מהדירות.

גם בנושא רמת המשכל נמצא מתאם חיובי מובהק בין רמה סוציו-אקונומית להשכלה: בשנה שעברה 14% מבני 25-20 היו סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה ו-31% מכלל בני 55-35 היו בעלי תואר. באלקנה נמצא השיעור הגבוה ביותר של בעלי תואר אקדמי - 74%. בקרב הערים הגדולות נמצא, כי 48% מתושבי תל אביב היו בעלי תואר אקדמי, 35% מתושבי חיפה ו-18% ירושלמים.

באופן כללי בקרב רשויות מקומיות שמדורגות באשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר (1) כ-12% מהתושבים היו בעלי תואר אקדמי, בעוד ש-60% מתושבי היישובים שכלולים ב-2 העשירונים העליונים היו בעלי תואר כזה.

גם שיעורי הזכאות לתעודת בגרות היו גבוהים יותר בערים החזקות כלכלית: בגבעתיים ובמודיעין הוא הגיע ליותר מ-90%, בהרצליה, הוד השרון ורעננה הוא הגיע לכ-90%. מצד שני, במודיעין עילית, בני ברק, ביתר עילית ובית שמש שיעור הזכאים הגיע לפחות מ-10%.